סיפורי ערסים – יהלום ואלרואי פרק 14

\"באמת שאין לי סבלנות לריב עכשיו, אני עייפה עצבנית וחם לי, אז תעשה לחיים שלך טובה ותעשה פרסה\" יש לה ביצים לקטנטונת
\"אין בעיה איך שאת רוצה, רק אל תגידי שלא הייתי נחמד אלייך\"
\"אני לא צריכה תנחמדות הצבוע שלכם\" שלכם? מי זה שלכם זה רק אני… פוסססס אני צבוע? אני צבוע?
\"לכי תזדייני\" אמרתי בעצבים וחזרתי למכונית.

בואנה בת זונה כמה אפשר להשפיל את עצמי? שתלך להזדיין, משחקת אותה.
נכנסתי למחששה כולי עצבים
"אהה אחי מה אתה עושה פה כל כך מוקדם?" אפילו הוא מופתע לראות אותי
"אתה רואה מה זה" אמרתי בגיחוך
"אלרווו סוף סוף רואים אותך, התגעגתי כל כך" רוני אמרה לי, אם לא היא לא הייתה כל כך דבק אולי הייתה רואה אותי יותר
"גם אני כפרה" אמרתי ונישקה אותי
"אחחח כואב לי הראש אני מת" שמעתי את אושר, בדיוק נכנס למחששה
"לא מופתע" סהר צחק
"יבנזונה נעליים של 750 שקל הלכו לפח בגללך" הקיא לי על הנעלים המסריח
"מחר אני מביא לך חדשות, רק תביא מים מתפוצץ לי הראש\"

~נקודת מבט של יהלום~
הגעתי לבצפר עמית לא באה היום, כנראה בגלל מה שהיה אתמול ישבתי ליד רותם שכל השיעור לא הפסיקה לחפור לי. רק התפללתי שהשיעור יגמר.
"המורה אפשר לצאת לשירותים?" שאלתי
"כן בזריזות" המורה אמרה
יצאתי לחצר ונשכבתי על הדשא ועצמתי את העניים
"יהלום?" שמעתי מישהו, פתחתי את העניים וראיתי מישהו גבוהה עומד מעלי
"מי שואל?"
"לא השתנת" אמר והתישב לידי
"סליחה אנחנו מכירים?" שאלתי סקרנית, הוא היה ממש חתיך, עניים ירוקות עם כתם קטן חום באישון של עיין שמאל, ריסים ארוכים, שיער שחור, ועור שזוף
"ירדן"
"יואוו ירדן" אמרתי וחיבקתי אותו, נזכרתי שהיינו קטנים היינו עושים הכל ביחד כמו אחים
"לאן נעלמת 7 שנים?"
"עזוב סיפור ארוך, העיקר שחזרתי" אמרתי בשמחה "איך אתה יש לך חברה משהו?"
"לא אין לי" אמר בחצי חיוך
"איך לא תראה איזה חתיך אתה"
"מי שמדברת" צחק "תראי אותך לאיזה שווה הפכת"
"דיי תמשיך"
"ולדוגמנית אין חבר?"
"לא אין לי" חייכתי "ואם כבר דוגמנית, יש לי מחר צילומים, רוצה לראות סט מבפנים?"
"אני השמח"
"טוב אז תבוא אלי מחר ב10 ונצא לאולפן"
"בכיף נסיכה שלי"
"טוב אני עפה לכיתה לפני שהמורה חוטפת עלי קריז" אמרתי, הבאתי לו נשיקה בלחי וקמתי
"אז נדבר" צעק לי מרחוק
"כן ברור" צעקתי בחזרה והמשכתי ללכת
התקדמתי לכיוון הכיתה
"אחחח" אמרתי כשנפלתי על הרצפה אחרי שהתנגשתי במישהו
"עוד פעם היא צורחת כמו משוגעת" שמעתי את הקול של אלרואי
הרמתי את הראש וראיתי את אושר אלרואי ונדב
"סליחה" אושר אמר והושיט לי יד כדי שאני יקום
"תדחוף תסליחה שלך לתחת" אמרתי קמתי בכוחות עצמי
"אז אני רואה שלא רק אלי את מגעילה" אלרואי התחיל לצחוק
"אני מגעילה רק למי שמגיע לו, שני מפגרים" אמרתי והמשכתי לכיוון הכיתה