סיפורי ערסים – יהלום ואלרואי פרק 10+11

"50 אלף" נדב אמר
"יהומו מה אני צריך תכסף שלך? יש לי יותר ממה שיהיה לך כל החיים" תחלס יש לי משפחה מאוד מבוססת, לא שאני רואה את המשפחה הזאת, חוץ ממני ומעמית אין אף אחד אף פעם בבית אבל כסף הם אף פעם לא חסכו מאיתנו
"אז מה אתה רוצה?"
"תן לי כמה ימים לחשוב על זה"
"סבבה אבל ההתערבות תקפה מהיום"
"אין בעיה"
"ואתה?" סהר שאל את נדב
" מה אני עזוב אותי מהשטיות האלה" נדב אמר
אין מצב אני חייב להשכיב אותה עכשיו רק בשביל הכבוד, ולהראות לזיין הזה שאין אחת שאומרת לא לאלרואי

~נקודת מבט של יהלום~
אני ועמית ישבנו בחצר בבית שלה ושתינו נס בזמן שאנחנו מדפדפות בעיתוני אופנה
"יוצאים היום?" שאלתי
"כן עם הבנים לנמל"
"אולי לא?" שאלתי, בדרך כלל אנחנו יוצאות עם הבנים אבל היום משום מה התחשק לי לצאת רק בנות
"למה מה יש?"
"סתם באלי משהו נורמאלי פעם אחת בלי הרעש והצלצולים" אמרתי, כבר מותשת מכל המסיבות האלה שחוץ מלבהות באלרואי עם בנות אחרות אני לא עושה כלום
"נו מה יש לך פתאום? דווקא עכשיו באלך לבד?" היא גיחחה
"לא פתאום פשוט נמאס לי מ…" לא הספקתי לומר והיא ענתה במקומי
"מאלרואי?"
"לא!"
"מה לא? מה את שמה עליו פתאום?"
"לא שמה עליו" פשוט לא באלי ללכת איתם מה קשה כל כך להבין
"טוב היום יוצאים איתם ומחר נצא רק אנחנו" עמית אמרה, אני מבינה מה הקטע שלה היא פשוט רוצה לראות את אושר
"אם את כל כך רוצה לראות אותו את יכולה לקפוץ אלי מדי פעם את יודעת" אמרתי בחצי חיוך
"לא מה קשור? מפגרת" הכחישה
"טוב אחותי" אמרתי והמשכתי לדפדף בעיתון… הייתה שתיקה ארוכה ואז עמית פתאום אמרה "אז יוצאים איתם היום כן?"
"כן, כן יחנבץץץ" אמרתי ביאוש
"טוב אני נראלי יזוז הביתה, נדבר" אמרתי ונתתי לה נשיקה בלחי
"ביי אחותי" עמית אמרה
"ביי אחותי" אלרואי חיכה אותה בדיוק שנכנסתי מהחצר לבית והוא יצא ממנו
"מאוד בוגר" עמית אמרה
"יאללה יאללה לכי תעשי קפה לאחיך הגדול"
"תעשה לבד" אמרה ואני כבר יצאתי לכיוון הבית שלי

———————————————————————————

זרקתי כרית על השעון מעורר, תמיד מעיר אותי ברגע הכי לא נכון
כבר 8, וב10 אנחנו יוצאים אז נכנסתי להתקלח וכשיצאתי לבשתי שמלת מיני סטרפלס שחורה נעל עקב שחורה שרשרת עם השם שלי וצמידים. עשיתי ביביליס בקצוות איפור בקטנה לקחתי את התיק הקטן ושמתי בו מפתחות כסף ואת האייפון וירדתי לסלון
גם אושר ירד לבוש בחולצה מכופתרת ומכנס כחול כהה ונעליים של לה קוק ספורטיף כחולות.
"מי חתיך?" אמרתי וחיבקתי אותו
"מי חונקת?" אמר וצחק
"מי לא מדברת איתך עכשיו?"
"מי מקבלת כפה אם היא לא סותמת? יאללה צאי צאי ימכוערת" אמר ודחף אותי לכיוון היציאה.
אספנו בדרך את עמית אלרואי וסהר, הנסיעה עברה יחסית בשקט עד שהגענו למסיבה בנמל לא שמעתי את עצמי מרוב כל הרעש התישבתי עם עמית בספות בקצה והיא כמו תמיד רק בוהה באושר
"מה נסגר אותי עוד לא דיברת איתו?"
"לא" אמרה ביאוש
"אז למה את מחכה? לראות אותו מהצד מתחרמן עם עוד איזה פרחה? כאילו מה נסגר איתך סיס?" היא נראתה מבולבלת לא ידעה מה לעשות עם עצמה
"יאללה קומי ולכי אליו" משחכתי אותה מהספה ודפחתי אותה לכיוון אושר
"יהלום בבקשה לא"
"דיי כבר עם הלא שלך כבר 6 שנים מאוהבת בו ולא עושה עם זה כלום"
"למה שהוא יגיד לך לא? תראי כממה את יפה, פי אלף מכל השרמוטות שיש פה" אמרתי לה והצלחתי לשחרר ממנה חצי חיוך
"יופי אז עכשיו לכי אליו ותראי לו מי זאת עמית ברדה ומה את שווה! שמעת אותי!?" אמרתי בחצי צעקה
"כן המפקדת" אמרה והתקדמה לכיוונו
ראיתי מרחוק איך היא פונה אליו ואחרי 2 דקות הם כבר הלכו לצד לדבר בשקט
"אז מה נהנת להציץ לאחרים גם, חשבתי שרק לי" מי אם לא אלרואי
"בוא לא נעוף, אף חד לא הציץ לך דבר ראשון, דבר שני אני לא מציצה אני עוזרת לאחותך לתפוס קצת שכל" אמרתי ואפילו לא הסתכלתי לכיוון שלו
"פחחח לתפוס שכל את מטומטמת" אמר והתחיל להתגלגל מצחוק
"מה אתה צוחק? ומה אתה קורא לי מטומטמת?" אמרתי בעצבים
"כי את מטומטמת!" ענה לי נחרצות "את שולחת אותה להגיד מה לאושר שהיא אוהבת אותו?? מה את חושבת שהוא לא יודע?" מה זאת אומרת יודע? הוא יודע שעמית אוהבת אותו והוא לא אמר כלום? לא עשה כלום?
"יודע?" שאלתי מופתעת
"כן הוא יודע. ואת בתור אחותו וחברה הכי טובה של אחותי לא היית צריכה לשלוח אותה לעשות את זה" הרים את קולו "ואם הוא רק נוגע בה אני שובר לו עצם עצם"
"למה שהיא לא תעשה את זה? ומי אתה בכלל שתתערב? תשמח קצת בשמחה של אחותך" אני באמת לא מבינה, זה שהוא יודע לא אומר כלום
"חכי ותראי, מכל הסיפור הזה היא תצא בוכה בסוף, ואח שלך עם כל האהבה אליו רק דמעה אחת ואת הופכת לבת יחידה" אמר וקם מהספה בעצבים
מה אני בכלל מקשיבה לו? למה שהיא תחזור בוכה?