סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 9

התחלתי לבשל… אחרי שסיימתי הכל, ישבתי בכיסא והתחברתי לפייסבוק דרך האייפון.  
היו לי שתי בקשת חברות. לחצתי וזה היה מרון ומאור. 
' מכירים ? ' שלחתי לרון בציניות. יתאים לי עכשיו.
' יש סיכוי שלא, אבל תמיד אפשר להכיר ;) ' הוא שלח לי בסמייל קריצה.
' אני הולכת על לא להכיר. ' שלחתי בחיוך.  
' ירעה, אין לך דיבור איתי ! '
' ביושש ' שלחתי והתנתקתי ששמעתי את הדלת נפתחת. 
״בנצ׳ו?״ שאלתי ורצתי לדלת הכניסה.
״קרוב… אבל לא,״ אמר אבי והלך לכיוון המטבח. נו, מה עכשיו?!
״צריך משהו?״ שאלתי באנחה כשראיתי אותו פותח את הסירים של האוכל.  
״מימך? כלום. מהאוכל? הרבה״ הוא ענה ולקח צלחת. פחח חי בסרט.
צחקתי בציניות. ״כן חחח זהו שלא״ הפסקתי את הצחוק וגנבתי לו את הצלחת מהיד.
״האוכל הזה לא מיועד לך,״ אמרתי לו וניסיתי לדחוף אותו מהמטבח. 
״צריכה עזרה, חייםשלי?״ הוא שאל צוחק מזה שלא הצלחתי להזיז אותו, וגם הזעתי !! 
״כן, כפרה עלייך, תזיז את עצמך?״ שאלתי בהרמת גבות ושילוב ידיים.
״בכיף, אבל זה לא אומר שהתפטרתי מהאוכל.״ הוא אמר יוצא מהמטבח.  
״ותתקלחי, דולף מימך ריח נורא!״ הוא צעק לי מרחוק. וואי איזה חוצפן !!!
״אני שונאת אותך !!״ צרחתי לו.
״תתפלאי, גם אני !״ הוא צעק לי חזרה. למה אני לא מתפלאת? כי כבר מגיל 0 אנחנו אומרים את זה בלי סוף. גם כשעדיין לא נוצרתי (-,-). 
הפעמון נשמע, זה בתוך בן ! 
הרי, הוא תמיד מצלצל בפעמון. הוא אומר שזה מתוך ״נימוס״. פחח בטח.
״בן !״ צרחתי וקפצתי עליו. 
״מה שלום הגמדה?״ הוא שאל וקרץ לי. שונאת שהוא קורא לי גמדה! 
״אה ככה?״ שאלתי. ״על תדבר איתי פ'סדר?״ אמרתי לו וברחתי לסלון.  
תגידו, מה אתן אומרות, מתאים לי זמרת או שחקנית? 
״לא יעבוד אליי״ הוא חייך ופרא את שיערי.
״נו באמת בן, אתה יודע כמה זמן לוקח לסדר שיער של בנות?״ שאלתי בעצבנות ופיזרתי את השיער.
״לא באמת אכפת לי,״ הוא קרץ, ״אז מה קטנטונת, מה עבר אלייך כל השנים האלה?״ הוא שאל.
״אני יכול לענות במקומך?״ שאל אבי שישב הרחק מימני. מצאתי מקום פינתי בספה.
״תרגיע ומהר !״ אמרתי לו עצבנית וזרקתי כרית שמצאתי. הוא כנראה היה מוכן, ותפס את הכרית.
״מואה אלייך,״ הוא הפריח לי נשיקה באוויר בקול של בת. יענו, מהנשיקות הציניות האלה.
״טפו אלייך,״ החזרתי לו. ״וזה הרגע שאני יורקת, לירוק?״ שאלתי אותו בחיוך תחמני. 
״תעזי לירוק, ותפתחי את העיניים בקבר !״ הוא הזהיר אותי.
״איפה אבא שלך?״ שאל בן, הוא ואבא שלי מאוד קרובים. כמו שי ואבי. 
״בחצר.״ עניתי.
״אמא?״ הוא שאל. הוא ואמי אחים (אתם יודעים כבר-,-), אז אני יודעת מאיפה היא קיבלה את היופי (^_^).
״בחדר״. הוא הנהן והלך לחצר. הוא מכיר את הבית הזה כמו כף הרגל שלו, הוא היה פה הרבה פעמים.
״תזכיר לי, איפה הייתי?״ שאלתי את אבי.
״בדרך למטבח, מוזגת לי אוכל כי ביקשתי וכי אני רעב.״ הוא ענה. חייכתי חיוך ציני ״חה, מצחיק.״ עליתי לקומה הראשונה, כדי לקרוא לאמי.
״אמא,״ קראתי ונכנסתי לחדרה. ״איפה את ?! בן כבר הגיע !״ 
״איך אני?״ היא שאלה והופיעה מולי. היא הייתה לבושה בשמלה אדומה ונעלי בובה לבנות. 
״למה להשקיע ? כולה פגישה״ אמרתי נכנסת לחדרה וקופצת על מיטתה.
״זוהר, תרדי.״ היא ציוותה עליי. ״ולמה את לא משקיעה ? את רואה אותו רק פעם ב…״ היא אמרה לי.
״היופי שלי מושקע מספיק, לא?״ שאלתי בחיוך תחמני. חחח לא היה לה איך לענות, תמיד זה קרה בנינו. 
״חחח צאי מזה, בואי, יש ארוחה.״ אמרתי לה ויצאתי מהחדר.
״אני אתאפר ויבוא.״ היא אמרה לי בקריצה, חייכתי וסגרתי את דלת החדר.
״אנשללה, אני רעב ! למה שלא נתחיל לאכול ?!״ שאל אבי בעצבים כשירדתי לסלון.
״תרגיע, האוכל הוא לא בשבילך !״ עניתי לו.
״נו בחייאת, אני רעב !״ הוא אמר בייאוש, מנסה לשכנע אותי.
״אז תחכה,״ קרצתי לו בחיוך תחמני. הוא הולך לחכות המון  זמן .
״אני יעשה הכל. ״ הוא אמר מתחנן. אוקיי, תזכירו לי איך זה הוביל לזה שהוא מתחנן ?!