סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 8

הסתובבתי, זה היה הזה ממורן.
נו האורח.
״סליחה?״ שאלתי. ״מזה שמור לי?! יש עוד הרבה, לך תיקח.״ אמרתי לו והסתובבתי חזרה למוכרת.
״לכי את! זה שמור לי!״ הוא חזר על דבריו.
״חיי בסרט!״ מלמלתי מכניסה את המצרכים לשקית. מזה 'זה שלי' ? . אין פה שלי שלך, פה זה של כולנו! זה סופר!
הוא גנב לי את השקית מהיד והתחיל להתקדם. 
״בואנה!״ צעקתי לו מרחוק ורצתי אחריו. 
נו עד שהדלת של הסופר תיפתח, הייתי בטוחה שיעבור שנים!!
תפסתי אותו מהכובע של המעיל. מצידי, שייחנק עליי!
״בואנה, את נורמלית?! אני ימות!״ הוא צעק לי.
״על הזין שיש לי תמות!״ צעקתי אליו חזרה.
״פייי איזה ערסית״ הוא גיחך.
״לעעע תשבע,״ מלמלתי בציניות, ״תחזיר את לי הדברים!״ 
״כן, שחכתי שיש לך קליטה איטית.״ הוא גיחך בציניות. ״תביני, זה שמור לי!״ 
״יאללה, יאללה, עופי לקנות חדשים.״ הוא אמר לי.
״כפרה עלייך, כסף שלי!״ אמרתי לו. ״זה או המצרכים או הכסף״ אמרתי לו מושיטה את ידי.
״מצידי, כלום. אשמתי שאת שילמת?״ הוא שאל, הסתובב והלך. פיי, מה נראה לו?!
״אני לא! עד שאני לא מקבלת את שלי, אתה לא זז מפה!״ הדגשתי כל מילה ומילה.
״יאללה קחי קחי״ הוא אמר עצבני וזרק לעברי את השקיות.
״היי, משהו נשבר אתה משלם!״ אמרתי לו עצבנית.
״מזה, רון, מתחיל אם קטינות?״ איזה אחד בא, פוזה של ערס.
״קטינה קרא לאמא שלך שהולידה אותך!״ קראתי לעברו בעצבים. שמישהו יקרא לי קטינה? פחח לא מסתדר.
״ווי, תרגיעי, תרגיעי את הטונים!״ הוא אמר לי. לרגע, הוא ממש הזכיר לי את אבי. אבל למי אכפת?!
״למה, מי אתה?״ שאלתי בגיחוך מזלזל .
״רד מימנה, זאתי ערסית!״ אמר לו הזה ממורן… נונו רון…
״בואנה, ילד, תרגיע!״ אמרתי לו ביציאה של ערסית, למדתי משי ;)
״אני ילד? פחח חיה בסרט, אנ גדול מימך בשנה!״ הוא אמר לי בצחוק.
״לעע תנדור,״ מלמלתי בציניות מסתכלת סביבי, איך בכלל הגעתי לפה?!
״תגידו, איפה אני?״ שאלתי.
״ברחוב המזלות״ (המצאתי, מאיפה אני מכירה?!״ 
״תנדור,״ מלמלתי. הפעם לא בציניות, בבהלה. אני בקושי מכירה את הרחוב הזה! אבל לפי מה שאני יודעת, רחוב העבריינים מהדה-בסט.
״צריכה הסעה, חייםשלי?״ שאל הזה שלידו, חבר של רון. 
״לא צריכה טובות, ואל תקרא לי חייםשלי!״ עניתי לו בעצבים. התחלתי לעשות כמה צעדים ועצרתי איזה אחד ושאלתי : ״סליחה, אתה יודע איך הולכים לרחוב *^}%[*^ ? ״ שאלתי אותו.
״ברור״ הוא היה נראה קצת.. מפחיד (?)
סובבתי טיפה את הראש, לראות את הבעת הפנים של רון וחבר שלו. הם צחקו .
״אממ… לא חשוב..״ מלמלתי הולכת הליכה מהירה לעבר הבנים.
״אני כן צריכה שתעשו לי משהו, אבל לא צריכה את הטובות שלכם!״ אמרתי להם. 
״אז… איפה המכונית?״ שאלתי את החבר של רון.
״מאור… ומי אמר שנוסעים במכונית?״ הוא שלא בגיחוך…
״מה?…״ מלמלתי מתחילה לחשוב על מה הוא מדבר.
״תקשיב, לפי מה שאני יודע, המוח שלה התרקב אם השנים… צריך להסביר לה..״ לחש לו רון.
״אנחנו הולכים ברגל?״ שאלתי בצעקה אחרי כמה שניות מחשבה. אז כן, אני לא אוהב לחשוב. למה, מי כן?!
״רוצה לקחת את המכונית ולבזבז זמן, או להתחיל ללכת?״ שאל מאור… 
״תרדו לי מהוריד!״ עניתי עצבנית והתחלתי ללכת. שקלטתי שהם לא איתי, הסתובבתי ואמרתי : ״נו יאללה, למי אתם מחכים?! יש ארוחה שאני מאחרת אלייה״ 
הם התחילו להתקדם והלכנו יחד שלושתנו.

״טוב, נראה לי שזה הבית שלך.״ מלמל מאור שעצרנו מול הבית. 
״את לא חושבת שמגיעה לנו פרס?״ שאל רון והצביע על השקיות של המצרכים.
״תחלום.״ עניתי בציניות. ״גם בחלום אני בטוחה שלא כלכך יצליח לך..״ 
״טוב, סלאמת סיס!״ קרא מאור ומשך איתו את רון שנשאר קפוא המום ממה שאמרתי.
טוב, למי אכפת, השגתי מצרכים! 
״תגידי, כמה זמן לוקח לך לקנות דברים?״ שאל אבי שישב מול הטלוויזיה.
״אשמתי שלא רציתה לבוא איתי?!״ שאלתי עצבנית. ״איפה שי?״ 
״משחק אם אבא שלך״ אבי ענה. 
״טוב, מי עוזר לי לבשל?״ שאלתי וחיכיתי שמישהו יאמר משהו.
״תגידי, אני נראה לך אחד שיודע לבשל?״ אבי שאל עצבני.
״כשחושבים על זה..״ 
״שתקי!״ הוא אמר… 
״הכל אני בבית הזה! הכל אני!״ מלמלתי הולכת למטבח.