סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 7

התחלתי לצחוק, בלצחוק אני מתכוונת לל-צ-ח-ו-ק!!
״נראה לי אחותך השתגע!״ שמעתי את אבי לוחש לשי.
״זה יעבור לה… זה תמיד יעבור לה…״ שמעתי את שי עונה לאבי במלמול.
״מה מצחיק, יפהשלי?״ שאלה אמי…
״את! אתם! נו אח קטן, פחחח מצחיקים״ עניתי בגיחוך קל והצחקוק נפסק.
הם הסתכלו אלי בהרמת גבות (ההורים), למה יש לי תחושה שאמרתי משהו לא נכון?!
אוקיי, זוהר, להירגע! הולך להיות לך אח קטן, מה ביג דיל?! 
שאני לא ישן בלילה! 
״את…אתם רצי..ציניים?״ שאלתי אותם בגמגום.
״כן. למה לנו לא להיות?״ שאלה אמי בחיוך.
״אממ…״ מלמלתי עדיין בשוק.
״טוב… אה, כן, דוד בן בא. תתארגנו!״ היא הודיעה לנו והלכה.
״שי,״ קרא אבא שלי.
״הא?״ שי שאל, מסיט את מבטו לכיוון אבי.
״בא לשחק כדורגל?״ הוא שאל, שי הנהן ורץ לחצר. אבי אחריו.
ווי איזה דפוקים, יבואו עלינו בקרוב אורחים!
קמתי מהספה הולכת לכיוון הסלון.
״לאיפה?״ אבי, שישב לידי בספה, שאל אותי.
״לאכול, אני גוועת!״ עניתי לו ממשיכה ללכת. 
״תכיני גם לי״ הוא קרא לעברי.
״תכין לעצמך!״ אמרתי לו ופתחתי את דלת המקרר. ריק, כרגיל.
״מי בפעם האחרונה עשה קניות?״ שאלתי בצעקה. היה שקט, נשבעת שהיה אפשר לשמוע צרצר. ואפילו לא לילה!
״ומי רוצה לעשות קניות?״ שאלתי שוב בצעקה. 
שקט, נאדה, כלום!! 
״אני שונאת אתכם!״ צרחתי מעצבים.
״גם אנחנו אותך!״ שמעתי צעקה מאוחדת של שתיים.
״ווי, מה פתאום התעוררתם?״ שאלתי בציניות.
״זוהר,״ קראה אמי. ״תבשלי משהו לבן!״ 
״המקרר ריק!״ עניתי לה.
״תעשי קניות!״ היא צעקה לי חזרה. 
״נו יופי, הכל אני בבית הזה!״ מלמלתי הולכת לכיוון הסלון.
הלכתי לכיוון הטלוויזיה, שמה היה הארנק שלי. רק שהוא לא היה שם.
״מי לקח לי את הארנק?!״ שאלתי בצעקה. 
״סעממק, זוזי אני מפספס חצי משחק בגללך!״ אבי צעק לי כי הסתרתי לו את הטלוויזיה.
״בואנה, בית שלי – תרגיע את הטונים!״ אמרתי לו בקול ערסי. נראלי היה לי גן ערסים, פשוט לא מצאתי אותו ;)
״פיי, שלא תהיה לי ערסית השכונה!״ הוא אמר בציניות.
״יש לך כסף?״ שאלתי… תגיד כן, תגיד כן, תגיד כן!!! נו כפרה עלייך, מילה אחד קטנה, שתי אותיות!
״לא,״ הוא ענה. ״ואם היה לי, למה שאני יתן לך?״ הוא שטל בגיחוך. 
״אתה משקר, יש לך! תביא לי עכשיו!״ גערתי בוא.
״תגידי, כמה שעות אורך הסרט שלך? שאני ידע ויחליט אם לבוא לראות אותו״ הוא אמר בציניות.
״חה, קורע מצחוק… נו יאללה!״ דחקתי בו.
״קחי, קחי!״ הוא שם בידי 10 שקלים. הסתכלתי עליו בהרמת גבות. 
הוא שם עוד 5 שקלים.  
״יא אללה, יקמצן. תפסיק להתקמצן!״ אמרתי לו עצבנית.
״אמרת לי קמצן? לא נותן לך יותר״ 
הוא אר לי בשילוב ידיים, משחק אותה נעלב.
״אל תסתלבט עליי, לא יצליח לך!״ אמרתי לו מראש. מי הוא שיסתלבט עלי?!
״פיי, נראה לי את חיה בסרט ממש ארוך, הא? יאללה יאללה, תגזזי מהפרצוף לפני שאני יגזז אותך מהעולם״. הוא אמר מחכה אותי.
״ימעתיקן!״ צעקתי לו. 
״קחי, קחי, רק על תחרישי אותי!״ הוא שם בידי שטר 100 שקל.
הסתכלתי עליו בגיחוך. ורצתי לעבר הדלת.
״את חייבת לי!״ הוא צעק לי מרחוק.
״פחחח חיי בסרט!״ צעקתי לו חזרה והלכתי למכולת הקרובה.

״כן,״ שאלה המוכרת.
״זה, וזה, וזה, וזה.״ מלמלתי והגשתי לה את הדברים.
״סליחה, אבל זה שמור לי!״ שמעתי קול מאחורי.