סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 49

פרק 49 
עברה שנה. 
שנה מאז מותה של אמי. 
שנה של אבל וזיכרון… 
זה עדיין לא נשכח, יש לי עדיין טפר לא שלם בלבי. 
אבל אני חייה את החיים. 
אני ואבי נפרדנו. היו לנו כמה ריבים, אבל הוא החליט 'לקחת הפסקה' 
ואני מאשימה את מאי על זה !! 
היא ניסתה להפריד בנינו כמה פעמים, ויצא שזה הצליח. 
אז כולו שלה. 
לפני כמה ימים, מלאו לי 18. גם לאבי, וגם לשי. 
שלי ולשי יש באותו יום יומהולדת כי אנחנו תאומים :).

ישבתי מול שי, הייתי רצינית. 
״תמצמצי כבר !״ שי דחק בי. 
״תמצמץ אתה !״ הפצרתי בו. 
״כרפה אלייך,״ הוא ניסה להריח אותי. 
״לא !״ התעצבנתי. אבל ברוב חוכמתי, ואם לתקן
ברוב טיפשותי, מצמצתי. ״תמות !״ 
״מת,״ הוא קרץ. 
״תרגע, אני אכין לך קבר יפה" אמרתי בציניות. 
אם אתם שואלים מה בעניין מערכת היחסים שלי, כן, יש לי חבר חדש. 
גל. 
אני אוהבת אותו, אבל לא משווה אותו לאבי. 
אבי פשוט שבר לי את הלב, וגל, בחיים לא ישבור לי !! 
שי ומורן נפרדו, והפעם לתמיד. 
אני מצטערת על זה, כי הם היו זוג מדהים !!! 
אבל בסוף הם בחרו להיפרד, זו החלטה מהצד של שניהם. 
״אני באה אלייך !״ מורן שלחה לי הודעה. 
״עוד סיבה לפגוש את שי ?״ שלחתי בגיחוך קל. זאת מורנוש !!
״נראה לך !!!???״ היא שלחה.
גיחכתי. 
בידיוק היה צלצול בדלת, רצתי למעטה בשביל לפתוח. 
כשפתחתי ראיתי את אבי. 
״היי,״ הוא אמר לי בחיוך קליל. 
לא עניתי והלכתי למטבח. 
״נו זוהר, את לא יכולה להמשיך להתעלם מימני !״ הוא אמר. 
התעלמתי. שוב. לא שזה מעניין מישהו. 
״נו זוהר,״ הוא אמר וחיבק אותי מאחורה. 
השתחררתי מאחיזתו בשנייה שהוא נגע בי. 
״אין לך איזו מאי ללכת אליה ?״ שאלתי בקרירות ועליתי לחדר. 
״סעמקק״ שמעתי את אבי מקלל מאחורי. 
לא מזיז לי. ובעיקר לא אכפת לי. 

״על תזוזי מהבית !״ שלחתי למורן. 
״אפילו לא התחלתי להתלבש, פוסטמה !״ היא שלחה לי. 
״פוסטמה אחותך ! אני אבוא אלייך״ 
״פשיי תמיד חשבתי ככה.. אם אתה לא תצליח לבוא אל ההר, ההר יבוא אלייך ;)״ 
״תחלמי !! אבי פה אז אני באה !״ שלחתי לה וסגרתי את מסך האייפון. 
לבשתי גופיית בטן לבנה, מעלייה מעיל בייסבול וורוד, שורט קצר אבל לא יותר מדי ואולסטארס גבוהות בצבע וורוד. 
הכנסתי את האייפו לכיס המכנס ויצאתי לסלון. 
״וואו, לאיפה ?״ שי עצר אותי. 
״למורי,״ עניתי באדישות, בלי להסתכל אליהם, ופתחתי את דלת הכניסה ויצאתי. 
באתי לדפוק בדלת, אבל בדיוק אחיה הגדול פתח. 
ותכירו את אחיה הגדול, גל. 
יאפ, חבר שלי. היא שידכה את שתינו, כי אנחנו דומים. 
ולפעמים דומה זה משעמם. 
״היי,״ אמרתי בחיוך. 
גל בצבא, בחיל האוויר. 
״היי, חיים שלי״ הוא אמר, נושק לשפתי ויוצא. 
״לאיפה ?״ שאלתי.!
״חייב ללכת… הבני זונות נתנו לי רק 5 דקות !״ הוא צעק לי כי הוא היה רחוק. הוא שלח לי נשיקה באוויר ונכנס לתוך הג׳יפ. 
נאנחתי. זה עצבן אותי שיש לי חבר ואני בכלל לא מבלה איתו !!! 
נכנסתי לתוך הבית של מורן ועליתי לחדרה. 
עד כמה שאני אוהבת את גל, זה מעצבן אותי שאני לא יכולה לבלות איתו, אז אני חושבת שאני אפרד מימנו. 
״היי,״ אמרתי ובפני הבעה מרחפת. 
״מה קורה ?״ שאלה שקלטה את ההבעה. 
״תגידי, לא יפריע לך אם אני אפרד מגל ?״ שאלתי בתקווה שלא. 
אם זה יפריע לה, אני לא אפרד. 
״לא מפריע לי… כאילו, יודעים שאת אוהבת את גל, אבל עדיין יש לך רגש על אבי״ 
״זה לא בגלל זה,״ מלמלתי. ״אבי יכול לקפוץ לי, הוא גם ככה אם מאי.״ 
״אם מאי ?״ היא צרחה בעצבים. ״מאי.. מאי הזונה ?!?״ 
הנהנתי. 
״אין, אני אהרוג אותו ואותה ביחד !!״ 
״מה שתגידי,״ מלמלתי. ״מה איתך ואם שי ?״ 
״איככ לא רוצה אפילו לראות את הפרצוף שלו״ היא אמר ונרתעה אחורה. 
״מה ?״ שאלתי בבילבול. הם נפרדו. אבל הסכימו שהם עדיין ידידים. 
״יום לפני שנפרדנו הוא בגד בי אם מאי,״ היא אמרה. 
״מה מאי ? מה היא נדחפת לכל מקום !?״ שאלתי בעצבים. 
בטוח היא עכשיו בבית שלי אם אבי. אין היא פשוט מתה. 
קמתי בעצבניות ופניתי ליציאה. 
״לאיפה ?״ מורן שאלה. 
״לא מספיק הפרידה ביני לבין אבי, עכשיו שהיא תפריד בינך לבין שי ?! ועוד שי… הוא אשכרה אמר לי שהפרידה באה מצד שניכם !!״ צעקתי ויצאתי מהבית עצבנית. 

נכנסתי הביתה, רואה את מאי. 
״קומי !״ אמרתי בקרירות. 
״סליחה ?״ היא שאלה בביצ׳יות. פחח כלבה. 
״לא נראה לי שאני אסלח. עכשיו קומי !!״ צעקת אליה. 
״תגידי, לא מספיק לך הפרדת ביני לבין אבי ועכשיו בין שי למורן ?״ צעקתי אליה בחוסר סבלנות כשהיא לא קמה. 
אז נאלצתי למשוך לה מהשיער. 
שתגיד תודה שאני לא תולשת את השיער מהשורש בכלל !! 
״תאמיני לי, אני עושה את זה בשביל שיהיה לכולם טוב״ היא אמרה ב'נחמדות והניחה את היד שלה על כתפי כ׳נחמה' 
״על תעזי לגעת בי !״ צרחתי והעפתי את ידה. ״תעשי לאמא שלך טובה. מסכנה, בטח בוכה על זה שבכלל הולידה בת זונה כמוך !!״ 
״תזהרי, אם את עוד פעם מתקרבת למשפחה שלי, זה יהיה הסוף של החיים שלך !״ הוצאתי אותה מהבית שלי. 
יופי, צריך להחליף ספא, כי אחרי זה מי שישב בא ידבק במחלת המאי. 
״אתה ! איך אתה מעז לשקר לי בכלל ?! 'הפרידה היה מצד שנינו' חתיכת שקרן אגואיסט ! ועוד איך אתה מעז לנשק את מאי ?! פשוט גועל נפש !!״ צעקתי על שי. 
״ואתה !״ צעקתי והצבעתי על אבי. ״לא, אני לא מדברת איתך ! זה הבית שלי, ואם אתה רוצה להשאר בו, יש תנאים !! עוד פעם, אתה תביא לפה את מאי או את אחד הזונות שלך, לא רק שאני לא מדברת איתך, אתה מחוק לי מהחיים !!״ 
עליתי לחד עצבנית, רק רוצה לשכוח את היום החרא הזה. 
״זוהר,״ אבי הלך אחרי. זאת אומרת שנכנס לי לחדר. 
לא עניתי. 
״נו זוהר, אני רוצה לדבר״ הוא אמר בעדינות והניח את ידו על כתפי. 
העפתי את ידו וסימנתי לו לדבר. 
״אני רוצה שאנחנו נחזור״ הוא אמר חד משמעית. קפאתי. 
מה לחזור ?!?! איך לחזור !?! שום לחזור !!! 
״א. אנחנו… פחח… אין אנחנו, אבי. אולי היה אנחנו, אבל עכשיו אין. יש אני ואתה, אתה ואני. רואה, יש הבדלים.״ אמרתי בעצבים. 
״ו-ב׳ לא. אבי, אתה שברת לי אשכרה את הלב. וזה לא קורה הרבה. אתה נפרדת מימני לטובת מאי !! מה אכפת לך אם היא מנסה להפריד בנינו ? הבטחת שתהיה איתי !! אבל… חשבתי שהבטחות צריכים לקיים. אתה הפרת !״ אמרתי וזרקתי אליו את השרשרת שנתן לי ליום הולדת 17. 
״קח. אני לא צריכה את זה יותר. יש לי חבר עכשיו. והכל טוב ויפה. אתה מוזמן לצאת לי מהחדר !״ אמרתי לו וסימנתי לו לצאת. 
הוא קפא, שתק, לא הוציא מילה. פשוט המום מהסדר מילים שהוצאתי מפי. 
ענייו האדימו, גם עניי. 
רק שאני לא יכולתי להתאפק, והתחלתי לבכות. 
כמו ילדה קטנה שלא קנו לה את הבובה שרצתה. 
״זו,״ אבי אמר בקול שבור וליטף לי את הכתף. 
״פשוט צא״ הסתובבתי אליו. ״צא. אם אתה אוהב אותי, אז צא !״ 
הוא יצא, לא לפני שדפק אגרוף בקיר. 
סגרתי את הדלת ונשענתי אליה. 
הרגליים גוררות אותי אט-אט למעטה. ויצא מצב שאני יושבת, אם רגליים עד החזה, מחבקת אותן, ודמעות זולגות בלי הפסקה.