סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 3

״אינעלדודה שלך. אמרת 5 דקות!״ שי שלח לי, עוד הייתי בבית. 
״יכלב, אפילו לא אמרתי שעה!״ כתבתי לו, בואנה איזה שקרן זה… 
״אז תקתק, תקתק שעה״ הוא שלח תוך כמה שניות.
״יאללה, אני יוצא. תפסיק לחפור!״ שלחתי לו בעצבים ויצאתי מהבית. לפי מה שאני מכיר את שי, הוא יכול להביא חולה לבית ספר מרוב חפירה. ולא נמאס לו.
הגעתי לבית שלהם ודפקתי בדלת, אין מענה… דווקא יש מענה. 
שכנים צועקים, זה לא מענה?!
״תשתיק את הילדה!״ איזה שכן אחד צעק לי.
״תשתיק את הזין שלך, למה לא נראה לי הוא יעמוד בזה!״ צעקתי לו חזרה… הוא הסמיק מעצבים וטרק את דלת החלון.
אחרי כמה דקות שהמשכתי לדפוק בדלת המוזיקה נפסקה, אז הרשיתי לעצמי לדפוק שוב.
״אני פותחת!״ הקול של זוהר צעק..
״אני בחוץ כבר יותר משעה״ צעקתי לה בעצבים כשהיא פתחה.
״אם אתה רוצה יותר, אין לי בעיה להשאיר אותך״ היא צחקה מתכוננת לסגור את הדלת.
״מצחיקה!״ מלמלתי בציניות נכנס לבית שלה.
״היי,״ היא קראה לכיווני, הולכת אחרי.
״הא?״ שאלתי מסתובב. היינו קרובים, אפילו גפרור לא היה אפשר לשים בנינו.
״הבית שלי, החוקים שלי! אתה לא תעז להפריע לי״ היא הזכירה לי והלכה… למה, מי היא שתקבע חוקים בשביל אבי בוזגלו.
״אחלה בדיחה!״ צעקתי לה בתקווה שתשמע.
״הפרעה אחד ואתה לא תראה אור יום בחיים שלך. מהחושך שבקבר!״ היא צעקה לי חזרה. גיחכתי ועליתי לחדר של שי.
נכנסתי בלי דפיקה, אף אחד לא היה שם. 
״שיי!״ צעקתי בחדר שלו, דלת השירותים נפתחה והוא יצא..
״מה קו… פיכככ אתה מריח כמו ביוב!״ צעקתי ויצאתי מהחדר שלו.
״רק עכשיו גילית?״ שמעתי מישהו אומר.
הסתכלתי, וקלטתי את זוהר.
״את לא יודעת שזה לא מוסרי להבהיל אנשים?״ שאלתי בעצבים.
״אוו, אבי בוזגלו הקטן נבהל?״ היא שאלה וצחקה.
״יש לך מזל שאת בת!״ הזכרתי לה, לא מרביץ לבנות.
״סליחה? אדון לא מרביץ לבנות, אתה רומז לי שבנות לא חזקות?״ היא שאלה וקמה מהספה בעצבים. 
״כן, אוקיי, תקראו לי כשהקטע יגמר ואז… ואז אני ידע שאני יכול לבוא, תסדרו פה אחרי זה גם ו….״ אמר שי וברח לחדר שלו, פחחח פחדן.
״אני לא זוכר שהמילים האלו יצאו מפי״ אמרתי בחיוך תחמני.
״בטוח?״ היא שאלה. לרגע, כשהסתכלתי אליה, יכולתי לראות מפלצת מגודלת. היא קפצה לי על הגב, איבדתי שיווי משקל ונפלתי.
״בואנה, תגידי, כמה את שוקלת?״ שאלתי.
״סליחה?!״ היא שאלה בצעקה עצבנית…
״לא, זאת אומרת, את כלכך לא כבדה וה… נו ה…״ ניסיתי להסביר. 
״אוקיי, אני מציאה לך לעוף מפה, לפני שאני אתעצבן!״ היא אמרה לי.
״את כבר עצבנית״ אמרתי לה… 
היא עצמה עיניים, בניסיון להירגע, מה שהצליח לה… 
״ביי!״ היא מלמלה ויצאה מהבית. רגע מה?