סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 2O :)

פרק 2O זוהר ואבי. 
כמובן, שישבתי מאחורה כי לא רציתי לשבת לידו. 
פשוט לא רציתי. 
וגם אני לא ירצה. 
ישבתי בשילוב ידיים וחיכיתי שהוא יתחיל לנסוע.. 
אבי עדיין לא התחיל לנסוע. 
״תתחיל לנסוע, אין לי את כל היום״ אמרתי בקרירות. 
״יש לך את כל היום, הרי את תקועה אם קביים.״ הוא התחכם. 
״אבי, אל תתחכם איתי !״ אמרתי לו עצבנית. 
״אני רוצה לדבר,״ לבסוף הוא נאנח.
״תתחיל לנסוע או שאני יוצאת״ איימתי, אין לי כוח לבילבולי שכל והסברים. 
ולאף אחד לא יהיה כוח. 
״זוהר -״ הוא התחיל להגיד. 
נאנחתי בעצבים ופתחתי את דלת המכונית. 
״אוקיי, אני נוסע,״ הוא לבסוף נאנח והפעיל את המנוע. הכנסתי את הרגל שוב למכונית וסגרתי את הדלת. 
הוא התחיל לנסוע, כל פעם מביט בי דרך המראה. 
״אתה מוכן להפסיק להסתכל עליי ?״ שאלתי אחרי שהוא עצר ברמזור. 
״לא״ ענה. 
נאנחתי בגלגול עיניים.
״אני רוצה לדבר,״ הוא אמר.
״עוד פעם ?״ מלמלתי בקול. למי יש כוח ? 
״זה כלום מה שהיה בסלון,״ הוא ניסה להסביר. 
״בטוח כלום ? אני חושבת שהיה שם הרבה״ אמרתי בציניות. 
הרמזור התחלף והוא המשיך לנסוע. 
״אני אוהב אותך,״ הוא מלמל בקול כדי שאני אשמע. 
״את הקטע של אני 'אוהב' אותך תשמור לזונות שלך. שאני לא אחת מהם״ 
הוא הסתכל עלי עצבני ועצר את המכונית ליש מקום לא ידוע. 
״מה אתה עושה ?״ שאלתי. 
״תצאי, אני לא משאיר אותך בכוח״ הוא אמר בקרירות. 
״לא צריכה את הטובות שלך״ החזרתי בקרירות, יצאתי מהאוטו ועמדתי על הקביים. 
הוא התחיל לנסוע. 
אני לבד פה, וקר לי !!! 
חבל שהבאתי רק סוודר.
אני לא מכירה את המקום הזה, אף פעם לא הייתי שם. 
היה שקט, שהייתי יכולה לשמוע עכבר מצייץ. 
״…עשית את מה שביקשתי ?״ שמעתי קול קשוח מאיזה שהוא צד. 
התחלתי לרוץ אם הקביים לאיזו פינה. 
רק שלא ישמעו את הרעש… 
״שמעת את זה ?״ אמר עוד קול.. 
״אתה מדמיין״ אמר לו הקול הראשון. 
הרגשתי נגיעה קטנה על כתפי. 
הסתובבתי בבהלה וצרחתי קלות.
אחרי שנייה הבחור שם יד על פי, כדי שלא ישמעו את הצעקה. 
״מי את ? מה את עושה פה ?״ הוא שאל מרפה את ידו מפי. 
״מי אתה ?״ שאלתי בפחד. 
״אני שאלתי קודם״ הוא אמר בקול עצבני. 
״אני הבחורה פה !״ אמרתי לו גם עצבני. 
״באמת ? לרגע חשבתי שאת בן״ הוא אמר בציניות. 
לקחתי כמה צעדים אחורה ושאלתי שוב מי הוא. 
הוא לקח צעד לכיווני. 
״אל תתקרב !״ הזהרתי. הוא חזר אחורה. 
״ליאור,״ הושיט את ידו ללחיצה. 
״מה אתה עושה פה ?״ שאלתי שוב. 
״מה את עושה פה ?! את יודעת שמסוכן פה !! את צריכה ללכת מפה כמה שיותר מהר״ הוא אמר… זאת אומרת – הוא – ליאור. 
״מה ?״ שאלתי בגיחוך. 
״מי הביא אותך לפה ?״ הוא שאל. 
״מישהו !״ עניתי. בלי פירוט… אנחנו בקושי מכירים. 
״אז כדי שהמישהו הזה יעיף אותך יותר מהם מפה !״ 
״למה זה ?״ 
״תגידי, את קולטת מה את אומרת ? את יודעת בכלל איפה את נמצאת ? אני מציעה שתחזרי לחור שמימנו באת״ אמר בעצבים. 
״תרגיע, לי לא אומרים לאיפה ללכת. אתה לא מכיר אותי״ החזרתי לו. רתחתי מעצבים ואפילו אני חושבת שהאדמתי.
״פייי עוד ילדת שמנת. אחותי, אני לא מחזיק אותך בכוח. את יכולה ללכת אם את רוצה״ ליאור אמר. 
״מה ת׳אומר״ אמרתי בציניות. לקחתי את הקביים וניסיתי למצוא את הדרך הביתה. 
אבל בליאור הדפוק הזה הופיע מולי. 
קפצתי והעפתי קבע אחד למעלה. כאילו באוויר. 
ליאור התכופף והרים את הראש שהקבע חזרה למקומה.
״אופסי ?״ מלמלתי בהיסוס. מה אתם רוצים ?! אני מודה שאני לא חושבת פעמיים. 
״אופסי, כמעט מתתי בגללך״ הוא אמר בעצבים והתקרב אליי. 
זה היה רגע מנשיקה. 
״זוהר !״ שמעתי צעקה מאחורי. אבי. 
התרחקתי מליאור במהירות. 
״מה את עושה פה איתו ?״ אבי שאל והתקרב אלי. 
״להזכיר לך שאתה הורדת אותי פה ?״ אמרתי עצבנית. 
״הורדתי אותך פה.. אבל מה את הולכת לי לבנים אחרים ?!״ הוא שאל בעצבים. 
הבטתי בעיניו, הם שידרו כעס ואכזבה. 
״אתה הדפוק שהוריד את הילדה במקום כזה ?!״ ליאור שאל עצבני. 
מה נסגר אם כולם ?! כולם עצבנים. 
״ילד אל תתעסק איתי,״ אבי אמר ותפס בחולצתו של ליאור. 
״אבי !״ צרחתי ונפרדתי בניהם. 
רגע אחד ואני רואה את אחד מהם מושחת ברצפה.
״בואי,״ אבי משך אותי לכיוון המכונית 
״אבי, אתה מכאיב לי !״ אמרתי לו ועצמתי את עיניי מהכאבים. 
הוא גרר אותי… כאילו בנאדם, אני אם רגל שבורה !
אבל הדפוק רק הידק את האחיזה. 
כשהגענו למכונית הרגשתי את הדם שלי מצטרב. 
הרגשתי סחרחורות, והרגשתי את הלחי שלי מרטבת.
ירדה לי דמעה.
הוא שם לב לזה והרפה את אחיזתו. 
בין שנייה נפלתי אל רגלי. 
הסתכלתי על ידי. היא הייתה בגוון כחלחל סגלגל. 
״זוהר,״ אבי מלמל בבהלה והתכופף לעברי. 
״בבקשה תעזוב אותי,״ מלמלתי ובין רגע ראיתי שחור. 
*
פתחתי את העיניים שלי לאט, בהתחלה ראיתי מטושטש ואז הראייה חזרה להיות רגילה.
הסתכלתי סביבי, החדר שלי. 
הראש שלי כאב ממה שקרה ממקודם. 
הסתכלתי על השידה שלידי, ושמתי לב לכדור ולפתק. 
לקחתי קודם את הכדור, רק כדי להעביר את את הכאב הראש הזה. 
פתחתי את הפתק… והייתי בשוק. 
״זוהר, 
קודם כל, אני מצטער. 
ראיתי אותך אם ההוא והשתגעתי. 
אני רק רוצה שתדעי שאת חשובה לי כמו שאף אחד לא הייתה. 
אחרי מה שקרה, שמתי לב שמה שאני עושה לך זה רק סבל. 
אז אני מעדיף שנתרחק. 
לשתינו זה יצא בטוב. 
במיוחד לך. 
רק שתדעי, למרות שעדיין לא היה לנו קטע, אני לא חושב שאני ארגיש את ההרגשה שאני איתך אם מישהי אחרת. 
אני אוהב אותך. 
אבי״