סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 24

פרק 24 זוהר ואבי.
שי עצר את האוטו מול הבצפר. 
״לעזור לך לרדת ?״ שאל והוציא סיגריה. 
״אני לא נכה !!״ התעצבנתי. זה תמיד ככה. 
'רוצה שאני אעזור לך ?
להביא לך את הזה… 
להביא לך את זה…' זה תמיד ככה !
תודה על העזרה כפרות, אבל לי יש רגליים. 
כן…
״התעסקתי אם הבחורה הלא נכונה״ מלמל בשקט שיכולתי לשמעו.
״התעסקת אם הבחורה שגם אחותך״ עניתי ויצאתי מהמכונית. 
קפצתי אם הקביים במדרגות. 
עליתי למסדרון של הכילה ואיזה ילד תקע את המבט שלו עליי. 
״אם עוד רגע זבוב לא יחדור לפה העלוב שלך, אני אדאג שלא רק זבוב יעשה את זה״ אמרתי לו שיתעורר מעצמו. 
הוא תוך שנייה התעורר וגיחך לעצמו. 
התעלמתי והמשכתי ללכת לכיתה. 
״חיימושש !״ מורן צעקה וקפצה אליי. 
״איי״ צרחתי בקטנה. 
״אופסי ?״ היא שאלה אם המבט המצטער הזה שלה. 
חולה עלייה.
הרגשתי שמישהו מסתכל אליי… ניסיתי להתעלם עד שזה נהיה מעצבן לאללה.
סבבתי את הפרצוף וקלטתי את המבט של אבי תקוע בי. 
הוא חייך, נופף לי וחזר לדבר אם חברים שלו. 
״אוקיי״ מורן, שקלטה את הכל, מלמלה. ״רוצה לספר לי משהו ?״ 
״מתה אלייך״ גיחכתי בחיוך. 
״גם אנ על עצמי״ היא קרצה. 
הרגשתי את עצמי מועדת ונופלת… וראיתי את דיאנה, הזונה, מביטה בי וצוחקת. 
הרגשתי שאני רואה שחור והתעלפתי. 

-מנק׳ המבט של אבי- 
״קלטת מה היא עשתה ?״ שאל דויד מתפוצץ מצחוק..
״מי עשה מה ?״ שאלתי באדישות. מה שעניין אותי עכשיו זה מה אני עושה לעשות לגבי ולגבי זוהר.
״דיאנה, עשתה לזוהר״ הוא המשיך לצחוק, מהרגע ששמעתי זוהר קפצתי. 
ראיתי ילדים מתאספים מול מקום מסויים. 
״סעממק, זוזו״ מלמלתי ודחפתי כמה ילדים שעמדו בדרכי. 
קלטתי את זוהר שוכבת ברצפה ושערה בצבע אדום. 
התחלתי להילחץ. 
ולהילחץ בגדול. 
״זוזו,״ צרחתי על הילדים שהמשיכו להתקרב…
הרמתי אותה על זרועותי ורצתי איתה לאחות. 
דפקתי בחוזקה על הדלת, כשזוהר בידי. 
״אבי…״ האחות אמרה ועצרה כשהתפרצתי לחדרה. 
״מה קרה לה ?״ נבהלה שראתה את זוהר מעולפת על הזרועות שלי. שאם לציין, מלאות בדם. 
״איןזמן עכשיו״ עניתי בלחץ והנחתי את זוהר אל המיטה.
האחות הניחה משהו על ראשה, ואחרי כמה דקות הדימום הפסיק.
״זוהר,״ האחות לחשה וליטפה את הלחי של זוהר. 
היא התחילה לפקוח עיניים. 
״מה אני עושה פה ?״ זוהר שאלה בקול צרוד. 
״התעלפת,״ עניתי בלחש. 
״את זוכרת איך זה קרה ?״ שאלה האחות. 
״נפלתי, ראיתי את דיאנה צוחקת וזהו…״ זוהר ענתה נאנחת בכאב. 
״כדי שיקחו אותך הביתה. תנוחי ותרגישי יותר טוב״ האחות אמרה. ״אבי, תוכל ללוות את זוהר ?״ 
אני הנהנתי לכן וזוהר ללא באותו הזמן. 
״הוא לא יכול !״ זוהר אמרה בהחלטיות. 
״בטח שאני יכול !״ קראתי בקול והרמתי אותה על ידי. ״בואי,״ פתחתי את הדלת ויצאתי.
* 
״להעלות אותך לחדר ?״ שאלתי כשהייתי מול דלת הבית שלה. 
״עשית מספיק !״ היא ענתה. ״חסר לי שרק שי יראה את זה״ 
״שי מזיז לי,״ אמרתי לה בגיחוך קל. הוא באמת מזיז לי. את הכלום !
״אני אזיז אותך אם עוד שנייה לא תעוף מפה !״ היא אמרה בציניות ונכנסה לתוך ביתה. 
גיחכתי לעצמי והתקדמתי לכיוון הבית שלי. 

-מנק׳ המבט של זוהר- 
״אני בבית,״ צעקתי לתוך הבית. 
ואז קלטתי, שאני לבד בבית. 
גיחכתי לעצמי בעצבנות ועליתי לאט לכיוון הדלת. 
כמובן אם הקביים המעצבנות שאני הולכת להיתקע איתם כל החודש.
וזה שתפרו לי את הראש (אני לא אכניס את זה שתפרו)ק
וזה ש..אוץ׳ כואב לי הראש. 
הנחתי את ראשי על המיטה בעדינות, עצמתי עיניים ונרדמתי. 
התעוררתי ששמעתי רעש למעטה. 
לקחתי את הקביים והלכתי לכיוון מקור הרעש. 
בלי לנסות להרעיש, כי יכול להיות שזה גנב. 
איך זה אפשרי, נעלתי את הדלת !
רגע, נעלתי בכלל ?
כן, נעלתי. 
לא נעלתי !!!
הסתכלתי לכיוון המקור וראיתי את שי. 
״תגיד, זה בדם שלך להבהיל אותי !״ אמרתי לו בעצבים. 
הוא קפץ בבהלה והסתובב אליי בעצבים. 
״כנראה שאנחנו תאומי פלא״ ענה לי בציניות. ״מה את עושה פה מוקדם ?״ 
״מה *אתה* עושה פה מוקדם ?״ שאלתי בשילוב ידיים. 
״אני שאלתי קודם !״ אמר. 
״בתהליך מקוצר,״ מלמלתי והלכתי לשבת בכיסא גבוהה. ״דיאנה דחפה אותי, בוםם, דם, אחות, תפירה, וזהו״ 
״אוקיי, זה תהליך ממש מקוצר״ מלמל בבילבול.
״דיאנה גרמה להכל ?״ שאל, ואני הנהנתי. 
״מי הביא אותך לפה ?״ 
שתקתי לכמה שניות, אם אני אגיד אבי, יהיה בלגאן. 
״מורן,״ עניתי במהירות. 
״אוקיי,״ הוא מלמל בחשדנות וחזר לחתוך עגבניות. 
״מה אתה עושה ?״ שאלתי. 
״חותך,״ ענה.
״מה חותך ?!״ נבהלתי. 
״תרגיעי, אני חותך עגבניות בשביל לעשות סלט !״ ענה וצחק. מיד נרגעתי. 
הסמקתי, הרגשתי מובכת בגלל שחשבתי שהוא חותך !!
זה אחי. אחי התאום ! 
״מת אלייך,״ שי נישק את הלחי שלי ונתן לי צלחת אם סלט. 
״תאכלי, ביי ילדה״ הוא עלה לחדרו