סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 21

פרק 21 זוהר ואבי
אוקיי, אני רוצה לעכל את מה שקראתי עכשיו. 
זוהר, להירגע. זה מה שחשוב עכשיו. 
להירגע. 
איזה חשוב ואיזה נעליים ?! אבי עזב בגללי !
שי ירצח אותי. 
תגידו לי שזה חלום !! 
צבטתי את עצמי הכי חזק שאפשר.
״איי״ מלמלתי ושפשפתי את המקום שצבטתי. 
אבי עזב. אבי באמת עזב.הלכתי בכל כוחותי לכיוון החלון. 
הבחנתי רחוק בנער עם שיער בלונדיני פרוע, בגדי מותגים פוסע לעבר מכונית שחורה. 
״אבי !״ צרחתי הכי חזק כדי שהוא ישמע. 
רגע לפני שהוא נכנס לתוך המכונית, הוא העיף את מבטו לכיוון החלון שלי. 
הוא נופך בקטנה ונסע. 
״אבי,״ מלמלתי בייאוש. 
אז זהו, זה נגמר ככה. 
ואני לא מאמינה שדווקה ככה.
ירדתי במהירות לסלון, רצתי במדרגות אם רגל כואבת כל פעם שדורכים עלייה.
״וואו, לאיפה ?״ שי, שאין לי מושג מאיפה הוא הגיע, שאל. 
״מה… מה אתה עושה פה ? לא אמרת שאתה לוקח חופש ?״ שאלתי, שמה ידיים אל המותניים וקופצת אל הרגל הבריאה.
״חזרתי. איך הרגל ?״ שאל בניסיון להתחמק. 
אוקיי, נניח לו עכשיו ועוד מעט נדבר. 
״איך אתה רואה אותה ?״ שאלתי באנחה. 
״לאדע״ הוא ענה.
שיט, אבי. שחכתי מימנו לגמרי. 
״תגיד, אתה יודע במקרה למה אבי לא פה ?״ שאלתי וניסיתי להראות כאילו לא קרה כלום. 
״הוא אמר שהוא צריך לנוח, ויצא.״ ענה. ״למה, קרה משהו?״ 
״לא. לא. לא. לא. בכלל לא״ מלמלתי וצעקתי חזרה לכיוון חדרי.
מה הטעם ? הרי כל עוד אני אם רגל שבורה ושי פה, אני בחיים לא יצליח להגיע לבית של אבי. 
התחברתי לפייסבוק והסתכלתי על המחוברים. 
הלוואי שהוא יהיה מחובר… 
אם המזל שלי, שזה חרא מזל, הוא לא מחובר. 
אבל מורן מחוברת ! 
מה הטעם ? הרבה שמן לא דיברנו אז… 
נכנסתי לפרופיל של אבי, היה סטטוס לפני 5 דקות. 
'חיי את החיים. 
לפחות מנסה' היה כתוב. 
זה עליי ? 
לא.
כן !
לא !! זוהר תפסיקי להתווכח, יש דברים יותר חשובים עכשיו ! 
ניסיתי לחשוב מה אני עושה אם שארית חיי ובסוף יצא שדפקתי את הראש בשולחן המחשב.
אוץ׳. 
איזה שעמום פתאום נהיה.
באלי קצת אקשן. אבל קצת ! 
פתאום, שי נכנס לחדרי בסערה.
״את התנשקת אם אבי ?״ שי שאל. הוא היה נראה רתוח וכעוס. 
״לא !״ ניסיתי להתחמק. 
״זוהר, אל תשקרי לי !״ הוא אמר עצבני וסיבב את הכיסא כדי שאני אסתכל אליו. 
כשאני משקרת, העיניים שלי מתרוצצות ממקום למקום. 
הפעם, ניסיתי להביט בעיניו. אבל נכשלתי. 
״אני אהרוג אותו,״ הוא מלמל ופסע לעבר דלת החדר. 
״היי,״ עצרתי אותו ותפסתי לו ביד. ״אתה כבר יודע את זה !״ הזכרתי לו. 
״את עד כדי כך מטומטמת ? זה לא אני שדיברתי איתך,״ הוא העיף את ידי מידו והמשיך ללכת. 
זה די פגע בי. ואני לא יודעת למה. 
אבל נאבקתי. 
״שי !״ צעקתי ורצתי בכל כוחותי לכיוונו. ״מה אתה מתכוון לעשות ?״ שאלתי בהתנשפות שהגעתי מולו. 
״להראות לו מזה לגעת באחותי״ הוא ענה באדישות ודחף אותי חלשות לצד. 
״שי, בבקשה״ מלמלתי בפחד. 
אני הרסתי את זה. 
אני הרסתי את החברות שלהם. 
הכל בגללי ! 
הוא לא ענה וטרק את הדלת מאחוריו. 
זהו, זה נהרס. 
והכי אני לא מאמינה שדיברתי אם אבי בפייס של שי. 
כאילו… אין לי אפילו מילים. 

-מנק׳ המבט של אבי- 
ישבתי בספה מזפזפ ערוצים בטלוויזיה. 
אין יותר משועמם מימני. 
מעניין מה זוהר עושה.
מעניין מה זוהר חושבת. 
מעניין אם זוהר קראה את הפתק. 
הכל בעצם מעניין.
כל מה שקשור לזוהר. 
פחח אני נשמע קיטשי, אז כדי שאני אפסיק. 
שמעתי דפיקה בדלת. 
נאנחתי ופסעתי באיטיות לעבר הדלת. 
הדפיקות התחזקו. אותו בנאדם נראלי ישבור את היד. 
שפתחתי, הרגשתי את עצמי עף לקיר. 
ראיתי את שי תופס בחולצה שלי. 
״תקשיב טוב, יחתיכת מזדיין, נתתי לכם להסתובב ביחד, ונתתי לכם לצחוק ביחד, והשארתי אתכם ביחד. 
ועד כמה שאני אוהב אותך, ושאתה כמו אח שלי, אף אחד לא יגע באחותי. 
בטח לא אחד כמוך ! 
עוד פעם אני שומע שאתה מתקרב לאחותי, אני אפרק אותך חתיכות חתיכות ואני יצור ממך מזון לכלבים.״ הוא אמר בקול כועס. 
הרגשתי כאב חד בצלעות, ולאחר מיכן נפלתי לרצפה. 
אחר כך בעיטה עפה לכיוון הצלעות שלי. 
ורק אז שי ירק לכיווני ויצא מביתי. 
אני מרגיש דפוק, אדיוט ומטומטם. 
הוא הרשה הכל, שנסתובב ביחד. הכל. 
הייתי צריך לדעת שגם לעכל הזה יש סוף.