סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 12

הייתי מול השאר, וחיכיתי שיפתחו לי.
״הקדמת,״ אמר לי השומר הזקן. שונאת אותו !! הוא תמיד קר וקשוח לאנשים. 
״לא הקדמתי, זה הזמן שמאחר.״ אמרתי בציניות אם חיוך ציני.
אם מישהו יסתדר איתי בלי לריב, זה יהיה נס של פעם בחיים. 
״אז מה שלום האחים, פרנק׳לה ?״ הוא שאל. 
שוו פרנק׳לה ?!?! הוא פרנק׳לה !!! 
״שוק מילים אח שלו,״ באתי אליו ביציאה של ערסים. 
״כל עוד זאת את, שוקל״ הוא אמר בהזהרה צינית. 
ילדים התחילו לבוא עד שהוא פתח את השער. 
נכנסתי ועליתי לכיתה. ניסיתי לפתוח את הדלת. קלטו מה, לא נפתח ! 
נראלי אני יותר מדי חלשה… 
או שהדביקו את הדלת… 
או שעומד מאחוריה מישהו שלא נותן לי לפתוח…
או ש… אין לי מושג. 
״בווו״ שמעתי צעקה מאחורי, צרחתי. 
״כוסאמקק ערס, לך תזדיין, תמות !״ קיללתי את אבי שהיה מאחורי. 
״אחלה אוצר מילים, השקעת. אבל הצעה שלי, תשקיעי יותר בפעם הבאה.״ אבי אמר בציניות. 
״יש אותך ביותר מצחיק ?״ שאלתי בציניות. 
״תלוי באיזו מידת מצחיק,״ הוא קרץ 
״למה הכיתה לא פתוחה ?״ שאלתי. 
״טיול, כפרה.״ הוא ענה.
״איך טיול ?! אף אחד לא אמר לי !״ אמרתי עצבנית. 
״שי היה אחראי להודיע לך,״ הרים את ידיו כחף מפשע. 
״ולמה אתה פה ?״ שאלתי. שוב.
״כי באלי !״ הוא אמר והתיישב.
״למה באלך ?״ שאלתי. 
״סעמקק,״ הוא מלמל, ״יש אותך ביותר חופרת ?!״ 
״תלוי באיזו מידת חופרת,״ חיכיתי אותו. 
״יופי..״ הוא מלמל בציניות. 
״אם לא אכפת לך, אני מוצאת את דרכי הביתה.״
״אני אבוא איתך,״ הציע והלך אחראי. 
יצאנו ממבנה הבית ספר, כאילו בחצר. 
כל הבנות הסתכלו עלינו… לאורך כל השער סבלתי את ההיסתכלויות שלהם. 
״רוצים פוסטר, חתימה, משהו ?!״ שאלתי בצעקה עצבנית. כולם הסבו (?) את עניהם וחזרו להתעסק בדברים שלהם. 
״תודה לאל,״ מלמלתי ממשיכה ללכת. 
אבי גיחך. ״יכולה להאט את הקצב ?״ הוא שאל. הוא היה מאחורי ואני הייתי מקדימה. 
״למה ? לא מסוגל לעמוד בקצב.״ שאלתי בגיחוך. 
״לא. בגלל שכולם חושבים שאני מזדנב אחרי בחורה״ הוא ענה. 
עצרתי לרגע, לא יודעת, רציתי לעשות משהו ושחכתי. 
פתאום נפלתי. 
״אחח..״ מלמלתי כשקיבלתי מכה. אבי היה מעליי… מזה מעליי… יכולתי לקלוט אפילו את השיערות באפו -,- 
״יכול לקום ?״ שאלתי. 
״קיבלת מכה ?״ אבי שאל בבהלה באותו זמן ששאלתי. 
״קום !״ ביקשתי, ובעלתי רוק כאשר פניו התקרבו לפני. 
״נוח לי !״ הוא מלמל בחיוך הזה שלו… החיוך הזה שלו שדורש כפה !! 
״אבל לי לא !״ אמרתי עצבנית, 
״קום !״ דרשתי. הוא נאנח בגיחוך וקם. 
״עזרה,״ שאל מושיט את ידו. 
ניסיתי לקום בעצמי. אבל לא הצלחתי. כאב לי שריר ברגל. תפסתי בידו וקמתי. 
ניסיתי ללכת ונפלתי…