סיפורי ערסים זוהר ואבי פרק 11

פרק 11
קמתי בבוקר, קפוא כי אני בצד של הקיר. ישנתי מחובק אם איך קוראים לה…. אה… ליאור.
קמתי בזהירות, התלבשתי וברחתי. למי יש כוח לבלבולי שכל. 
חתכתי הביתה ונכנסתי. 
״אבי !״ אמא שלי קפצה ורצה אליי.  ״איפה הייתה ?!״ היא שאלה עצבנית ודואגת. 
״קודם שי אחרי זה בנות״ עניתי מתכוון ללכת לחדר.
״מתי תמצא לעצמך מישהי נורמאלית ?״ היא שאלה ביאוש. 
״מתי שאני אהיה מוכן,״ עניתי ועליתי לחדר.
אם אני אמצה מישהי נורמאלית, נשבע שאחרי שנייה אני רואה את עצמי בוגד בא. גם אם הבטחתי שלא. 
״אבי !״ אחותי הקטנה, ליטל, נכנסה לחדר. בת חמש. חולה עלייה זאתי !!
״חייםשלי !״ קראתי והרמתי אותה לשבת על המיטה. 
״איפה הייתה ?״ היא שאלה מציירת צורות על הלחי, ולעמים צובטת לי אותה. 
״חברים,״ עניתי ופראתי את שיערה. 
״שי ?״ היא שאלה. שי היה אצלינו מאז שהיא נולדה. ליטל חולה אליו. הנהנתי.
״וזוהר ?״ היא שאלה. את זוהר היא מכירה כי זוהר באה לפה להביא לשי משהו. 
״הם תאומים״ אמרתי ודיגדגתי אותה. 
״אבי !״ היא צרחה וצחקה והעיפה את ידי מימנה. 
״אבל אני לא אוהבת את זוהר,״ היא אמרה לי בחיוך תחמני. פייי אחלה קשר דם. גם אני לא סובל את זוהר ;)
״למה ?״ שאלתי, לכל אחד יש סיבה. למשל… אני שונא אותה כי היא מעצבנת וכי אני שונא אותה. 
״כי כל פעם שהיא באה לפה, היא לא דיברה איתי.״ היא אמרה בקול של תינוקת. טוב, ילדה בת 5, אחלה סיבה לגילה. 
״זה לא אומר שהיא לא אוהבת אותך,״ ליטפתי את שיערה הרך בעדינות. ראיתי את ענייה נעצמות באיטיות. 
״את עייפה ?״ שאלתי בעדינות. היא הנהנה. הרמתי אותה והשכבתי אותה במיטה שלי. נשכבתי לידה ואחרי שנייה נרדמתי. 

-מנק׳ המבט של זוהר- 
בוקר, קמתי מצעקות לידי. 
״שעה, שעה אני מנסה להעיר אותך !״ צעק אליי שי. כנראה בגלל שישנתי הצעקות הופיעו בחלום.
״מה אתה רוצה ?״ שרתי בפיהוק קל. 
״שתצחצחי שיניים.״ הוא אמר בפרצוף חמוץ. אני שונאת אותו !!! 
זרקתי אליו כרית. 
״את מאחרת לבית ספר !״ הוא אמר בעצבים. 
״ואתה לא ?!״ שאלתי.
״אני לא ! אני חולה״ הוא ענה בחיוך מאושר. 
״אמא !!״ קראתי, ״גם אני חולה !״ 
״משחקים לא יעזרו לך, זוהר. קומי עכשיו לבית ספר !״ היא ענתה. 
״ביי,״ שי קרץ לי ויצא מהחדר. 
הזכרתי שאני שונאת אותו ?
קמתי מהמיטה ופסעתי לעבר המקלחת. 
צחצחתי שיניים ולבשתי חולצת בית ספר תכלת ארוכה, קפוצ׳ון שחור גדול אליי בכמה מידות, סקיני ג׳ינס כהה אם קצת קרעים ונעליי סופרה סגולות/שחורות. 
אספתי בקוקו גבוהה את שיערי ושמתי אל כתפי את הקצוות הגליות. 
״בוקר,״ קראתי כשהגעתי לחדר אוכל. 
״זה הסנדוויץ׳, זה הסלט וזה המים.״ אמי הגישה לי את האוכל.
״טנקס,״ מלמלתי מכניסה את האוכל לתיק. ״אני יוצאת !״ אמרתי פותחת את דלת הכניסה. 
״הבית ספר לא התחיל !״ היא אמרה לי. 
״אני אחכה. ביי אימוש״ יצאתי מהבית והלכתי לכיוון הבית של מורן. 
דפקתי בדלת וחיכיתי שהיא תפתח. 
היא פתחה את הדלת, אם שיער פרוע ופיג׳מה. 
״אוקיי, מה קרה לך ?״ שאלתי בבלבול. 
״אני חולה,״ היא ענה והתעטשה לכיווני. 
״איככככ״ מלמלתי מנגבת את פרצופי מהרוק, היא צחקה ונתנה לי מגבון לנגב. 
מה נסגר ?! כל מי שאני מכירה חולה !
״טוב,״ מלמלתי. ״תרגישי טוב, ביי״ נופפתי לשלום והלכתי לכיוון בית הספר.