סיפורי ערסים:) בר ואריאל! פרק 13!

~נקודת המבט של אריאל~

אני בבית. רואה טלויזיה ותוך כדי גם בפייסבוק.

התקשרתי לאור .

"אה?" אור ענה.

-"אחשלי ישמצב אתה מלווה את אחותי ואת בר הביתה?"

-" מתי?"

-"אממ.." הסתכלתי על השעה- 22:33.

"עכשיו" עניתי.

-"אוקע" הוא ענה.

"אבל… אל תוציא שום מילה על מה שאמרתי לך היום"

-"סמוך עליי" הוא ענה וניתקתי.

סימסתי לבר שאני בבית ואור יקח אותה ולאט לאט נעצמו לי העיניים…

~השעה 23:00~

התעוררתי. צלצלו אליי- 'אור האח' .

למה הוא מעיר אותי לעזאזללל?? לא סובל שמעירים אותי אז סיננתי.

חזרתי לשכב אבל שוב יש צלצול- סיננתי שוב.

עוד צלצול. נוו כוסעמקקק!!

הסתכלתי על הצג 'בר אהובתי המושלמת'
ישר עניתי.
"הלו אהובתי מה קרה?"
– "זה אור!"
"יבן זונה אני מסנן אותך ואתה מתקשר מחברה שלי כדי שאני יענה לךך!"
-"אריאלל! תקשיב משהו קרה ל…"
"לבר! מה קרהה?" קטעתי אותו.
-"היא נפלה ושברה יד!"
"מה ?? איך זה קרהה?"
למה אני כל כך דואג לה?? אני לא ככה בדרך כלל!
-"בוא אני יסביר לך!"
"אני בא! איפה אתם?"
-"אני ברחוב שמול הפארק הזמנתי אמבולנס והיא עכשיו בבית חולים בוא!"
"אני בא עכשיו!"
לא התארגנתי לא התלבשתי, לא כלום ישר רצתי לפארק.
ראיתי שם את אור.
"עכשיוו! תסביר לי מה קרה??" צעקתי עליו.
"רגע איפה היא?"
-"בבית חולים הזמנתי מונית הנה היא בוא!"
המונית עצרה לידינו ועלינו.
"איך זה קרה לה אהה?!?" שאלתי.
-"אני יסביר לך הכל בבית חולים!"
"יבן זונהה תסביר לי עכשיוו!!" צעקתי עליו.
-"ישמצב שאחרי השיחה הזאת לא תדבר איתי יותר!" הוא אמר . וואט דה פאקק?!
"דבררר" צעקתי.
-"אוקיי אז כשלקחתי אותן הביתה התחלנו ללכת ואז התחלתי לדבר איתה קצת…"
-" דיברנו ודיברנו ואני בתוך עצמי לא יכלתי עם ההרגשה שחברה של החבר הכי טוב שלי בוגדת בוו!.. אז התחלתי לשאול אותה בעקיפין בעדינות כזאת למה היא עושה את זה. מסתבר שאחרי כמה שניות היא הבינה את מה שניסיתי לשאול ואז היא התחילה לבכות. היא התחילה לרוץ ולרוץ ואז היא נפלה על היד ושברה אותה."
לקח לי זמן לעכל את זה..
"יבן זונהה סמכתי עליך איך אתה יכול לחיות עם העובדה שאתה יודע שילדה שברה את היד בגללך!??"
נשבעע שאמרתי את זה בצורה הכי עדינה שיכלתי למה זה היה יכול להגמר במכותת!!
הגענו לבית חולים. ירדתי מהר והלכתי למחלקה.
פתאום קלטתי אותה. היא שכבה על המיטה שם וישנה.
"חייםשלי הכל בסדר?"
נשבע שזה נפלטט לייי! נשבעע!
היא פקחה את העיניים וניסתה להתאמץ לראות מי אני.
ואז היא התחילה לבכות והבנתי שהיא יודעת שזה אני!
"חייםשלי מה קרהה?" שאלתי אותה.
היא המשיכה לבכותת!
די אני לא יכוללל לראאות אותה ככההה!!
"דיי אהבה שלי אני לא יכול לראות אותך במצב הזהה!"
היא הסתכלה עליי כמה שניות. לאחר כמה דקות היא נרגעה.
"אני? בוגדת?" היא מילימלה בלחש.
"לאא אהובתי זאת הייתה אי הבנהה!"
"מה אי הבנה ?? אני בחיים אבל בחיים לא יבגוד בבינאדםם!! זה אשכרה לקחת אותו ולשחק בוו, זה לשחק בבינאדם! אינלי לב לעשות את זההה!"
"אני יודע חייםשלי זאת אי הבנה.." אמרתי בשקט.
"אני לא מאמינה שאתהה..?" היא אמרה בלחש.
החדר היה ריק היינו לבד . החלטתי לנצל את הרגע.
"להגיד לך מה באמת קרהה?" שאלתי אותה.
"נוו? חשבתי שאין בינינו סודותת!" היא מילמלה.
התעלמתי.
"טוב אז ככה.. את זוכרת שהלכתי איתכן לפארק אור לקח אותי לצד ?"
"כן ו..?"
"הוא שאל אותי עלינו.. על הקשר בינינו "
"הוא אמר שאני עם חברה כבר שבוע והוא שאל אותי מה פתאום קרה לי? ניסיתי להתחמק מהשאלה הזאת. אבל הוא שאל אותי שוב ושוב…
פשוט לא יכולתי לספר את האמת!! ניסיתי לחפש תירוץ , כל תירוץ שבעולם ואז בסוף נפלט לי השקר המזדיין הזהה!!"
"אבל בכל זאת אם לא יכולת לספרת את האמת למה אמרת ששאני בוגדת בךך?! אתה יודע שאני בחיים לא יעשה דבר כזהה! היית פשוט מספר את האמת ו.. רגעע! מה זאת אומרת 'לא יכולתי לספר לו את האמת'? מה זאת האמתת?"
"אנייי .. אניי.." מילמלתי.
"אתה?"
"את באמת רוצה לדעת?" שאלתי. ניסיתי להתחמקק.
" נווו כןןן!"
התקרבתי אליה והזזתי לה את השיער מהפנים.
"בר?"
"אריאל" היא החזירה.
"אני אוהבב אותךךך!" עניתי.
הסתכלתי לה בעיניים הדורשות הם פשוט דורשותתתת!
לא יכולתי להתאפק ופשוט נישקתי אותהה!