סיפורי ערסים:) בר ואריאל! פרק 11!

"נו כמה זמןןן!" צעקתי לליאן מהשירותים.
"כמה שיקח, יקח!"
"אבל אריאל אמר רבע שעה!" צעקתי לה.
"מעניין לי תתחת הוא יודע שלקח לי יותרר!!" היא החזירה לי.
"אויישש…" מילמלתי לעצמי..
עד שסופסוף היא יצאה … אחרי דקות ארוכות.
"כמה זמןן?" שאלתי אותה, הציניות שלי שוב…
" לך לוקח פי שלושש!" היא אמרה.
"כי לי זה לפחות שווה את זהה!" אמרתי והסתכלתי על עצמי במראה מהרגליים ועד לראש.
"אויש שתקיי" היא אמרה והסתכלה במראה.
"כוסיתת עולמיתת!" צעקתי לה.
היא לבשה מיכנס גינס מיני עם קרעים, חולצת בטן ונעלי עקב שחורות.
"לעע תנדריי!" היא אמרה בציניות וצחקה.
"המזל שלך זה שאני אוהבת אותך!!" לחשתי לה וצחקתי.
"אזז? נתקשר לעדן?" שאלה ליאן.
"כע ברור!" אמרתי לה. לכל מקום עדן חייבת לבוא איתי!
התקשרתי אליה היא אמרה לי שהיא באה וניתקה.
"נווו כוסעמקק מה קורה שם??" שמענו את אריאל צורח ודופק על הדלת.
ליאן התאפרה. והשפריצה עליה בושם ויצאה.
"תודה רבה באמתת!" אמר אריאל.
ליאן עשתה לו פרצוף והתקדמה אליי.
"אז, לאן הולכיםם?" שאלתי.
"לפארק חיימשלי" ענה לי אריאל.
הגענו לפארק.

~נקודת המבט של אריאל~

קלטתי את אור. הוא קלט אותי והתקרב לכיווני.
"אהה אחשלי?" הוא שאל אותי.
"איך עם הכוסית שלךך?" הוא הוסיף.
עצבן אותי המנייאק.
"אל תתערב!"
"מסתבר שאין לך ממש ברירה, שפוך שפוךך!"
"לא להתערב, כבר אמרתי?" שאלתי את עצמי בציניות.
"נו יהומו תספר!"
התעלמתי.
הסתכלתי עליה עם חברות שלה. מדברת. ואז על אור.
שוב עליה. שוב על אור.
"טוב אבל בוא למאחורי השיחים" אמרתי לאור.
לא רוצה שאף אחד ישמע אותי.

~נ.ב~
סורי שהפרק קצר מידי פשוט יש אקס פקטור אז תגובות ממשיכה!