סיפורי ערסים אנאל ודולב עונה 3 פרק 11+12 ❤

אוקי אז קודם אני כל כך מצטערת שהזנחתי פשוט השנה אני הדרדרתי בלימודים המון הציונים שלי על הפנים והראש שלי פשוט היה בעננים כי שבוע הבא ישלי הצגה בתאטרון שאני לא מוכנה אליה וכול פשוכ מתערבב אז לא הצלחתי להמשיך את הסיפור ואני באמת מצטערת אני בטוחה שאיבדתי מלא קוראות או אכזבתי כמה קוראות ואני כול כך מצטערת סליחה סליחה סליחה.
***
פרק 11
נק' המבט של דולב
ישבתי בחדר מנסה לחשוב על איזה דרך לצאת מפה .אני חייב למצוא את אנאל
"מה אתם רוצים ממני?!" צעקה נשמע במסדרון ומיד אחריה נשמע קול של סטירה .הקול ,הקול הזה ,זאת …זאת אנאל. הייתי בשוק לא יכלתי לזוז הרגשתי שאני מתחיל להיחנק חשבתי שאני בחיים לא ישמע את הקול הזה יותר .חריקת דלת נשמע הבטתי הצידה וראיתי את אוראל עומד בדלת מסתכל אליי במבט של שנאה הוא התקדם סוגר את הדלת אחריו מתיישב מולי בידו היה תיק שחור מרובע הוא פתח את התיק והוציא משם משהו כסוף מניח אותו מול השולחן מולי ומדליק אותו .
"מוכן לספר?"שאל מסתכל אליי וחיוך תחמני מרוח על פניו
"בחיים לא" אמרתי מגחך בזלזול מסתכל אליו
"חבל דולב חשבתי שאתה באמת אוהב את אנאלף" אמרת עדיין עם חיוך ומיד הבהת פניי השתנת הוא נכנס לתקייה במחשב וחלון נפתח בחלון היה מישהו שעמד
עם הגב למצלמה וברקע נשמעו קולות של יבבה
האיש זז וראיתי את…את אנאל ראשה היה מושפל מטה בגדיה היו קרועים וכול גופה היה סימני דם ומכות .
"אנאל…"מילמלתי והרגשתי תחושת מחנק בגרון אז לא אני לא ישבר היא צריכה אותי חזק עכשיו .
"את יודעת אנאל , אני באמת חשבתי שזה יהיה יותר קל אבל..את בחרת את הדרך הזאת " הוא אמר מתיישב מולה .
"אני לא יודעת כלום בבקשה תעזבו אותי!" היא צעקה בחולשה .
"תסתמי!" הוא צעק ואז נתן לה סטירה .הוא הסתכל לכיוון המלמה בחיוך ערמומי מתחיל ללטף אותה את הפנים את הגוף מנשק לה את הצוואר .
"דולב בבקשהתעזור לי " היא מלמלה מבעד לבכי שלה .עצמתי עניים לא יכלתי לראות את זה .אוראל סגר את המחשב מסתכל אליי ומרים לי את הראש
"תעזבו אותה היא לא יודעת כלום!" צעקתי
"אנחנו יודעים שהיא כן ,אבל אם את רוצה לחסוך לשניכם את זה פשוט תספר לנו את מה שאנחנו רוצים ואנחנו נשחרר אותכם " אמר מכניס את המחשב לתיק ומסתכל אליי .
"מהאתם רוצים לדעת ?" שאלתי משפיל מבט
"אתה יודע ,איפה הכסף?" שאל בקול רצחני
"אני לא יודע " צעקתי
"אל תשקר!" אוראל צעק דופק את היד על השולחן ."אני איתך עוד לא גמרתי " אמר כאשר הטלפון שלו החלל לצלצל הוא לקח את התיק ויצא מהחדר

נק' המבט של אנאל
"דיי נו תעזוב אותי בבקשה אני לא יודעת כלום" אמרתי בבכי .עוצמת עיניים כול כך מקווה שכשאני יפתח אותם אני יגלה שזה חלום ושאני שוכבת במיטה שלי ודולב מחבק אותי ופשוט הכול בסדר .הדלת נפתחה אני והאיש שעינה אותי הפננו את המבט לשם זה היה אחד העובדים הוא הסתכל אליי ואז על האיש המבוגר
"בוס המפקד הגיע הוא רוצה אותך במשרד עכשיו" אמר ויצא
"ישלך מזל" מלמל לעברתי מסתכל בי במבט מזלזל ויצא מהחדר .

נק' המבט של הבוס
"המפקד רצית לראות אותי?" שאלתי את המפקד
"כן שב" אמר מצביע על הכיסא מולו התקדמתי לעבר הכיסא והתישבתי מולו
"מה קרה למה באת?" שאלתי המפקד בא רק כשהוא לא מרוצה מהעבודה שלי ושל העובדים .או שהוא רוצה דיווח מצב שמוביל לזה שהוא לא מרוצה .
"איך מתקדמת המשימה ?"שאל שם את הרגליים על השולחן ומסתכל אליי
"הם לא מוכנים לדבר" אמרתי הבהת פניו השתנת וניהייתה כועסת ועצבנית
"אז בישביל מה שלחתי אותך?! משימה כול כך פשוטה אתה לא יכול לבצא" צעק מוריד את הרגליים מהשולחן
"זה יקח עוד זמן הם לא מוכנים לדבר לא משנה מה אנחנו עושים "אמרתי משפיל מבט
"אין לנו זמן אנחנו צריכים את הכסף הזה עכשיו" אמר ודפק על השולחן
"אני לא יודע מה לעשות כלום לא מצליח " אמרתי הוא קם והתחיל להסתובב בחדר בעצביים מנסה לחשוב על משהו
"אין ברירה נצטרך להרוג אותם …"