סיפורי ערסים :) אלירן ותהל עונה שנייה פרק 23

עונה שנייה פרק 23 :)

" אתה התלמיד החדש ? " המזכירה של המקום הדפוק הזה שאלה.
לא מאמין עדיין שפאקינג חזרתי ללמוד.
אני ? אלירן כחלון ?? חשבתי שסיימתי עם זה ממזמן.
תהל , תהל , תהל.. מה אני לא יעשה בשבילך ?
הנהנתי לחיוב.
" אלירן כחלון .. " היא מילמלה ובדקה במחשב.
" כיתה יב'4 " היא אמרה ויצאתי.
כשיצאתי מהבניין של המזכירה והתחלתי להתקדם קלטתי איזה חמור יצאתי , אני אמור לנחש איפה זה יב'4 ?
" את יודעת במקרה , אבל ממש במקרה איפה זה יב'4 ? " שאלתי אחת שעברה.
– " סורי אבל אני עדיין תקועה בי' " היא אמרה והלכה.
אז מה את שווה כוסעמקקק
" יב'4 אמרת ? " איזה אחת שאלה מאחוריי , הסתובבתי לראות מיזאת.
– " את גם תקועה בי' או שאת עברת שלב ? " שאלתי אותה.
" עברתי שניים , אני יב'3 " היא גיחחה.
– " וואלה , אז את מוכנה להגיד לי איפה זה יב'4 ? עוד מעט כבר נגמר היום פשוט "
" חח בוא , אתה לא תבין לבד " היא אמרה.
– " אחרייך " אמרתי והתחלתי ללכת.
" אז אתה התלמיד החדש ? " היא שאלה.
– " את יודעת על עוד תלמיד חדש שצריך להגיע ? "
" לא " היא אמרה.
– " את רואה שאת יכולה לענות לעצמך " אמרתי טיפה בעצבים.
אנחנו שעה עושים את הבית ספר , איפה דחפו את הכיתה ?
" מישהו קם עצבני היום ? "
– " לא עצבני אבל מה הטיול שנתי שהרצת לי פה ? " שאלתי.
" תרגע , הגענו " היא אמרה וחייכה.
– " רגוע , תודה נשמה " אמרתי ונכנסתי לכיתה.
" אתה התלמיד החדש ? " המורה שאלה. הייתי מת לענות לה כמו בשיחה שניהלתי לפני כמה דקות ,
אבל הבטחתי לברוך שאני אשתדל לעשות פחות בעיות.
– " כן " אמרתי ברוגע , ניראה עד כמה אני אצליח להישאר רגוע היום.
" המחנכת שלך מחכה לך ב.. "
– " מה מחנכת ? " קטעתי אותה וקיווצתי גבות.
" כן היא רוצה לברר איתך כמה פרטים , היא ביקשה ממני אישית שאני אשלח אותך "
– " איפה אני אמצא אותה עכשיו ? " שאלתי.
" קומה מעלינו , כתוב על הדלת יא'1 " היא אמרה ויצאתי.
קייטנה פה לא בית ספר!!!
עליתי קומה למעלה , לא היה כ"כ קשה למצוא את הכיתה , יש בקומה למעלה בדיוק ארבע כיתות.
דפקתי בדלת ונכנסתי , חייב להשאיר רושם על המחנכת.
" אתה אלירן ? " היא שאלה.
– " כן " עניתי והעברתי מבט חטוף על הכיתה , אף אחת לא מעניינת.
" קיבלת את המערכת שעות ? אתה מסודר מבחינת הכל ? " היא שאלה.
– " כן , מסודר " עניתי.
" אם ככה אז הכל בסדר , תחזור לכיתה ובהצלחה " היא אמרה.
כשבאתי לצאת ראיתי מישהי בשולחן הראשון ששמה את הראש על השולחן , ישנה.
אני כמעט בטוח שזאת הייתה תהל.
הלכתי ונתתי מכה בכוונה לשולחן , להעיר אותה.
היא הרימה את הראש בעצבים לראות מי זה ושיפשפה את העיניים לראות שזה לא חלום.
– " את חולמת " לחשתי לה וצחקתי.
יצאתי מהכיתה והתחלתי להתקדם לכיתה שלי.
" חבל שזה באמת לא חלום! " היא אמרה מאחוריי.
– " חבל על מי שמת " אמרתי והמשכתי ללכת.
" מה אתה עושה פה ?? " היא שאלה ובאה מלפניי.
– " מסיים את השנה האחרונה שלי "
" פה דווקא ??? " היא שאלה עצבנית.
– " מפריע לך ? " שאלתי.
" כן! "
– " גם לי מפריע מיליון ואחת דברים , שמעת אותי מתלונן ? " שאלתי.
נתחיל בזה שהיא עם עומר ונגמור שוב בזה שהיא עם עומר..
היא נאנחה בייאוש ובאה ללכת לכיתה שלה.
– " לא תאחלי לי בהצלחה ? " שאלתי ותפסתי לה את היד.
היא הסתכלה עליי במבט של שינאה והמשיכה ללכת.
אוקי.. יעבור לה.
" שוב הלכת לאיבוד ? " זאתי מהבוקר שאלה.
– " את כל החיים בחוץ את ? " שאלתי.
" אם כל החיים זה מתמטיקה אז כן "
– " זזתי לכיתה " אמרתי והתקדמתי.
" לא שאלת אפילו איך קוראים לי " היא אמרה.
– " אני יודע כבר , ספיר " אמרתי והסתכלתי עלייה.
" איך אתה יודע ? " היא שאלה לא מבינה.
– " השרשרת שם שלך לא סתם מנצנצת לי בעין שעה " אמרתי.
" חחח איזה דפוקה יצאתי " היא אמרה.
– " אם את אומרת "
" אתה אמור להגיד 'לא, בקטנה' אתה יודע , לתת לי להרגיש טוב עם עצמי " היא אמרה.
למה כל החופרות נדבקות אליייייי ??
– " אני לא מאלה שגורם לבנות להרגיש טוב עם עצמן " אמרתי , הייתי חייב להוריד אותה ממני.
" לא אמרת שאתה צריך לזוז לכיתה ? " היא שאלה , אני חושב שהיא ניפגעה טיפה.
– " צא'ו בייבי " צחקתי ועשיתי לה נשיקה באוויר.

– נקודת המבט של תהל –
– " הלך עליי מאי " שלחתי למאי הודעה ישר שחזרתי לכיתה.
אני לא מאמינה עדיין שהוא שוב חזר לי לחיים!
הייתי עצבנית , מה הוא חשב לעצמו שהוא בא ללמוד איתי באותו בית ספר ?
יש מלא בתי ספר פה בעיר , דווקא פה ???
" מה קרה ? " היא החזירה הודעה אחרי כמה דקות.
– " את לא תאמיני מי בא לסיים את השנה האחרונה שלו פה " שלחתי.
" אלירן ?? "
– " בכבודו ובעצמו "
" חחח הפסדתי שלא באתי היום הא ? "
– " חח קצת "
" דיברתם ? " היא שלחה.
– " רבנו* "
" על ההתחלה רבתם ? "
– " אני סה"כ שאלתי מה הוא עושה פה והוא בטבע שלו התחכם "
" את לא שמחה קצת ? "
– " לשמוח ?? אני שונאת אותו! "
" אפילו לא טיפטיפונת ? "
– " אני לרגע לא שוכחת את עומר ולא את כל מה שעברתי בגללו " שלחתי.
" הפאלפון " שמעתי את הקול של המורה. הבאתי לה , לא היה לי עצבים להתווכח.
במילא עוד עשר דקות צלצול.
אני עדיין לא מאמינה למה שהלך פה , נמאס לי ממנו!
עד שהצלחתי להשלים עם זה שאלירן נעלם לי מהחיים ,
הוא פתאום מופיע פה כאילו כלום ועוד מצפה שאני אאחל לו בהצלחה , מה הוא חושב לעצמו ?

עוד שעה בערך אני אעלה עוד פרק ♥