סיפורי ערסים :) אלירן ותהל עונה שנייה פרק 22

עונה שנייה פרק 22 :)

קמתי בבוקר , בלי חשק לכלום.
כל פעם שעולה לי שחזור מאתמול אני לוקח עוד שלוק מהבקבוק.
זה מה שאני עושה מהבוקר , שותה.
כיביתי את הפאלפון , רציתי להתנתק מהעולם.
" בדיוק כמו שחשבתי " אדיר אמר ונכנס לי לחדר.
" תהיה פחות צפוי! " הוא הוסיף והטיח בי.
– " איך נכנסת ? " שאלתי.
" המפתח ספייר שיש בארון חשמל לא לחינם " הוא אמר.
שיפשפתי את הראש והתיישבתי , הוא הסתובב לי.
" על הבוקר לשתות ? תרחם על הכבד שלךך! " הוא צעק ולקח לי את הבקבוק.
– " אין לך בית ספר ללכת אליו או משהו כזה ? " שאלתי.
" איך אני יכול ללכת לבית ספר כ"כ רגוע בידיעה שאתה כ"כ מטומטם ? " הוא שאל.
נשמתי נשימה של ייאוש.
" זה רק מה ששתית ? " הוא שאל. לא הרבה , חצי בקבוק.
– " הפרעת לי בשיא " "
כנס להתקלח , אני אכין לך קפה בנתיים " הוא אמר ומשך אותי לכיוון המקלחת.
*
הלכתי למבטח והבאתי איתי את הבקבוק וודקה.
" מה אתה דפוק או שאתה עושה את עצמך ? " אדיר שאל ולקח ממני אותו שוב.
– " חלאס להתנהג אלי כמו אל אלכוהליסט "
" בקצב הזה אתה לא תהיה רחוק מלהיות אחד כזה " הוא אמר והביא לי את הקפה.
– " כולה יום יומיים להעביר את הכאב , אל תעשה מזה סיפור "
" שתייה זאת לא הפתרון , נימאס לי כבר להגיד לך את זה!!! "
– " היא ניפנפה אותי אתמול כאילו אני זבוב ששעה מזמזמם לה באוזן הבת זונה " אמרתי.
עלו לי פלאשבקים מאתמול , כאב לי.
" מה יותר כואב לך ? שהיא השפילה אותך או שהיא המשיכה הלאה ? " הוא שאל.
– " שהיא השפילה אותי " אמרתי.
– " שהיא המשיכה הלאה " הוספתי.
– " הכל כוסעמקקקק , היא עוד תשגע אותי הילדה הזאת! " הרמתי את הקול.
" כי אתה מפגר , מה חשבת שהיא משחק ? " הוא שאל.
שתקתי. לא חשבתי , רציתי רק להגן עלייה.. שיהיה לה טוב.
" הילדה כירכרה סביבך במשך כמה חודשיים ואתה ניפנפת אותה כאילו היא אוויר ,
עד כמה אפשר להתקע על טמבל כמוך אתה חושב ? על אחד שגרם לה רק לבכות וסבל ? " הוא שאל.
" תחשוב על זה בהיגיון ותענה לי , מה חשבת שהיא תעשה ? " הוא הוסיף.
– " אתה יודע מה ההרגשה בלוותר על מישהו שאתה באמת אוהב רק כדי שהוא יהיה מאושר ? " שאלתי.
" לוותר ? שוב אתה תקוע על שאתה תפגע בה , שאתה לא טיפוס של אחת ?
חשבתי שאחרי שנה שלכם ביחד עברנו את זה " הוא אמר.
הלוואי וזה היה זה , הלוואי.
– " עזוב , אולי אני צריך להמשיך הלאה כמוה " אמרתי בייאוש.
" אז זהו ? נפנוף אחד שלה גרם לך לוותר ? " הוא שאל.
– " כנראה " מילמלתי.
" אני לא מכיר אותך בתור אחד שמוותר בכזאת קלות , כזה שמפסיד בקלות! "
– " אין לי מה לעשות , איבדתי אותה "
" אז תלחם עלייה , היא הייתה עושה את זה בשבילך " הוא אמר.
" לאן ? " הוא שאל כשקמתי לכיוון הדלת.
– " לשאוף אוויר " אמרתי ויצאתי.

– נקודת המבט של איציק / הבוס –
הוצאתי את כל המידע שברוך השיג לי על אלירן מהמגירה , סוף סוף התפנה לי זמן לקרוא.
היו שם דברים בסיסיים , דברים שכבר ידעתי.
בן 17 וחצי , גר עם אחותו ואמא שלו , האבא לא ידוע מה איתו , כתובת.
המשכתי לקרוא , לא יודע מה כ"כ עניין אותי בחיים של ילד בן 17 וחצי ?
היו המון פרטים שהצלחתי להזדהות איתו , אין פלא שהוא תפס לי את העין מההתחלה.
היו שם גם כמה תמונות שברוך הביא עם המידע מהילדות של אלירן.
מאיפה הוא השיג את כל זה ? ה' יודע.
ידעתי שאפשר לסמוך עליו שהוא לא יאכזב אותי.
הוצאתי מתוך הכמה תמונות שהיו בשקית תמונה אחת בהקראי.
קיבלתי הלם לכמה שניות.
עצמתי עיניים ופתחתי אותן שוב , חשבתי שדמיינתי.
לא דמיינתי! התמונה נפלה לי מהיד , הידיים שלי רעדו , הייתי בשוק.
הנשימה שלי התחילה להיות כבדה , לא הצלחתי להאמין.
נשמתי נשימה עמוקה , לא יכול להיות !!
הרמתי את התמונה מהריצפה והסתכלתי עלייה שוב ,
תמונה של כל המשפחה שלנו , שלי , של הילדים ש ל י !!!
נשמתי עוד נשימה עמוקה.
תמונה מהזמנים היפים , מהתקופה הכי יפה שלי בתור אבא!
הוצאתי את שאר התמונות , פתאום התחילו לקפוץ לי פלאשבקים מהעבר.
קמתי לפתוח את החלון , האווירת הלם הזאת גרמה לי לחנק.
ברוך דפק בדלת , לפני שנתתי לו אישור להיכנס הוא פתח את הדלת.
" אתה בסדר ? " הוא שאל.
– " כן , מה רצית ? " שאלתי.
" להביא לך לשתות ? אתה נראה חיוור " הוא התעקש.
– " אני בסדר " אמרתי וחייכתי חצי חיוך.
" אלירן עדיין לא הגיע והוא לא זמין , מה לעשות איתו ? " הוא שאל.
ואו.. אלירן. עברה בי צמרמורת.
פתאום השם שלו עכשיו מקבל משמעות בעיניי.
– " תן לו יום חופש "
" יום חופש אז יום חופש " הוא מילמל ויצא.
הוצאתי סיגירה , זה עוזר לי להיכנס לשלווה ולסדר את המחשבות בראש.
השאלה הראשונה שרצה לי בראש היא מה יהיה עכשיו ?

– נקודת המבט של אלירן –
" אתה שומע ? חשבתי על זה " הבוס אמר לי.
– " על ? "
" לא מוצא חן בעיניי שאני מעסיק מישהו שפרש מהלימודים "
– " אז אתה מפטר אותי ? "
" לא , הבנתי שאתה זקוק לכסף הזה " הוא אמר.
– " אז ? "
" תחזור ללמוד , שנה אחרונה תסיים עם זה " הוא אמר.
– " אל תכנס לזה " אמרתי. שונא שכולם מנסים להטיף לי.
– " וחוץ מיזה , רוב העבודות שלי בבוקר אז זה לא מתאים " הוספתי.
" אני אדאג לשעת העבודה שלך ואתה תדאג להראות נוכחות בבית ספר "
– " למה אתה מתעקש ? " שאלתי.
" אני מרגיש סוג של מחוייבות כלפייך " הוא אמר.
– " אם אבא שלי לא מרגיש סוג של מחוייבות כלפיי , אז אתה תרגיש מחוייבות ? " גיחחתי.
הוא השתעל טיפה , היה נראה שהיה לו חנק קטן.
– " אבל תודה " הוספתי.
" אז סיכמנו ? " הוא שאל.
– " אני מסכים. אבל.. אני קובע לאיזה בית ספר ללכת " אמרתי.
" איזה ? " הוא שאל.
אמרתי לו את השם של הבית ספר של תהל.
זה יהיה מושלם , ככה כל היום זה יהיה רק אני והיא.
החבר המכוער שלה יהיה הכי רחוק מאיתנו , ככה לא תשאר לה עוד ברירה.
" זאת לא תהיה בעיה , גם הבת של ברוך שם אם אני לא טועה " הוא אמר וקטע לי את המחשבות.
איך אומרים , שתי ציפורים במכה ?