סיפורי ערסים :) אלירן ותהל עונה שנייה פרק 21

עונה שנייה פרק 21 :)

הייתי חמש דקות מהבית של תהל וברוך התקשר אליי.
– " משהו דחוף ? " שאלתי.
" אתה בבית ? " הוא שאל.
– " לא , למה ? "
" איפה אתה ? אני בא לאסוף אותך "
– " אני לא יכול עכשיו "
" אני שאלתי אם אדון כחלון יכול או לא ? " הוא שאל.
הסברתי לו איפה אני וניתקתי.
אז ללכת לדבר עם תהל ידחה טיפה.
לא עבר חמש דקות וברוך ציפצף לי.
– " מה היה כ"כ דחוף ??? " שאלתי כשעליתי לאוטו.
הוא בא לענות ובדיוק התקשרו אליו.
" הא חיים של אבא ? " הוא ענה.
" אני כבר בא , תחכי לי בחוץ " הוא אמר וניתק.
– " יש לך ילדים ? " שאלתי. מפתיע..
" בת אחת " הוא ענה.
– " וואלה , בת כמה ? " שאלתי.
הוא הגביהה את המוזיקה , לרמוז לי שזה לא אמור לעניין אותי.
– " אז לאן הולכים ? " שאלתי והמנכתי את המוזיקה.
" שנייה להביא מפתח לבת שלי " הוא אמר ועצר ליד וילה יפה כזאת.
הבת שלו התקרבה לכיוון האוטו והוא בנתיים הוציא מהצרור מפתחות של האוטו מפתח של הבית.
נראת טוב הבת שלו. שיער חום בהיר , עיניים בהירות נוטות לדבש וגוף פצצה.
בזמן שהיא התקדמה בחנתי אותה , היא הסתכלה עליי בחזרה.
הוא נתן לי את המפתח להעביר לה.
" תודה " היא אמרה וחייכה חצי חיוך.
" יאלה נפגש בערב " ברוך אמר כשהוא ראה את המבטים שהיו שם ונסע.
– " אם אני אמשיך לעבוד פה תהיה לי גם וילה כזאת ? " שאלתי בציניות.
" זה תלוי.. אם יהיה לך את המזל שלי " הוא אמר בציניות מזלזלת.
– " כוסית הבת שלך הא ? " שאלתי אותו , הרגשתי צורך להחזיר לו.
הוא נתן לי מכה בעורף.
" בפעם הבאה זה יהיה במקום יותר כואב " הוא אמר.
– " 16 או 17 היא ? " שאלתי וצחקתי.
הוא הסתכל אליי במבט עצבני.
– " פשש ברוך , לא הכרתי את הצד הרגיש שלך "
" כשזה מגיע לבת שלי אני נהפך להיות בן אדם אחר " הוא אמר.
ברגע שהוא סיים את המשפט הבנתי שהחולשה שלו זאת הבת שלו ,
מה שאומר שיש לי קלף מנצח נגדו.
" יאלה עכשיו נראה מה אתה שווה " הוא אמר והחנה ליד בניין.
" הבן אדם הזה דוחה אותנו במשך חודשים בטענה ש'מחר' הוא יקבל את הכסף ,
המחר הזה הגיע לדעתך ? " הוא הוסיף.
" אם אין לו את הכסף אל תהסס , תפגע בו ".
" ו..אני נישאר באוטו , אני רוצה לראות אותך מתמודד עם אחד כזה לבד ,
אבל אם יש בעיה תתקשר ואני אבוא " ברוך סוף סוף סיים לדבר.
– " אתה שעה מנחה אותי כאילו זאת הפעם הראשונה שלי " אמרתי.
" קיצר עד שתלך הבן אדם יספיק למות " הוא אמר במטרה לזרז אותי.
– " ביי ביי " צחקתי וסגרתי את הדלת של האוטו.
אחרי חמש דקות חזרתי לברוך עם שקית מלאה בכסף.
" איך כ"כ מהר ימניאק ? " הוא שאל מופתע.
" כל פעם שבאתי אליו הוא היה מצליח לנפנף אותי " הוא הוסיף.
– " הכל עניין של מזל בחיים אתה מבין ? " אמרתי והוא התחיל לנסוע.
למזלי הבן אדם היה מוכן עם השקית של הכסף למקרה שנבוא לביקור פתע ,
מה שנותר לי זה היה רק לאחל לו יום טוב.
– " תעצור לי בכיכר הבאה " אמרתי לו. לא שכחתי שאני צריך ללכת גם לתהל..
– " אתה חוזר לעבוד עכשיו ? " שאלתי אותו. רציתי שאיציק יהיה גאה בי.
" אני הולך קודם לעשות כמה סידורים שאיציק שלח אותי ואז " הוא אמר.
– " איזה סידורים ? " שאלתי כשהוא עצר בכיכר.
" אני שאלתי למה ביקשת שאני אעצור לך פה ? " הוא שאל.
– " יכולת לשאול "
" אבל וויתרתי אז תעשה גם אתה את אותו הדבר " הוא אמר.
– " בלי עצבים יגוש קרח " אמרתי ופתחתי את הדלת של האוטו.
– " ד"ש לבת שלך " הוספתי כשיצאתי.
הוא לא חיכה שאני אסגור את הדלת ודפק גז , חולה נפש.
טוב אלירן עזוב אותך ממנו , יש לך פרוייקט אחר..תהל.

– נקודת המבט של תהל –
דפקו בדלת , קמתי מהספה לכיוון הדלת.
– " שנייה חייםשלי " אמרתי כשפתחתי את הדלת. הייתי בטוחה שזה עומר.
" חייםשלי הא ? " הוא שאל וחייך חיוך ציני , זה היה אלירן.
– " מה אתה עושה פה ? " שאלתי.
" התגעגעתי אלייך " הוא ענה.
– " בשביל זה באת ? " שאלתי.
" גם דאגתי לך "
– " אני מנחשת שעכשיו אתה יכול להרגיש יותר טוב "
" מה ? " הוא שאל.
– " כמו שאתה רואה , אני בסדר "
– " עכשיו אתה יכול ללכת , אל תטרח לדאוג לי יותר.. יש משהוא אחר שיעשה את זה " הוספתי.
הוא הסתכל עליי ושתק.
– " מה ? יש לך משהו אחר להגיד לי ? " שאלתי.
" אני מתלבט אם להאמין לכל ההצגה הזאת שאת מוכרת לי או לא " הוא אמר.
– " אני סולחת לך על הכל אלירן , גם אני התגעגעתי אלייך.. ציפית לשמוע משהו כזה ?? " שאלתי.
" השתנית " הוא אמר אחרי כמה שניות של שתיקה.
– " אני התחלתי להתעורר למציאות , זה הכל " אמרתי.
" להעמיד פנים שזה לא עשה לך כלום שראית אותי עכשיו ,
לשקר לי ובעיקר לעצמך שאת לא רוצה לראות אותי יותר..
את רוצה להגיד לי שאני אמור להאמין לכל זה ? " הוא שאל והסתכל לי בעיניים.
– " תאמין למה שאתה רוצה , בחיים לא הייתי כ"כ אמיתית עם עצמי כמו עכשיו " עניתי.
" אז כמו שאת אומרת , אני.. "
– " כמו כתם שחור שאני רוצה למחוק " המשכתי אותו.
" הבנתי. בהצלחה עם החבר החדש שלך.. " הוא אמר והסתובב ללכת.
נשענתי על הדלת וראיתי אותו הולך. התחילו לרדת לי דמעות , אין לי מושג למה..
אני גם לא יודעת אם אלו היו דמעות של שמחה או עצב ,
סוף סוף זה קרה , אמרתי לו את כל מה שאני מרגישה גם אחרי שהוא הסתכל לי בעיניים.
עכשיו אפשר להגיד שאני באמת מצליחה לשכוח אותו.

– נקודת המבט של אלירן –
דפקתי בדלת של אדיר , הייתי חייב לדבר עם מישהו , לפרוק את הכאב.
הוא פתח את הדלת והסתכל עליי.
– " איבדתי אותה.. " מילמלתי והשפלתי מבט.