סיפורי ערסים :) אלירן ותהל עונה שנייה פרק 41

עונה שנייה פרק 41 :)

– נקודת המבט של אלירן –
עברו שבועיים , אני ודניאל רק הולכים ומתקרבים.
אני לא יודע מה קורה עם תהל , היא לא נותנת לי להתקרב אלייה.
סיימתי להתארגן , שמתי בושם ושלחתי לדניאל הודעה.
– " יצאת כבר ? " שלחתי.
" קמתי מאוחר , אני באמצע להתארגן " היא שלחה אחרי כמה שניות.
– " שלחתי הודעה כשתסיימי , אני אבוא לאסוף אותך " שלחתי לה.
בנתיים עישנתי את הסיגרית בוקר שלי.

– נקודת המבט של תהל –
– " מה אמר הפיל לדובב ? בובובוקר טוב מה אמ.. " שרתי ומאי קטעה אותי.
" והאנרגיות על הבוקר מה איתם ? " היא צחקה.
– " סתם , סוף סוף הצלחתי לעקל את הסיפור עם אלירן " אמרתי.
" אמרתי לך או לא שהזמן יעשה את שלו ? " היא שאלה.
– " ושוב, צדקת " אמרתי וצחקתי.
" כמו תמיד , אין זה כאילו שאני רואה את העתיד " היא אמרה.
עם כל ההתלהבות שלה היא לא שמה לב לאן היא הולכת ודפקה את הראש בעמוד.
– " ואת זה לא ראית בעתיד ? " צחקתי.
" כוסעמק רק שלא תהיה לי בלוטהה! " היא צעקה והסתכלה במצלמה הקידמית בפאלפון.
– " גם אם כן , הזמן יעשה את שלו וזה יעבור " גיחחתי וקרצתי.
" לא יודעת מה איתך אבל אני רואה את אלירן בעתיד " היא אמרה בשביל לעצבן אותי.
– " הפעם משום מה אני אשמח לראות אותו " אמרתי.
" את אמרת את זה או שהמכה גרמה לי לדמיין דברים ? " מאי שאלה.
– " אמרתי אמרתי "
" הגעגועים תוקפים ? " היא שאלה.
– " תוקפים.. בואי לא נסחף " אמרתי.
– " טוב אולי קצת " מילמלתי.
" שמעתי את זה " היא צחקה.
" האופנוע שלו לא פה " אמרתי למאי כשהגענו לשער.
רק סיימתי את המשפט וראינו את האופנוע שלו על הכביש.
" מסתבר שזה יום המזל שלך " היא אמרה.
– " או שלא " אמרתי כשראיתי שיש מישהי איתו על האופנוע.
הוא החנה לידינו את האופנוע , הוא קלט שראיתי אותם.
הוא השפיל מבט , אין לו אומץ אפילו להסתכל עליי.
ואני רק חיכיתי לראות אותו.. כמה אני פתטית מאחד עד עשר ?
– " בואי , אנחנו מאחרות " אמרתי למאי.
" אבל אלירן הו.. " היא אמרה וקטעתי אותה.
– " הוא מצא תעסוקה חדשה " אמרתי והתקדמתי.
*
" את עצובה ? " מאי שאלה כששמתי את הראש על השולחן.
– " בעיקר מאוכזבת " עניתי.
" מבחינתי אין לזה משמעות " היא אמרה.
– " מבחינתי יש לזה המון משמעות " אמרתי.
" את מקנאה ? " היא שאלה.
– " בפצועה הזאת ? " שאלתי והרמתי את הראש.
" צודקת , סתם פצועה " היא סיכמה.

– נקודת המבט של אלירן –
היא ראתה אותנו , סעמק לא תכננתי את זה!
אם הייתי יודע שהיא תהיה באותו רגע בשער בחיים לא הייתי מציע לקחת איתי את דניאל.
" על מה אתה חושב ? " דניאל שאלה.
– " אני לא יודע לחשוב "
" אז זה ברגיל אצלך להסתכל שעה על אבן ? " היא שאלה.
ראיתי מרחוק את תהל ומאי מתקרבות אל הספסל שישבנו בו.
– " השמש פה בדיוק על החיים שלי , בואי נעבור מקום " אמרתי וקמתי מהספסל.
" איזה שמש בדיוק ?? " היא שאלה.
ישבנו בשיא הצל , הייתי צריך להמציא משהו יותר טוב.
– " את באה ? " שאלתי והתקדמתי.
מאי ותהל עוד שנייה מתקרבות אלינו , לא מתאים שהן יראו אותי ואותה שוב ביחד.
" אפשר הסבר להתנהגות המוזרה שלך ? " היא שאלה שעברנו למקום מבודד.
הייתי חייב להשתיק אותה , היא התחילה לחפור לי.
התקרבתי אלייה ונישקתי אותה.
" וזה.. ? מה זה היה ? " היא שאלה.
– " תהיי אצלי היום בשמונה ותדעי " חייכתי והלכתי.