סיפורי ערסים :) אלירן ותהל עונה שנייה פרק 39

עונה שנייה פרק 39 :)

– נקודת המבט של אלירן –
ישבתי בכיתה , לא מצאתי את עצמי. מה חשבתי לעצמי שנכנסתי בכלל ?
הלכתי לזרוק נייר ועל הדרך העפתי מבט על החלון.
ראיתי את הבת של ברוך יושבת בחוץ.
יש טיימינג יותר טוב מזה ? אני והיא סוליקו.
– " אני בשירותים " אמרתי למורה ויצאתי , בלי לחכות לאישור אפילו.
עברתי מולה והסתכלתי לה ישירות לעיניים , שזה יעשה לה משהו.
אף אחת לא נשארת אדישה מולי.
הסתובבתי ועברתי לידה שוב , הפעם עצרתי מולה.
– " את מאמינה באהבה ממבט ראשון ? " שאלתי וחייכתי.
" לא באהבה ממבט ראשון ולא באהבה עצמה " היא צחקה.
אם היא צחקה זה אומר שהיא זוכרת אותי מהפעם הקודמת שנפגשנו.
בטח מי לא תזכור אחד כמוני.
– " ילדה כ"כ יפה לא מאמינה באהבה , למה הפאק הזה ? " שאלתי.
" להעניק את הלב לאדם הלא נכון , סיבה מספקת ? " היא שאלה וחייכה.
– " אני מבין שהוא השאיר לך וואחד צלקת " אמרתי.
" ללא ספק , אבל זה כבר היה.. שכחתי מיהו " היא אמרה.
– " שקרנית "
" אני רצינית , הוא לא שווה שאני אזכור אותו או שהוא ישב לי במחשבות "
– " פייר , צודקת " אמרתי.
" פייר , אני יודעת " היא צחקה.
– " את נראת ילדה טובה מידי בשביל להיות בחוץ בזמן שיעור " אמרתי.
" המורה קיבלה קריז העיפה אותי "
" ואתה , מה אתה עושה בחוץ ? " היא הוסיפה.
– " בשירותים " עניתי.
" אז טעית בכיוון לא ? " היא גיחחה.
– " זה רק אני או שאת מגרשת אותי ? " שאלתי.
" ההפך , משום מה נחמד לי בחברתך " היא קרצה.
– " משום מה.. פשש , על ההתחלה תוקפת הא ? "
היא צחקה.
– " אז איזה כיתה את מר מצב רוח קרבי ? " שאלתי.
" י' " היא ענתה.
– " קטינה " אמרתי , ועל הבבא לאן נכנסתי.
" מסתבר סבא " היא גיחחה.
בדיוק היה צלצול , ראיתי את תהל יוצאת מהבניין.
קמתי מהר , הדבר האחרון שאני רוצה זה שהיא תפגע יותר.
– " אנחנו עוד נדבר הא ? " שאלתי.
היא הנהנה לחיוב וחייכה.

– נקודת המבט של תהל –
" גם היום נשארים בפנים ? " מאי שאלה.
– " את במזגן מה את מתלוננת ? " שאלתי.
" תאמיני לי שאני לא מבינה אותך "
– " מה לא מובן ? " שאלתי.
" ממה את מתחבאת ? "
– " בין להתחבא לבין לא לרצות לראות אותו זה שמיים וארץ "
" ועוד משהו שאני לא מבינה " היא אמרה.
– " יש לי את כל ההפסקה להסביר לך מה שאת לא מבינה " גיחחתי.
" מילא לקחת פסק זמן הייתי מבינה , אבל להיפרד לתמיד ? " היא שאלה לא מבינה.
" ונתחשב בעובדה שאת מטורפת עליו " היא הוסיפה.
– " אני לא מטורפת עליו " תקפתי.
" אז ? " היא שאלה לא מבינה.
– " יכול להיות שהתגובה שלי הייתה קיצונית מידי , צודקת.
זה בא לי כ"כ בהפתעה שזה מה שהרגשתי באותו רגע , שאני לא רוצה קשר עם אחד כזה " אמרתי.
" ועכשיו שהצלחת לעקל את זה ? "
– " אני עדיין לא הצלחתי לעקל דבר כזה "
" יאללה בואי " היא אמרה והושיטה לי יד.
– " לאן ? " שאלתי.
" לבחוץ , זה נראה כאילו את בעצמך הפושעת ,
את מתחבאת כאילו יש לך ממה להתבייש , ואין לך! " היא אמרה.
– " האקס שלי הוא פושע , תאמיני לי שיש לי ממה להתבייש " אמרתי.
" את סתם באטרף עכשיו , נעשה סיבוב תנשמי קצת..את מתחילה להתחרפן לי " היא אמרה בזמן שהיא מושכת אותי החוצה.
– " ניראלך ש.. " אמרתי ועצרתי את עצמי.
לא יכולתי להגיד את זה.
" שמה ? " היא שאלה.
– " לא חשוב " אמרתי בחצי חיוך.
" נו תשאלי " היא אמרה.
– " ניראלך שהוא הרג כבר מישהו ? " שאלתי בלחש.
" לא , לא הרגתי אף אחד " קול שנדחף לשיחה ענה לי.
נשמתי נשימה עמוקה והסתובבתי אליו.
– " מה אתה קשור בכלל ? " שאלתי.
" דיברתם עליי לא ? אז הנה אני כן קשור " הוא אמר.
– " לא , לא דיברנו עלייך.. אתה לא הרוצח היחיד בעיר הזאת " אמרתי.
הוא בעט באבן והלך.
כשהוא בועט באבן זה אומר שהוא עצבני ולא מצליח לבטא את העצבים שלו.
חייכתי לעצמי.
שיתעצבן , גם אני עצבנית.
" מה זה היה עכשיו ? " מאי שאלה.
– " עזבי , סתם אפס " אמרתי והמשכתי ללכת.

מוכנים למרתון ?? :)