סיפורי ערסים :) אלירן ותהל עונה שנייה פרק 28

עונה שנייה פרק 28 :)

" לא באתי להציק לך " אלירן אמר ובשנייה העיף את כל הילדים שהיו לידי.
– " אז למה באת ? " שאלתי.
" עומר הזה , את באמת אוהבת אותו ? " הוא שאל.
– " אני לא אהיה עם מישהו שאני לא אוהבת "
" את אוהבת אותו כמו שאהבת אותי ? "
– " לפואנטה אלירן " אמרתי חסרת סבלנות.
" הוא גורם לך לחייך ? " הוא שאל. איזה מין שאלה זאת ?
– " הוא לא גורם לי לבכות " אמרתי , ניסיתי לרמוז איכשהו עליו.
" וואלה.. " הוא מילמל.
" אם ככה אז אני מוותר " הוא הוסיף.
– " מוותר ? " שאלתי לא מבינה.
" כן , אני לוקח צעד אחורה. אני לא אהיה במקום שאני לא רצוי בו "
– " מסתבר שהיה שווה להקשיב לך "
" אפשר חיבוק אחרון לפחות ? " הוא שאל.
– " אמרת שלא באת להציק לי לא ? " שאלתי והלכתי.
כעסתי עליו , אני נילחמתי הרבה יותר על האהבה שלנו.
*
" מתקשרים אלייך " עומר אמר , אנחנו אצלי.
" כדור הארץ לתהל " הוא אמר והעביר לי יד על הפנים.
– " מה אמרת ? " שאלתי. לא הייתי בפוקס.
חשבתי על השיחה עם אלירן , אני עצבנית ומאוכזבת ממנו.
" על מה חשבת ? " הוא שאל.
– " על כלום אני פשוט עייפה " אמרתי.
" אז תעלי לישון אני אבוא עוד מעט " הוא אמר וקם.
– " לא , לא באלי לישון בא לי להישאר איתך " אמרתי.
" שכנעת אותי " הוא צחק והתיישב על המיטה.
– " ספר משהו חדש ומעניין " אמרתי והתיישבתי לידו.
" אבא שלי חזר היום מחו'ל " הוא אמר.
– " ואתה חושב על מה שאני חושבת ? " שאלתי וחייכתי חיוך תחמני.
" שהגיע הזמן לארוחת ערב משפחתית בהרכב מלא ? "
– " אם אתה אומר " אמרתי.
" למה על מה את חשבת ? " הוא שאל.
– " האמת שגם על זה אבל לא היה לי נעים להזמין את עצמי " גיחחתי.
" הבית שלי זה הבית שלך אהובתי " הוא אמר וחיבק אותי.

– נקודת המבט של איציק / הבוס –
החלטתי לא לוותר , מה ציפיתי שעל הפעם הראשונה היא תקבל אותי בידיים פתוחות ?
דפקתי בדלת שלהם , היא פתחה.
רק עכשיו קלטתי כמה שהיא יפה , שהזמן עשה לה רק טוב ..
עכשיו אני קולט רק את כל מה שהפסדתי.
ניצלתי את זה שרק היא בבית , אלירן בבית ספר ואני משער שקורל בעבודה.
– " תשמעי מה שיש לי להגיד ואני הולך " תקפתי מהר כשהיא באה לסגור את הדלת.
" אני לא מעוניינת לשמוע " היא אמרה בקרירות.
– " הבנתי שיש לכם בעיות כלכליות " המשכתי והיא קטעה אותי באמצע.
" שלא תחשוב על זה! " היא אמרה בטון תוקף.
– " תני לי לעזור לכם " אמרתי.
" תעזור לנזקקים " היא אמרה באותו הטון.
– " אני סה"כ רוצה להתחיל לתקן את העבר " אמרתי ברכות , קיוויתי שהיא תתרכך גם.
" לתקן או לנקות את המצפון ? " היא הרימה את הקול.
– " נו באמת , ציפיתי ליותר בגרות " הרמתי את הקול גם , הדם התחיל לעלות לראש.
" בית של ילדים , מצטערת " היא אמרה בציניות תוקפת.
" זה הילדים שלי , יש לי זכויות עליהם " הרמתי את הקול טיפה.
" אתה כנראה שכחת שעם הזכויות מגיעות גם החובות " היא צעקה בכעס.
" תניחי את הכעס שלך בצד , אני רוצה לחיות את שארית חיי עם הילדים שלי , איתך..
אתם המשפחה היחידה שלי " אמרתי , הייתי מיואש.
" מה אמרת ? " שמעתי את הקול של אלירן. קפאתי במקום.

– נקודת המבט של אלירן –
תסבירו לי למה אני ער בעשר בבוקר במקום לישון ??
ניסיתי לחזור לישון , אין לי משהו אחר לעשות.
עלה לי לראש השיחה שלי עם תהל אתמול , אני מקווה שהיא תעשה את ההחלטה הנכונה.
אני מקווה שהכל ילך לפי התוכנית ,
שהיא תתחיל להרגיש שהיא טיפה מאבדת אותי ולאט לאט היא תתקרב אליי לבד.
אני מכיר את תהל , זה יכול לעבוד.
שמעתי צעקות בסלון , קמתי מהמיטה והלכתי לבדוק מה קורה שם.
" תניחי את הכעס שלך בצד , אני רוצה לחיות את שארית חיי עם הילדים שלי , איתך..
אתם המשפחה היחידה שלי " שמעתי מישהו אומר בייאוש.
הקול.. הקול היה מוכר , קול של.. ידעתי! חשבתי לעצמי שראיתי אותו.
בלעתי רוק ושתקתי לכמה שניות , לא הבנתי מה קורה פה.
' אתם המשפחה היחידה שלי ' הדהד לי במוח.
איציק ?? מה הוא קשור למשפחה שלנו ?!
– " מה אמרת ? " שאלתי וקיווצתי גבות , התחלתי להבין..