סיפורי ערסים :) אלירן ותהל עונה שנייה פרק 16

עונה שנייה פרק 16 :)

הם התנתקו מהנשיקה , המשכתי להסתכל עליהם , הוא הסתכל עליי במבט מצטער והשפיל מבט.
יצאתי החוצה והתיישבתי על הספסל הראשון שראיתי.
" אל תבכי בגללו " שמעתי מישהו אומר לי , מאי.
– " אני לא בוכה " אמרתי.
" אבל את עצובה , זה גם ניחשב "
– " אני לא , אני בעיקר כועסת על עצמי "
" כועסת ? על עצמך ?? על מה בדיוק אם אפשר לדעת ? " היא שאלה.
– " אני דפוקה , מה חשבתי לעצמי שאלירן לא יחזיר נקמה אחרי שהוא ראה אותי רוקדת עם מישהו אחר? "
" גם לנקמה יש גבול!! " היא אמרה..
" בסה"כ הגיע לי " אמרתי.
" את פשוט מטומטמת "
– " מה עשיתי ? "
" על מה בדיוק את מאשימה את עצמך ? " היא שאלה.
– " על הכל , חבל שאי אפשר להתחיל את המסיבה מחדש " אמרתי.
" לדבר אלייך זה כמו לדבר אל קיר " היא אמרה עצבנית וקמה.

– נקודת המבט של אלירן –
הרגשתי חרא , שהלכתי רחוק מידי עם הרעיון הדפוק הזה.
– " איפה את ? " שלחתי לתהל הודעה.
לא ידעתי אם היא תענה לי בכלל , יצאתי בן זונה שוב.. מה חדש ?
" בחוץ " היא שלחה אחרי כמה שניות. זה היה מהיר ומפתיע חייב לציין.
– " כועסת ? " שאלתי והתיישבתי לידה בספסל.
" לא ואתה ? " היא שאלה.
לא ??? איפה תהל שאני מכיר ומה עשו לה ?
– " לא " עניתי. היא שתיקה של כמה דקות.
– " אבל אני שונא אותך " אמרתי. ואני נישארתי אותו הדבר , הקנאי הכי גדול בארץ.
היא עשתה פרצוף עצוב.
– " וקצת אוהב אותך , קצת אבל " אמרתי.
" גם אני , למרות שאתה מעצבן לפעמיים " היא אמרה והתקרבה אליי.
– " מעצבן ? אני ?? " שאלתי ונישקתי אותה.
" עזוב , תשכח ממה שאמרתי " היא אמרה וחייכה כשהתנתקנו.

– נקודת המבט של תהל –
– " צאי החוצה " שלחתי למאי הודעה. אחרי כמה דקות ראיתי אותה מתקדמת לכיווני.
" מה קרה ? קיבלת שכל סוף סוף ?! " היא שאלה והתיישבה לידי.
– " חזרנווו " אמרתי לה וחייכתי.
" את ואלירן ? " היא בלעה רוק.
– " כןן " חייכתי.
" הוא הרגע בגד בך תהל " היא הרימה את הקול.
– " חשבתי שתשמחי.. " אמרתי.
" את יודעת מה הבעיה שלך ? " היא שאלה.
לפני שבאתי לענות היא המשיכה.
" שאת מדחיקה את כל הכאב שהוא גורם לך , שהכבוד שלך ממזמן מתחת לאדמה "
– " זה שאני מורידה טיפה מהאגו כדי לא לאבד אותו שוב זה לא אומר שהכבוד שלי צנח לאדמה "
" והוא מפחד לאבד אותך ? " היא שאלה בעוקצנות.
– " ברור , זה הדדי בנינו " אמרתי.
" אם זה היה הדדי לא היית בוכה בגללו כמעט כל יומיים , אני צודקת ? " היא שאלה.
– " תדברי ברור , מה את רוצה ? " שאלתי , התעצבנתי טיפה.
היא הראשונה שסיפרתי לה כי חשבתי שהיא באמת תשמח בשבילי.
התאכזבתי..
" אני כבר לא מכירה אותך! " היא אמרה.
– " אני עדיין אותו תהל אבל בכל זאת נעים מאוד "
" ממש לא , התהל שאני מכירה זאת זאת שהכבוד שלה לפני הכל "
– " התהל שאת מכירה מפחדת לאבד את זה שהיא אוהבת שוב " אמרתי.
" אז בגלל זה את נותנת לו להתנהג אלייך כאל בובה ? " היא שאלה.
שתקתי.
" שתיקת הסכמה ? " היא שאלה. לא , שתיקה שתמנע מהדמעות לצאת.
" את יודעת מה ? תחזרי הביתה ולכי לישון.. שתחזרי לעצמך דברי איתי " היא אמרה.
– " מעדיפה שלא " אמרתי. שונאת שלא יכולים להבין אותי!
" תהל א.. " היא באה להגיד וקטעתי אותה.
– " לילה טוב " אמרתי והלכתי.
ישבתי בתחנת אוטובוס שהייתה קרובה לכביש וחיכיתי למונית שהזמנתי.
" אז כתוב לנו להיפגש רק בתחנות אוטובוס הא ? " שמעתי מישהו שואל אותי.
בדיוק שלחתי לאלירן הודעה שאני הולכת הביתה.
– " חח כנראה " עניתי לו , לעומר.
" מה את עושה בחוץ ? לפי מה שזכור לי המסיבה שם " הוא אמר והצביע לכניסה.
– " חוזרת הביתה " אמרתי.
" כ"כ מוקדם ? " הוא שאל.
– " זה אתה שהגעת מאוחר " אמרתי.
" גם נכון " הוא אמר והתיישב לידי.
– " הזמנתי אותך לשבת לידי ? " אמרתי בציניות.
" הנה הילדה הקרה מהתחנה חזרה " הוא אמר.
צחקתי.
" אז יש סיבה לעזיבה המוקדמת שלך ? " הוא שאל.
– " עייפות יתר " שיקרתי.
" שקר " הוא אמר.
– " שקוף הא ? " גיחחתי.
" לגמרי , מה יש ? "
– " איך אפשר לוותר על מישהו שהוא כל העולם שלך ? " שאלתי ובלעתי רוק.
" חבר שלך ? " הוא שאל.
הנהנתי לחיוב.
" למה לוותר ? "
– " טוענים שמשחזרנו הפכתי להיות הבובה שלו " עניתי.
" ו.. הם צודקים ? " הוא שאל.
– " אני פשוט מפחדת לאבד אותו.. " מילמלתי.
" זאת בדיוק הבעיה! בגלל שהוא יודע שאת מפחדת לאבד אותו הוא הפך אותך לבובה שלו " הוא אמר.
שתקתי. קרה מלא דברים במסיבה.. ניסיתי לעקל כל דבר לאט לאט.
" את חייבת להחזיר לו את אותו יחס , שיבין שאת לא המשחק שלו " הוא אמר.
בדיוק המונית ציפצפה ,
– " תודה ו..תהנה " אמרתי לו וקמתי מהתחנה.
" אין על מה " הוא אמר וקם אחריי.
" הנה מונית פנוייה " שמעתי מישהו אומר , בלי לראות מיזה ידעתי שזה אלירן ,
ממרחקים אני מזהה את הקול שלו.
" או שלא " הוא הוסיף כשהוא ראה אותי מתקדמת אלייה.
הוא לא היה לבד , הוא היה עם עוד מישהי.. מיזאת ??
הוא הסתכל עליי ואז על עומר ושוב המבט שלו חזר אליי.
" אתה הולך ? " שאלתי.
– " לא , אני מחכה איתה למונית " הוא אמר.
" מחכה איתה ? " שאלתי וקיווצתי גבות.
– " כמו שהוא חיכה איתך " הוא אמר בעוקצנות.
הנהג חסר סבלנות הזה התחיל לצפצף ,
– " לילה טוב " אמרתי ונכנסתי למונית.
כשהגעתי הביתה קיבלתי הודעה מאלירן.
" מי זה ? " הוא שלח.
– " מי זאת ? " שלחתי בחזרה.
" אני שאלתי קודם " הוא שלח.
– " ובגלל זה אתה גם תענה קודם "
" תתבגרי "
– " חבר שלי " עניתי בציניות על השאלה שלו.
" גם היא חברה שלי " הוא שלח.
– " אפילו לא בצחוק "
" כתבת לי שאת הולכת הביתה רבע שעה לפני שיצאתי , ז"א שהייתם ביחד רבע שעה ?? " הוא שלח.
– " לא יודעת , לא ספרתי את הדקות "
" אז בטח הייתה לכם שיחה חשובה אם לא שמת לב לדקות שעוברות " הוא שלח. בטח חשובה..עלייך.
– " אתה האחרון שצריך להתלונן , מה אתה מחכה איתה למונית.. מה זאת חברה שלך ?? " שלחתי.
" חברה שלי מצאה מישהו אחר שיחכה איתה "
– " פגשתי אותו בתחנה! "
" את יודעת מה אני חושב ? " הוא שלח.
– " מה ? " שלחתי חזרה.
" שאנחנו לא מתאימים " הוא אמר. מה?
– " אחרי שהיינו שנה ביחד אתה אומר את זה ? " שלחתי.
" אני לא מרגיש כמו שהרגשתי לפני שנה " הוא אמר.
אחרי כל היום הזה לשמוע את המשפט הזה.. הדמעות התחילו לרדת..
כאב לי בכל הגוף , בעיקר הלב.. הוא בער מכאב..
– " אז אתה מוותר עלינו כ"כ מהר אחרי כל הזמן הזה ? " שנייה לפני שלחצתי שלח מחקתי.
– " כל עוד זה יעשה אותך מאושר אז איך שבאלך " שלחתי. נימאס לי להלחם על מישהו שכבר וויתר עליי.
" לילה טוב " הוא שלח.
הדמעות ממזמן הציפו את הכרית , אז עוד לילה של בכי לפנינו ?

שבת שלום יפות שלי ♥♥