סיפורי ערסים :) אלירן ועמית , פרק 26

~ נקודת המבט אלירן ~

עמדנו שם , קפואים .
הסתכלתי מסביבי , ראיתי את אביאל וירין מתסכלים אחת על השני בלי מילים . הסתכלתי על אלייה , אבא של עמית בוכה .
הורדתי את ראשי וצפיתי בידי מחזיקה את הבן אדם הכי חשוב לי בחיים .
צפיתי ביד שלי משולבת עם הילדה שלא ציפיתי שאני אוהב כלכך , הילדה שזיינתי את חברה שלה ולמרות זאת היא סלחה לי .
הסתכלתי על האישה שמטריפה לי את החושים וגורמת לי להרגיש מה שאף אחת אחרת לא הצליחה , הסתכלתי על מי שלפני כמה שעות שכבתי איתה באותה מיטה ובעצם .. התסכלתי על אחותי .
הרמתי את מבטי האבוד אל עינייה האדומות , היא הנידה את ראשה מצד לצד לאט , החיים שלי התמוטטו .
אנחנו אחים ? למה ? למה אנחנו למה ?! דמעות שטפו את עיניה הירוקות וירדו במורד לחייה , דמעות הציפו את עיני והרגשתי בפעם השנייה בחיי , חסר אונים .
לא יכלתי להזיז שום איבר , לא יכלתי להתנגד לך שעמית שיחררה את ידה ממני ורצה אל מחוץ לבית .
ואז .. ההכרה חזרה אליי
" בגדת באבא?! " צעקתי עלייה , בקול מעורבב בבכי ממורמר " אני מצטערת "
היא בכתה " ממה יש לך לבכות ?! זה לא השפיע עלייך ! את הרסת לי את החיים! את הרסת לה את החיים ! " צעקתי מלא שנאה על הבן אדם שמוטט אותי והצבעתי על ירין .
" איך בכלל הגעת לפה ?! " צעקתי על אבא של עמית , או שעכשיו אני יכול להגיד גם אבא .. שלי ?
" הייתי במכולת ממול עישנתי סיגריה וראיתי שהם נכנסו " הוא אמר בשקט .
לאן מתקדמים מפה ?
הלכתי לחדר שלי במהירות וטרקתי את הדלת , ישבתי על המיטה וקברתי את ראשי בידיי , בוכה.
כל ההרגשה הזאת , שאיבדת מישהו כלכך חשוב ומשמעותי , הזכירה לי את אבא . הרגשתי רגשות אשם והתפרקתי.
בכיתי שוב , ואל תחשבו שזה עבר לי , הכאב של המוות של אבא .
באותו יום רבנו , לא הספקנו להשלים .
בגללי הוא מת , בכיתי שבועות , הרגשתי חסר אונים בפעם הראשונה .
הרגשתי מגעיל ובגלל זה התחלתי לזיין בנות על ימין ועל שמאל .
היינו בדרך לחנות גלידה , הייתי בן 7 וחצי בערך ובאותו זמן לא הבנתי ולא ידעתי שום דבר.
אני זוכר את המשפט האחרון שאמרתי לו , המשפט שאתחרט עליו כל חיי ' אני לא צריך אותך '
זה מה שאמרתי לו אתם מבינים ?! בגללי זה הכל בגללי .
הוא נפגע מדבריי וכשאני הפנתי את גבי אליו , הוא הסתובב וחצה את הכביש לכיוון חנות הגלידה .
מכונית שעברה במהירות פגעה בו .
הסתובבתי בהלם ורצתי אליו כשלא אכפת לי מי ומה .
ילד בן 7 רואה את אבא שלו שרוע על הכביש מדמם מהראש , תדמיינו את זה .
כשהייתי בן 14 , זה חזר אליי .
לילה אחד חלמתי את אותו הרגע הזה שוב והרגשתי שוב את רגשות האשם האלה , והתרופה היחידה..בנות .
ועכשיו , איבדתי את עמית .
בגלל אמא שלי , ואני בוכה בחדר כמו ילדה , אבוד לא יודע איך להמשיך .
ירין התפרצה לחדר בבכי וחיבקה אותי " אני לא מסוגלת " היא אמרה וזה שבר אותי " יש סיכוי שאתם , שאתם לא " לחשתי לה וניקיתי את פנייה הרטובות.
"אני לא מסוגלת לעכל אלי אני לא יכולה " היא בכתה בתוכי ואני , אני מנסה להיות חזק בשבילה . ולא מצליח .
" הם הלכו " היא אמרה כשהיא נרגעה .
" אנחנו צריכים לעשות בדיקה , אני ועמית לא אחים " קבעתי עובדה כנגד לכל מה שגיליתי באותו ערב
" היא הרוסה , אני חייבת ללכת אלייה " היא התרוממה , ניקתה את פנייה " אני בא איתך " אמרתי בתקווה לראות אותה , את עמית " לא , תן לי להרגיע אותה . לדבר איתה " אמרה והוסיפה " אחר כך , כששניכם תהייו רגועים ותהיו מסוגלים לדבר תיפגשו " הנהנתי.
עם כל הכאב , התיסכול ורגשות האשם .
שכבתי על המיטה ונרדמתי.

עברו יומיים .
אבא של עמית , לפי מה שהבנתי , חזר לעיר שממנו הוא בא .
ועמית .. לא ראיתי אותה מאז .
ירין אומרת שהיא פוחדת , ושהיא לא מסוגלת שניפגש.
מבין אותה , כי כשניפגש אני רק ירצה לנשק אותה , וכשאני חושב על הרצון הזה אני נגעל , כי היא אחותי .
אני עכשיו עם שניר ועוד כמה שותים בירה ואלכוהול באיזה פארק בעיר.
" אחי קלוט את הכוסיות האלה " שניר סימן לי עם הבירה לכיוון שלוש בנות שהולכות לכיווננו , הן לבשו בגדים מינימליים והיה אםדר לנחש שהן .. זולות .
אחת בהן ישבה עליי וביקשה לשתות ממה ששתיתי .
נתתי לה , מה שתיתי ? אני לא זוכר .
שתינו עוד כוס , אבל לא השתכרתי . אני רגיל .
היא נישקה אותי , מודה התגעגעתי להרגשה של זה .
היא הזיזה את גופה קדימה ואחורה בחושניות מטורפת והדליקה אותי .
מה אני עושה? אני לא יכול ,
אני אוהב את עמית .
אבל היא אחותי .. אולי לא ? אולי הם טעו .
אני חייב לבדוק את זה .
העפתי את הזונה נזאת ממני והלכתי לכיוון הבית של עמית . כמעט מעדתי ואיבדתי שווי משקל מרוב כל האלכוהול ששתיתי , אבל הייתי מרוכז במטרה.
הגעתי לבית שלה , דפקתי בדלת .
הדלת נפתחה , מולי עמדה אותה ילדה ששיגעה אותי , הילדה שגרמה לי לבכות ,
עמית .
היא נרתעה ממני והלכה שני צעדים אחורה .
" בואי " אמרתי לה והתקדמתי אליה " לאן ? "
היא שאלה בקול רועד
" לבדוק אם אנחנו -"
איבדתי שיווי משקל ונשענתי על הספה " מה יש לך ? שתית ?! " היא ניסתה לפענח אותי " כן " עניתי לה " למה ? " היא שאלה בקול דואג " בואי " חזרתי על עצמי .
היא הנהנה , יצאנו לדרך אחרי שהיא סיימה להתארגן.
הלכנו לכיוון קופת החולים בלי לומר מילה , בלי ליצור קשר עין ובלי לנסות להתקרב .
" לאן הולכים ? " היא שאלה בקול שקט ומפוחד
" לקופת חולים " עניתי ברצינות ובלי להפנות את ראשי אלייה .
" לא " היא קבעה
" לא רוצה ללכת לשם " הוסיפה.
" אני חייב לדעת " אמרתי בקול מתחנן " לא ! לא רוצה " היא פנתה ורצה לכיוון ביתה " עמית! " צעקתי כדי שתעצור והתחלתי לרוץ אחרייה .
עקפתי אותה ועמדתי מולה , היא השפילה את פנייה .
" בבקשה , אל תתחבאי ממני . אני לא יכול בלעדייך " אמרתי כשבעיניי הדמעות מחכות לצאת , אבל לא .
היא בכתה וקרסה עליי , חיבקתי אותה חזק .
" התגעגעתי " היא אמרה בשקט ואידקתי את החיבוק
" גם אני "