סיפורי ערסים אלירן ויובל פרק 9

פרק 9

כל כך התעצבנתי מהשיחה עם אלירן המטומטם הזה!
למה אני מנסה בכלל לרצות אותו?
שילך להזדיין!
"אתן מוכנות לשים עלייי?"צעקתי שנכנסתי לחדר ודורין ושי ישבו שם עם חיוך מאוהב.
"מה יש לה"שאלה דורין והביטה בשי .
"את שואלת אותי?"אמרה שי.
"שתקו!נטשתן אותי ואח שלך הבן זונה מעצבן אותי"אמרתי בעצבים.
"מה עכשיו עשה המפגר?"שאלה ביאוש.
"סתם הייתי עם דניאל וכמעט התנשקנו ו.."
"את ודניאל התנשקתםם?!"קטעו אותי בצעקה.
"אתן רוצות לתת לי לסיים?
אחיך נכנס שניה לפני שזה קרה ואני כמו מטומטמת הלכתי אחריו אחר כך לנסות להסביר לו והוא אדיש אליי כמו טמבל"אמרתי והתיישבתי במיטה ושילבתי את ידי.
"את רצינית?"התפקעו מצחוק לפתע.
"מה מצחיק אלוהים"הבטתי לתקרה והפלתי את עצמי על המיטה.
"די די יסתומה הוא כזה הוא מטומטם"אמרה וניסתה לשפר את הרגשתי.
"אל תקחי ללב סיס הכל בסדר למרות שדניאל הוא אופציה טובה"אמרה שי.
"אני יודעת הוא ממש חמוד אבל אני לא בטוחה שבא לי אותו"אמרתי והתיישבתי.
"מה אכפת לך לנסות?"אמרה שי.
"אוף נראה כבר מה יזרום"אמרתי.
"יואו שיגיע כבר מחר!אני רוצה הביתה כבר"אמרתי בציפייה למחר.
מחר אנחנו יוצאים הביתה פעם ראשונה.
"וואו חובהה בשישי לצאת התגעגעתי לשכבה"אמרה שי.
"בואו ניסע לים בשבת"הציעה דורין.
"זורם לי"אמרתי.
"אז סגרנו נהיה בקשר כבר יאללה אני עפה לארוז תמזוודה הקטנה"אמרה דורין והתחלנו לארוז כמה דברים בשביל הכמה ימים האלה.

~חמישי בבוקר~
"אמאא אבאא"קפצתי עליהם שבאו לאסוף אותי מהפנימיה לסופש.
"יפה שלי כל כך התגעגעתי אלייך"חיבקה אותי אמא שלי.
וואו כמה היה חסר לי החיבוק הזה!
"יובליי"קפץ עליי אחי הקטן ירון בן החמש.
"היייי ירוניי התגעגעת אליי ?"שאלתי שעלינו לרכב.
"ברור!את יודעת שיש לי חברה?"לחש לי בשקט.
"וואו ירוני מי זאת"שאלתי אותו.
חייםשלי הילד הזהה.
"קוראים לה שירה,והיא ממש יפה"אמר.
"וואו כל הכבוד לך"אמרתי והוא צחק.
שמחתי כל כך לחזור הביתה,מין בריחה כזאת כיפית מהמקום הזה.
קשה לי בלי הבית,אבל אני מצליחה להתגבר על זה.

"וואו שכחתי כמה טעים את מבשלת"אמרתי לאמא בסוף הארוחה.
גם אחי הגדול תומר וגיסתי אליענה היו.
וכמובן נויה אחיינית שלי הקטנה.
"את יוצאת היום יפה שלי?"שאלה אמא שלי.
"כן קבעתי עם שי"אמרתי.
"טוב בובי לא לחזור מאוחר מידי"אמרה.
הנהנתי לחיוב ועליתי להתלבש.
לבשתי סקיני לבן וחולצת בטן שחורה צמודה ונעלתי את האולסטאר השחורות הנמוכות שלי.
התאפרתי מעט וסידרתי את שיערי הארוך.
שמתי כמה שרשראות,את הפנדורה שלי כמובן והתזתי מעט מהבושם האהוב עליי.
"אני מתחת לבית שלך עם דניאלה וטלי"שלחה לי שי ויצאתי אליהן.
דניאלה וטלי היו בכיתה שלנו שנה שעברה.
"יפותתשליייי"קפצתי עליהן בחיבוק ענק.
"אמלה איך השתנתת התגעגעתיי מלא!"קראה דניאלה בהתלהבות.
"האמת נהיית כוסית יכלבה"חיבקה אותי טלי.
"שלום גם לך"אמרתי לשי שדיברה שוב עם אלרועי.
"מה את רוצה"אמרה.
"שתבואי כבר"משכתי אותה.
הלכנו ארבעתינו לפארק שבו הבית ספר הקודם שלי תמיד שם.
סיפרתי להן על דניאל ועל אלירן.
שי חפרה על אלרועי.
ולדניאלה יש חבר!סופסוףף.

אז עברה שעה וראיתי את כולם וממש נהנתי.
פאק..האם אלו עייני שמשטות בי?נדב שלי בא לכיוונינו עכשיו?!
חיפשתי מקום לברוח.
עוד לפני שהספיק לבוא לספסל קמתי והלכתי לך לספסל בסוף הפארק והתקשרתי לדורין.
"דורין הוא פהה"התפרצתי לטלפון בקול כמעט בוכה עוד לפני שאמרה הלו.
"הכל בסדר?"שמעתי קול מוכר מהפלאפון.
"מי זה?"שאלתי.
"יובלי הכל בסדר?למה את בוכה?"שאל האיש בפלאפון.
"אלירן זה אתה?"שאלתי.
"כן יובל"אמר ראיתי את נדב עומד מולי ומחכה שאנתק.
"אלירן תגיד לדורין לחזור אליי יותר מאוחר"אמרתי וניתקתי מהר.
"הי נדב"אמרתי שהתיישב לידי.
הוא המשיך לשתוק שתיקה ארוכה ומביכה.
רציתי לברוח מפה!
"אני מצטער"פלט בשקט.
"אתה ממש מצחיק אתה יודע?!"אמרתי.
"מה עשיתי עכשיו?"שאל בתמימות.
"יש לך חברה לפי מה שהבנתי"אמרתי.
"אז מה"אמר.
"לך מפה נדב"העפתי אותו.
"אני אוהב אותך"אמר.
"אל תשחק לי עם הלב!יש לך חברה יבן זונה ואתה מפזר מילים לאקסית שלך..איך הייתי חברה של מפגר כמוך?איך יכולתי להתקרב אלייך בכלל?!"אמרתי מלאה בזעם והלכתי משם מהר.
"יובל תעצרי!"ציווה עליי ותפס בידי חזק.
הפלאפון שלי צילצל.
עניתי והשארתי אותו רחוק מהאוזן.
לא ראיתי אפילו מי.
"תקשיב טוב חתיכת בן זונה אנחנו בחיים לא נחזור,כל טיפת רגש שהייתה לי אלייך נעלמה ביום שגיליתי שבגדת בי.אני שונאת אותך!"צעקתי.
"תעזוב לי את היד כבר"דחפתי אותו ורצתי משם בוכה.
~נקודת המבט של אלירן~
לקחתי לדורין את הפלאפון כי נגמרה לי הסוללה ורציתי להתקשר לשרון חבר שלי.
"יובלי היפהשלי"היה על הצג.
יובל מתקשרת לדורין.
עניתי לה.
"דורין הוא פהה"התפרצה לשיחה בוכה לפני שהספקתי להגיד משהו.
"הכל בסדר?"שאלתי אותה.
"מי זה?"שאלה ומנסה להתגבר על דמעותיה.
"יובלי הכל בסדר?למה את בוכה?"שאלתי שנית.
"אלירן זה אתה?"שאלה.
"כן יובל"אמרתי לה.
"אלירן תגיד לדורין לחזור אליי יותר מאוחר"אמרה וניתקה מהר בקול כאילו הרגע ראתה רוח.
ניסיתי לתפוס אותה אבל היא לא ענתה.
עד שהיא ענתה ורק שמעתי צעקות.
"תקשיב טוב חתיכת בן זונה אנחנו בחיים לא נחזור,כל טיפת רגש שהייתה לי אלייך נעלמה ביום שגיליתי שבגדת בי.אני שונאת אותך!"שמעתי אותה צועקת ככה למישהו.
"תעזוב לי את היד כבר"שמעתי את קולו בוכה.
היא ניתקה את הפלאפון ולא ענתה שוב.
"דורין איפה יובל עכשיו מהרר?"שאלתי אותה זריז.
"היא בגינה במרכז העיר לאן אתה הולךך"צעקה.
לא הקשבתי לה ועליתי על מונית.

נכנסתי לגינה וחיפשתי אותה או את שי בעיניים.
"היי שי מה קורה שמעי איפה יובל"קפצתי אליה.
"היא בסוף הפארק מה קרה?"שאלה.
"תודה"הלכתי משם.
"אתה נדב?"שאלתי שראיתי ילד שבדיוק בא אליהם.
"כן"אמר בקול מפגר.
"אז יש לי משהו בשבילך"אמרתי והכנסתי לו אגרוף בבטן.
"פעם אחת ואתה מתקרב ליובל ואתה תגיע למיון נשבע לך"צעקתי והלכתי משם ליובל.
"אל תדאגי הוא קיבל את מה שמגיע לו"באתי מאחוריה ואמרתי לה.
"מה?מי קיבל מה"שאלה כלא מבינה.
"הנדב הזה?אם לך כואב אז לו כואב עכשיו יותר"לחשתי לה וחיבקתי אותה.
"תפסיקי לבכות כברר לא יוכל עם הקיטש הזה"אמרתי לה.
"אתה רציני?"אמרה.
"סתם די יפה שלי תרגעי"חיבקתי אותה שוב חיבוק רך ואוהב.
היא הרימה את ראשה אל מול פני והביטה בי בעיניי השקד היפות שלה.
היא ליטפה את צווארי וידי היו במותנייה.
רציתי לנשק אותה באותו הרגע!
אבל לא..אין מצב!
היא נשכה את השפה התחתונה שלה.
בשלב הזה הייתי בעננים,הרגשתי שאני מתאהב בה ברגע זה.
הרגשתי את הלב שלי דופק כמו מטורף.
"טוב כבר די מאוחר אני חייבת ללכת"אמרה בשקט.
"בואי אני אלווה אותך הביתה"אמרתי לה.

"תודה שבאת"אמרה שעמדנו מתחת לביניין שלה.
"תמיד פה לעזור לילדה הבוכייה"אמרתי והיא צחקה.
"לילה טוב"חיבקה אותי ונכנסה לביניין..