סיפורי ערסים אלירן ויובל פרק 5

-כעבור שבוע-
חלף שבוע מתחילת הלימודים.
מבחינה לימודית הולך לי ממש טוב.
אני ודניאל הפכו לידידים טובים,ממש לא לקטע זוגי אני חושבת.
והתחלתי קצת להתאהב באלירן.
יצא לנו לדבר קצת בבית ספר ולמרות העקיצות שלו הוא אחלה ילד.
עומר ודורין עדיין ביחד ולא נפרדים לרגע.
אלרועי סיפר לי שהוא בקטע של שי,ושי מכחישה.
רק דנה ודורון לא מעיזים להסתכל אחד בשני.

"חייםשלי אני בבריכה עם חברים.תבואי עם חברות שלך משעמם פה!"שלח לי דניאל.
"בנותתת הבנים בבריכה רוצות נלך?"שאלתי.
"זורם לי.את באה שי?"שאלה אותה דורין.
"סבבה יאלה נתארגן"אמרה והלכה לארון שלה.
לבשתי בגד ים משולשים כחול ותחתון שחור.
מעל לבשתי חולצה פשוטה ושורט.
שמתי מסקרה ואודם עמידים ואספתי את שיערי לקוקו גבוה.
דורין לבשה בגד ים משולשים גם באדום עם נקודות אדומות ותחתון שחור.
שי לבשה טופ עם פרונזים ותחתון לבן.
"לאן אתן?"נכנסה דנה לחדר ושאלה.
"לבריכה עם הבנים,רוצה לבוא?"שאלה אותה שי.
"דורון שם?"שאלה ונאנחה.
"נראה לי שכן"אמרתי.
"אז אני לא באה"אמרה והתיישבה במיטתה.
"נוו תבואיי דנוש"ישבה לידה דורין.
"לכו אני אולי אצטרף אחר כך"אמרה.
"מה שאת רוצה"אמרה דורין ויצאנו מהחדר.

"היי קופים"אמרה דורין שהתקרבנו אליהם.
"היי מכוערת"אמר לה אלירן.
הוא הסתובב אלינו וחייך.
חייכתי בביישנות ודניאל קפץ מאחוריי.
באותו הרגע ירד לו החיוך והוא הסתובב במהרה.
"היי קופה"אמר דניאל.
"היי קוף"התיישבתי לצידו.
"מה איתך"שאל.
קלטתי את אלירן מסתכל והרגשתי לא נעים.

"אולי תלך להגיד לה כבר"לחשתי לאלרועי שישבנו על שפת הבריכה אני הוא ואלירן.
"היא בטח לא רוצה"אמר.
"למה צריך להגיד לכם הכל?לך כברר היא רוצה!"פקדתי עליו.
"יודעת מה?וואלה מקשיב לך"אמר והלך איתה לצד.
"נהיית יועצת זוגית?"התקרב אליי אלירן.
"סתם מנסה לעזור להם"הבטתי במים והזזתי את רגליי בתוכם.
"למה את לא עוזרת לעצמך?"שאל.
"אין למה לעזור"אמרתי בפשטות.
"וואלה"אמר בשקט.
ישבנו שנינו בשקט.
שנינו מביטים במים ושותקים.
הבטתי בו והוא בי.
חייכתי והתחלנו לצחוק.
לא יודעת למה צחקנו בכלל.
"שלוש ארבע ו.."נשמעו מאחורינו צעקות וכולם דחפו אותנו למים.
"וואי אני הורגת אתכםםם"צעקתי.
"יפה לך המראה הרטוב"אמר אלירן שהתקדמנו לצאת מהבריכה.
"חבל שאני לא יכולה להגיד לך אותו דבר"צחקתי.
"תעשי כמוני תשקרי"אמר וקרץ.
"אאוץ' מה נראה לך"נעצרתי.
"יאללה בואי בלי סצנות"אמר.
"סצנות אחותך"אמרתי.
"היא חברה שלך במקרה"אמר.
"וואלה"אמרתי.
"יאללה בואי קטינה"הרים אותי ורצה לזרוק אותי למים שוב.
"דיי אלירן לאא"צעקתי וכבר היה מאוחר מידי.
מצאתי את עצמי במים רטובה שוב,והוא צוחק.
"מה מצחיק אותךך"צעקתי והשפרצתי עליו מים.
"מה את עושהה"החזיר מים.
ככה נכנסנו למלחמת מים.
צחקתי מלא.
הוא חיבק אותי מאחור וניסיתי להאבק תוך כדי המים שהוא משפריץ עליי.
סובבתי את ראשי והייתי קרובה לפניו היפות.
הוא הפסיק להתיז מים עליי והביט בי .
התקרבנו אחד לשני.
חמש שניות מנשיקה…שלוש שניות מנשיקה..שניה מנשיקה..
"היי חבר'ה אנחנו סוגרים"עצר אותנו המציל שניה לפני שהתנשקנו.
היה חייב להרוס תרגע?!
חזרנו למיטות שיזוף והתארגנו כולם.
כל אחד חזר לחדרו וככה נגמר הערב הנפלא הזה…

"איך היה עם אלרועי?"לחשתי לשי באמצע הלילה בעודה מחוברת לווטצפ כבר המון זמן ומחייכת למסך.
דורין ודנה ישנו וכבר היה די מאוחר.
"זאת את?"שאלה וכיבתה את הפלאפון.
"אני מה?"שאלתי.
"את שאמרת לו לבוא"התיישבה על המיטה.
"אני לא אמרתי לו כלום"הכחשתי.
"התנשקנו אבל אנחנו לא ביחד"עברה למיטה שלי.
"יואו סופסוף את תהיי בזוגיותת"חייכתי וחיבקתי אותה.
"מה איתך?אולי תפסיקי לדאוג לכולם ותדאגי לעצמך?"אמרה.
"נדב תמיד היה ותמיד יהיה האהבה הכי גדולה שלי.ואין פה אף אחד שיכול להחליף את מקומו"אמרתי ונזכרתי ביום שנהיינו ביחד.
"דווקא נראה לי שיש לך כבר שני אפשרויות"חייכה במבט ערמומי.
"אלירן?לא,דניאל?יש סיכוי"אמרתי.
"אל תשללי.את ואלירן יותר מתאימים לדעתי"אמרה וחזרה למיטה שלה.

עברה שעה קלה מהשיחה שלי ושל שי.
לא הצלחתי להרדם.
בכל פעם שעצמתי עיניים נזכרתי בנדב שלי.
החלטתי לצאת לסיבוב למטה.
לבשתי שורט גופיה וכפכפים ושוקולד, ויצאתי בשקט מהחדר.
ישבתי בספסלים מחוץ למגורים שלנו וחשבתי.
המחשבות עברו לבד,מנדב לאלירן,מאלירן לדניאל,מדניאל ושוב לאלירן.
איכשהו אלירן מתעקש לא לצאת לי מהמחשבות.
דמעות ירדו מעיניי.
לא יודעת כבר למה,אולי בגלל נדב שלי.
אני כל כך מתגעגעת!
השקט ששרר בחוץ,רעש הרוח המזיזה את העצים מסביבי.
"מה את עושה פה בשעה כזאת?"הפר אלירן לפתע את הדממה.
"סתם לא נרדמתי"מחיתי דמעה שירדה.
"את בוכה?"שאל והרים את ראשי עם האצבע שלו.
"לא לא הכל בסדר.מה אתה עושה פה?"שאלתי והעברתי נושא.
"לא הצלחתי לישון"השפיל מבט.
"שנינו שקרנים גרועים הא"אמרתי.
קלטתי אותו.המבט שהיה לו בעיניים שניגש אליי.
אני לא היחידה עם לב שבור?
"שנינו?"שאל בתמיה.
"כן שנינו"אמרתי ואנחה יצאה מגופי.
"דבר"אמרתי.
הוא נשם נשימה עמוקה והתחיל לספר.
"טליה,בחיים לא האמנתי שאני מסוגל לאהוב מישהי ככה.
היינו ביחד הרבה זמן.
לקחתי אותה למסיבה וואלה היה ממש כיף.
חזרנו במונית ונכנס בנו רכב מהצד.
אני שברתי את היד והרגל ומכות יבשות.
היא לא הצליחה לשרוד.
בהתחלה בבית החולים כולם ניסו לשחק אותה שהכל בסדר.
התקשרתי אליה,סימסתי לה,היא לא ענתה וחשבתי שהיא כועסת עליי.
עד שראיתי כתבה עלינו בחדשות.
לאחר שבוע בערך השתחררתי מהבית חולים.כמעט חודש לא יצאתי מהבית.
ומאז אני לא מתעסק בזה ביותר,אלוהים נותן לך מתנה ואז לוקח בבום.אהבה זה סתם חרטה"
סיים לספר ודמעות עמדו בעייניו.
"אני מצטערת"פלטתי לאחר כמה דקות של שקט.
"עכשיו תורך לספר לי"אמר.
לקחתי רגע קטן כדי לסדר את המחשבות שלי והתחלתי לספר.
"נדב שלי,שנה וחצי היינו ביחד!
אהבתי אותו כל כך שכבר דמיינתי את הילדים שלנו.
קצת לפני שחגגנו שנה ושבעה חודשים גיליתי שהוא בגד בי במשך חודש עם ילדה מהשכבה שלי.
שהעלתי את הנושא הזה ביום שנפרדנו הוא הצטער כל כך הרבה!
כל הזמן תהיתי לעצמי איך הוא היה מסוגל לבגוד בי ואז לרצות לחזור אליי?!נפרדנו לפני חודשיים,עד לפני חודש היה מנדנד לי.מאז אני לא רוצה חבר.אם מישהו שכל כך אהבתי היה מסוגל לבגוד בי,מה מישהו אחר מסוגל?"סיפרתי עם דמעות בעיניים.
שתיקה ארוכה הייתה.
שנינו שקענו במחשבות.
"אתה יודע מה התרופה הכי טובה ללב שבור?"אמרתי ונזכרתי בשוקולד שהבאתי.
הוא הסב את מבטו אליי כמחכה לתשובה.
הוצאתי את השוקולד והבאתי לו אותו.
"הסוג שאני הכי אוהב"אמר.
"זה הסוג הכי טעים"אמרתי ואכלנו.
ישבנו שם עוד רבע שעה בערך בשקט,הוא ישב על הספסל ואני נשענתי עליו.
אני מופתעת שחשפתי את הסיפור שלי בפני אלירן.
"כבר די מאוחר"פיהקתי
"כן בואי נחזור לחדרים"אמר וקמנו.
הוא ליווה אותי לחדר שלי.
"תודה על השיחה את אדירה"חיבק אותי ליד דלת החדר.
"אתה גם עזרת לי"אמרתי בחיוך ונשקתי אותו בלחי.
הייתי שמחה שזה קרה.
אולי לחשוף דברים כאלה ליד אדם שאני בקושי מכירה זה הדבר הכי טוב?