סיפורי ערסים אלירן ויובל פרק 20

פרק 20
כמו שבטח ניחשת האדם שנתקל בי היה נדב.
החזקתי את ראשי ולא עניתי לשאלתו ונכנסתי לשירותים.
פתחתי את אחד התאים והוצאתי משם נייר,עמדתי מול המראה ונגבתי את עייני הדומעות.
"מה קרה"נעמד מאחוריי ושאל בקול רך ושקט.
"כלום,הכל בסדר"הדבקתי חיוך מזויף.
הוא האחרון שאני רוצה לשתף במה שעובר עליי.
"יובלי,אל תשכחי שהיינו ביחד שנה וחצי.אני מכיר אותך,אני יודע להקשיב לך"עשה צעד קטן לכיוונו ושם את ידו בכתפי.
"נדב די"הורדתי את ידו ונשענתי על הקיר מולי.
"סבבה לא מתקרב,בתנאי שאת מספרת לי מה קורה"אמר והתרחק מעט.
"אלירן,לפעמים הוא מגזים מידי ומדבר שטויות.היום זה פשוט חצה את הגבול"נאנחתי ונשמתי עמוק.
"איתי אף פעם לא בכית"אמר בטיפשות וחייך חיוך קטן.
"לא בכיתי?כמות הפעמים שבכיתי אחרי מה שעשית לי הספיקה לשנה וחצי"אמרתי בזלזול.
"יובל אפשר לבקש ממך משהו?"התקדם אליי בחצי צעד.
"מה אתה רוצה"גלגלתי עיניים.
"בואי ננסה שוב"אמר בקול מתחנן.
האמת שאני אפילו לא הולכת לשקול את זה.
הוא לא אוהב אותי כבר,הוא פשוט מנסה לכפר על מה שעשה.
הוא התקדם אליי בצעד ענק תפס את ראשי ו..בשניה האחרונה הזזתי את הראש.
"אנ..אני מצטער"קיווץ את עייניו והחזיק את ראשו.
"אל תצטער"משכתי את ראשו ונישקתי אותו.
התחושה הזאת..ממש הטעם המוכר והטוב.
עד שהכרתי את אלירן,חלמתי על הרגע הזה.
נשיקת געגוע פשוט.הרגשתי את הלב שלי פועם בחוזקה.כאילו הוא תכף יוצא ממקומו!
אצבעותיו נשזרו בשיערי ואילו ידו השניה אחזקה במותני.
"שיט!! פאק זה לא קורה ליי…לא לא לא לא לא"התנתקתי ממנו והתחלתי לגמגם.
מה עשיתי?!
אלירן!
"מה קרה"התרחק ממני בבהלה קטנה.
"אלירן,אני ואלירן עדיין ביחד.וככה זה ישאר אני מצטערת"יצאתי משם בסערה.
הייתי מבולבלת כל כך.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי!
להישאר כאן?אין לי סיבה.
לחזור לפנימיה?אין לי מספיק למונית.
הייתי חצי מסטולה..אני מכוס יכולה ליפול. חזרתי לשבת בבר.
השפלתי את מבטי ונסיתי לעכל את העשר דקות האחרונות.
אלירן רב איתי על שטות וקורא לי שרמוטה..אני ונדב מדברים בלי לריב פעם ראשונה מזה כמעט חצי שנה ובדרך מתנשקים..בגדתי באלירן?
"הרבה בלאגן עשיתי לך?"התקדם הברמן מקודם וניפץ לי את חוט המחשבה.
"תאמין לי שזה הדבר הכי פחות גרוע שקרה עכשיו"הרמתי את ראשי.
"רוצה לדבר על זה?"שאל ומזג לי עוד כוסית.
כבר ידע מה רציתי.
לא היה אכפת לי לשתות,חיפשתי את דורון ודנה בעיניים וסימסתי להם שאני חוזרת איתם.
"כנראה שמעת את הריב המכוער והמילים שהדפוק הזה אמר לי"אמרתי והוא הנהן לחיוב.
"הלכתי לצד,ראיתי את האקס שלי..דיברנו פעם ראשונה בלי לריב מאז הפרידה וכמו מטומטמת נישקתי אותו"אמרתי בתיסכול והתחלתי לשתות את הכוס שעמדה לצידי.
"וואו,מתוסבכת את הא"אמר והרים גבה.
רק עכשיו באמת שמתי לב למראה שלו.
הוא גבוה,די שרירי,עורו כהה שזוף,שיערו השחום משוך לאחור ובגדיו..טוב הוא עם בגדי עבודה.חחחח.
"אל תשאל אפילו"גיכחתי במקצת.
"אגב,אני דור"חייך והושיט את ידו.
"יובל"החזרתי חיוך ולחצתי את ידו בחזרה. צחקנו שנינו והוא הלך לכמה אנשים שישבו שם.
התחלתי להרגיש זוועה.
"תגידי נשמה,איך את חוזרת"שאל בקול דואג.
"אתה דואג לי?"צחקתי קצת.
לא יודעת למה צחקתי בכלל.האלכוהול מתחיל להשפיע .
"אני לא יודעת,חברה שלי וחבר שלה כאן אבל לא נראה לי שהם בקטע של ללכת"אמרתי והחזקתי את ראשי.
סחרחורת קלה עברה בי.
"אני תכף מסיים פה,טרמפ?"שאל בחיוך.
"אני אשמח"אמרתי לאחר מחשבה קלה.
כן נרתעתי מלעלות איתו לרכב אבל די סמכתי עליו.
הוא חייך ואמר לי לצאת החוצה.
יצאתי מהבר לכיוון החניה ולפתע תפסתי פינה והתחלתי להקיא.
עם הקיא הדמעות לא איחרו להגיע.
הרגשתי מגעיל.
כל הרגשות,המועקה שהיה תקוע לי בגרון והכל יצא באותו רגע,נפשית ופיזית.
דור רץ לכיווני והחזיק את שיערי הארוך ואסף אותו לגולגול מצחיק .
"קחי"נתן לי בקבוק מים ושפך מעט על פניי.
"שאת בוכה את לא יפה.."ניסה לשיר לי את השיר הידוע.
התחלנו לצחוק שנינו ועלינו לרכב שלו.
"לאן את צריכה יפה"שאל והתניע תרכב.
אמרתי לו את הכתובת שלי והוא החל לנסוע.
"את..את בעייניך מספרת לי עולם,את אומרת לי מילים שלא שמעתי אף פעם.."התנגן השיר הזה באוטו.
זמזמתי אותו בלחש והוא שר גם.
הסטתי את ראשי מהחלון לכיוונו של דור וחייכנו אחד לשני.
הוא הגביר את השיר והתחלנו לשיר ביחד. "את אומרת לי מילים שלא שמעתי אף פעם..וביופייך את מצליחה לגרום לי לא להישבר.."המשכנו לשיר ביחד.
השיר הזה כל כך חשוב לי.
אני מתחברת למילים שלו,ללחן ולקול של הזמר.
השיר די ישן אך עדיין אהוב עליי מאוד,כנראה שגם על דור.
"את שרה יפה"חייך והמשיך להביט בכביש החשוך.
"תודה"החזרתי חיוך די מבויש.
"איפה הפלאפון שלך?"שאל שהתקרבנו לביניין שלי.
"כאן בכיס"הוצאתי אותו ופתחתי אותו.
"תרשמי מספר 0507.."אמר ורשמתי את המספר שלו.
"כל דבר שתרצי,כל שעה,תתקשרי"חייך ועצר את הרכב ליד בייתי.
"תודה"חייכתי.
באתי לצאת מהרכב "חכי"צעק ויצא במהרה ופתח לי את הדלת.
"או או עסק עם ג'נטלמן"אמרתי בחיוך ויצאתי מהרכב.
"עוד לא ראית כלום יפהשלי"חיבק אותי ונשק ללחי.
"דור באמת תודה"התנתקתי מהחיבוק שלו.
הוא נכנס לרכב שלו ונסע משם.
עליתי לבית..כן מחר רק חוזרים לפנימיה.
רציתי למקלחת וכאב ראש פקד אותי בשנית.
נכנסתי למקלחת ושטפתי מעצמי את היום הזה.
יצאתי ושמתי על עצמי פיג'מה שאני אוהבת ויבשתי את שיערי.
שכבתי במיטה ודיפדפתי באינסטגרם שלי.
"מה תעשי עכשיו..?"קיבלתי הודעה מנדב.
"אני לא יודעת"עניתי
"איך חזרת?"
"הסתדרתי"
"יובלי אני מצטער"
"אין לך על מה..אני נישקתי אותך"
"את רוצה שאני אדבר איתו?"
"אני אסתדר עזוב"
"טוב..נתראה מחר?"
"כן לילה טוב"
"לילה טוב"ענה והתנתק.
הלכתי לישון מלאה במחשבות.
איך הבנאדם שאוהב אותי,שאמור להתייחס אליי הכי יפה בעולם,קורא לו שרמוטה?!