סיפורי ערסים אלירן ויובל פרק 12
פרק 12
"איך אני יכול לסמוך עלייך שוב?"
"אל תגיד את זה. בבקשה"
"מה עבר לך בראש אני יכול להבין?!"
"מה קרה?למה את מדממת?"
"לא קרה כלום אני נשבעתת"
"די זה נגמר"
-כמה שעות קודם לכן-
"היי יפה"ניגש אליי מישהו במסיבה.
אני לא מוצאת אף אחד כבר הרבה זמן והתחלתי לדאוג לאלירן.
"הי"עניתי ביבשות כדי שיבין תרמז.
"איך קוראים לך"שאל.
הוא היה נראה די טוב.
גבוה ושזוף ומבט תמים.
"אני צריכה ללכת"אמרתי וקמתי.
חזרתי לחפש את אלירן או את הבנות.
לאחר המון זמן של חיפושים ראיתי את ההוא שהתחיל איתי, הוא ניגש אליי.
"מה יש לך"שאל.
"אני מחפשת את חבר שלי"אמרתי בדאגה.
"אז יש לך חבר.."אמר והבעת פניו השתנתה.
"כן,אני לא מוצאת אותו"אמרתי.
"בואי אולי הוא בחוץ"אמר והתחיל ללכת איתי.
"אז איך אמרנו קוראים לך?"שאל שיצאנו מהמועדון.
"יובל"חייכתי.
"דן"אמר והוציא סיגריה.
התיישבנו על ספסל בחוץ וניסיתי להתקשר לאלירן.
"את ממש יפה"אמר דן וסידר את שיערי לאחור.
חייכתי ודי הובכתי מהסיטואציה.
הוא התקרב אליי ותפס את ראשי.
"די תפסיק יש לי חבר"אמרתי בתקיפות.
"הוא לא פה עכשיו,נכון?"אמר וריח של אלכוהול כיסה את אפי.
"תעוף ממני"ניסיתי לקום מהספסל אבל הוא תפס את ראשי ונישק אותי בכוח.
"יובל זאת את?!"צעק לפתע אלירן.
"עוף ממני כבר"דחפתי את הדן הזה ממני
מהר מהספסל.
הוא היה עם מבט עצבני.
הוא התקדמם לדן ונתן לי אגרוף והפיל אותו לריצפה.
הם החלו לריב מכות.
"אלירן בבקשה תפסיק.."ניסיתי להפריד אך לשווא.
אחד מהם פגע בי בלחי והאמת שלא הרגשתי תכאב ואת הדם שירד לי מהשפה.
הרגשתי מסריחה שבגדתי בחבר שלי!
"תעוף מפה יבן זונה ואל תתקרב לפה יותר"אמר אלירן וירק ודן הלך.
"איך אני יכול לסמוך עלייך שוב?"הביט בי אלירן בפרצוף מאוכזב.
"אל תגיד את זה. בבקשה"אמרתי מלאה בדמעות.
"מה עבר לך בראש אני יכול להבין?!"צעק בעצבים.
לפתע שי ואלרועי הגיעו.
"מה קרה?למה את מדממת"צעקה שי.
לא התייחסתי לכלום.
"לא קרה כלום אני נשבעתת"כבר התחלתי לבכות.
"די זה נגמר"הוא אמר והלך משם עם פרצוף מאוכזב.
הרגשתי שאני עומדת ליפול.
אלרועי רץ אחריו ואני התיישבתי בספסל ושתקתי.
לא בכיתי.
עדיין לא עיכלתי את כל מה שקרה.
אני בגדתי באלירן.
אני פאקינג בגדתי אלירן.
הרגשתי שאני משתגעת.
"מה קרה מאמי שלי"לחשה שי.
שחשבתי שוב על הכל פשוט הדמעות התפרצו.
לא יכלתי להפסיק לבכות.
"אני הולכת לקרוא לדורין ועומר"אמרה שי והלכה.
לא הייתי מסוגלת להישאר כאן.
שלחתי לה הודעה שהלכתי.
עליתי על המונית הראשונה שראיתי וכל הדרך שתקתי.
לא יכולתי להוציא מילה מהפה.
שמתי יד על השפה והרגשתי את הדם שהורס ומכער לי את הפנים.
הרגשתי את הכאב.
הכאב היה בעיקר בלב.
ירדתי מהמונית ונכנסתי מהשער.
ראיתי את אלירן יושב על הספסל בגינה ליד המגורי בנות.
ברגע שראה אותי הרים את מבטו.
נעצרתי מספר שניות והבטתי בו, השפלתי את מבטי וברחתי משם.
נכנסתי לחדר והבטתי במראה.
התקלחתי וניקיתי את עצמי מהלילה הרע הזה!
נישאר לי סימן די ברור ליד הפה.
לקחתי פלסטר וכיסיתי אותו.
נכנסתי למיטה ובכיתי כל כך הרבה.
שמעתי את הבנות פותחות את הדלת ועצמתי עיניים.
ממש לא היה לי כוח לשיחות עכשיו..
-יום שישי-
"את יכולה לקום כברר מאוחרר"ניסו להעיר אותי הבנות בבוקר.
כל הלילה בכיתי והרגשתי שאני נחנקת מרוב דמעות.
"אני לא מרגיש כל כך טוב"אמרתי בשקט ובקול צרוד. "בגלל אתמול?"שאלה שי והתיישבה במיטתי.
"מה קרה אתמול?"שאלה דנה.
"נדבר אחר כך,לכו אתן תאחרו"אמרתי והן יצאו.
סימסתי למיכל האחראית בנות שאני חולה וחזרתי לישון.בעצם ניסיתי לישון,שוב חזרו המחשבות והדמעות ביחד איתן.
~נקודת המבט של אלירן~
תאמינו או לא אבל אלירן פאקינג שקורי העיף כל כך הרבה כוסיות הערב!
יצאתי מהמועדון לחפש את יובל.
יש כאן שניים שעומדים להתנשק.
מזה זאת יובל?
"יובל זאת את?!"צעקתי.
"עוף ממני כבר"צעקה ודחפה את היד שהתנשקה איתו.
אני לא מאמין שהבת זונה בגדה בי!
"אלירן"קמה אליי.
העצבים שלי עלו הרגשתי את היד שלי נהפכת לאגרוף וברגע מצאתי את עצמי מרביץ לילד הזה.
"אלירן בבקשה תפסיק.."ניסתה להפריד.
אני חושב שפגעתי בה בפנים.
"תעוף מפה יבן זונה ואל תתקרב לפה יותר"אמרתי והדפוק הזה הלך.
"איך אני יכול לסמוך עלייך שוב?"הבטתי בה בפנים מאוכזבות.
איך היא יכלה לעשות לי את זה!
השפה שלה מדממת.
"אל תגיד את זה. בבקשה"אמרה בקול שבור ודמעות בעיניה.
אני לא נישבר!הבת אלף בגדה בי בלי למצמץ.
"מה עבר לך בראש אני יכול להבין?!"צעקתי בעצבים
לפתע שי ואלרועי הגיעו.
"מה קרה?למה את מדממת"צעקה שי.
"לא קרה כלום אני נשבעתת"חזרה על עצמה והתחילה לבכות.
"די זה נגמר"אמרתי לאחר כמה שניות והלכתי משם.
"מה קרה אחי?! למה הרבצת לה?"רץ אחרי אלרועי.
"לא הרבצתי לה,הבת זונה התנשקה עם מישהו מול הפרצוף שלי.כוס אמא שלה"אמרתי בעצבים.
הרגשתי שאני מתחרפן מרוב עצבים, רציתי להרוג מישהו!
"אחי תרגע תנשום קצת הכל בסדר"ניסה להרגיע אותי אלרועי.
הוצאתי סיגריה, זה כנראה הדבר היחיד שירגיע אותי.
"אחי אני חוזר לפנימיה,תישאר עם חברה שלך אני בסדר"אמרתי בשקט.
"טוב אחי נדבר"אמר והלך.
עליתי על המונית הראשונה שראיתי ונסעתי לפנימיה.
שילמתי לנהג וירדתי מהמונית.
הלכתי לאט וראשי היה מושפל.
התיישבתי בספסל קרוב והרגשתי את הדמעות.
איך אני תמיד סומך על בנות?
איך תמיד אני נדפק סעמק?
שמעתי רעש של עלים מיובשים, מישהו דרך עליהם.
הרמתי את ראשי וראיתי את יובל.
היא נעצרה מספר שניות והביטה בי.
האיפור שלה היה מרוח והדם שעל השפה של התגבר.
היא השפילה מבט והסתלקה מהר.
נישארתי לשבת עוד כמה דקות וחזרתי לחדר.
לא הצלחתי לישון.. המחשבות על יובל.
הרגשתי שטליה שלי מחבקת אותי מלמעלה, הרגשתי את הקול שלה ואת המגע הרך שלה שוב.
הרגשתי את אותה צמרמורת שהרגשתי ביום שלקחתי מיובל מטען.
עצמתי עיניים וניסיתי לישון,בתקווה שהמחשבות יסתלקו..
תגובות (0)