סיפורי ערסים אור ודוד פרק 16

אור : " אנסו אותי .. היייתי קורבן לאונס " היא אמרה וזה שבר אותי בכיתי מולה , בחיים לא בכיתי מול מישהו ובמיוחד לא לפני מי שאני אוהב .
הלכתי לשירותים לשטוף את הפנים וחזרתי לאור .
היא הייתה מדוכאת הרופאים דיברו איתה והיא לא ענתה והיא לא רצתה לאכול
דוד : " אור .. אור ? ?" אמרתי לה והיא לא ענתה היא הסתכלה על הקיר יצאתי משם נתתי לה להייות קצת לבד .
*
נקודת מבט של אור :
דוד ייצא ורציתי להגיד לו שיישאר אבל התביישתי , התביישתי במה שעשו לי רציתי למות הוצאתי את כל הצינורות שמחוברות אליי יירדתי מהמיטה כאב לי הגוף והלכתי לכיוון החלון פתחתי אותו ראיתי את הגובה שלו . .ואז כל האחיוות והרופאים נכנסו ותפסו אותי והתחלתי לצעוק : " תעזבו אותיייייי .. תעזבו !! "
הם הזריקו לי חומר הרגעה נראה לי והשכיבו אותי במיטה ושמעתי את הרופא מדבר עם דוד
הרופא : " צריך לאשפז אותה למחלקת פיסכיאטירת "
דוד : " למה ? "
הרופא : " היא ניסתה להתאבד אתה לא רואה ? "
דוד : " כן .. אבל "
הרופא : אם לא נאשפז אותה עכשיו היא מחר תמות . "
דוד : " איך באתם בדיוק בזמן איך יידעתם שהיא תתאבד ?! "
הרופא : " לא יידענו , פשוט זה הראה לנו במחשב שהלב שלה לא דופק וכנראה היא ניתקה את המכונה וחשבנו שהלב שלה בפירפור חדרים ואז מצאנו אותה מנסה להתאבד "
הוא אמר והלך דוד התקרב ויישב על המיטה שלי
דוד : " אור אני מצטער על כל מה שעשיתי לך , ועל צורת הדיבור שלי אלייך "
הייה לי כ"כ הרבה מה להגיד אבל לא רציתי השפלתי את המבט ופניתי את הגב שלי אליו והוא ייצא . את הלילה עברתי לבד עם פלאשבקים מוזרים שאני ודוד מתנשקים בבית חולים ושאני אומרת לו לא לוותר עליי וגם פלאשבקים מהאונס .
*
אחריי שבוע שהייתי מאושפזת במחלקה הפיסיכאטרית . יובל והחבר שלו הזה נכנסו לכלא ואני הלכתי למשטרה לתת עדות לא רציתי לספר להם מה קרה , אבל כדי שהם יישלמו על מה שהם עשו לי סיפרתי ביקשתי מאמא שלי לא ללכת לבצפר חודש והיא הסכימה וגם הבצפר הסכים . חזרתי לבצפר ואף אחד לא יודע חוץ מדוד . וניצן לא יכולה לדעת כי היא בבית חולים עדיין עברתי במסדרון ואנשים התנגשו בי בטעות נכנסתי לשירותים והתחלתי לצרוח ולבכות ומילמלתי שזה יותר מדי בשבילי שאני לא יכולה לסבול יותר . ייצאתי מהשירותים החוצה וראיתי את דוד הוא הייה עם שני . סימנתי לו מרחוק לבוא והוא בא
דוד : " מה קרה אור ? משו דחוף ? "
ולא עניתי לו השפלתי מבט
אור : " אני זוכרת מה שקרה בבית חולים שנישקתי אותך ואמרתי לך לא לוותר עליי "
דוד : " כן נו .. אז ? "
אור : " אז סליחה שיום אחריי זה התעצבנתי עלייך אני לא זכרתי באותו זמן "
דוד : "זה בסדר "
אור : " אממ טוב ביי.. "
והתחלתי ללכת לכיוון השער לברוח הביתה
דוד : " לאן בדיוק את הולכת . " הוא אמר והתקרב אליי צמוד . רצתי והלכתי לשירותים להקיא נזכרתי איך המיקי הדוחה הזה התקרב אליי ככה .
ייצאתי מהשירותים ודוד חיכה לי בכניסה לבית חולים
דוד : " אור .. ? את רוצה לספר לי משו ? "
אור : " כמו מה ? "
דוד : " את בהריון ? " הוא שאל ופתחתי את העיינים ונתתי לו סטירה