סיפורי ערסים אור ודוד עונה 2 פרק 6

מפה לשם מצאתי את עצמי בבית שוכבת במיטה עם חזייה ותחתון והתחלתי להלחץ שאולי הבאתי גבר הביתה מישהו שאני לא מכירה קמתי בבהלה ואז ראיתי את דוד יושב בקצה של המיטה
" מה עשינו? " שאלתי בפחד
" כלום את ניסת להכניס אותי למיטה איתך היית מגרה אבל עצרתי את עצמי "
" מה השעה עכשיו? "
" שבע בבוקר "
" אינלך צבא? " שאלתי מחפשת בגדים לבצפר
" אין לי " הוא ענה
" מה ז"א אין לי? " ואני פותחת את הארון ומוציאה משם מכנסיים וחולצה
" ביקשתי חודשיים חופשיים " ופתחתי את המגירה של התחתונים והחזיות והוא הציץ
" אז מה יותר עדיף? זה או זה " ואני מציגה לו תחתונים וחזייה בצבע לבן עשוי מבד תחרה והשני בצבע שחור וגם עשוי מבד תחרה
" את הלבן " הוא ענה ונכנסתי למקלחת להתלבש
" אור אני מצטער על אתמול איך שדיברתי עלייך " הוא אמר באותו הזמן לבשתי את החולצה והמכנס ויצאתי לקחת נעליים
" זה בסדר תתגבר זה ייעבור לך כמו שעבר לי "
" אני אוהב אותך אבל עם שיר הייתי שנתיים אני לא יכול לזרוק את זה לפח "
" לא אמרתי לך לזרוק פשוט תעשה מה שהלב שלך אומר " אמרתי בטון זריז ויירדנו למטבח והכנתי לי טוסט
" אז הלב שלי מרגיש את זה " הוא אמר ונישק אותי ולא הגבתי
" למה זה דוד ביטון ולא דוד אזולאי ?"
" מה ?? "
" מה ששמעת "
" כי אבא שלי עזב אותנו יש לו משפחה אחרת "
" תהייה גאה שאתה אזולאי למה יש כאלה שאין להם שמות משפחה , ואתה לא בוחר באיזו משפחה להיות אז תהייה גאה " אמרתי והוצאתי את הטוסט
" אני לא יודע מה לענות לך "
" אל תענה, לפעמים גם שתיקה אומרת משו …טוב ביי אני עפה לבצפר " אמרתי וייצאנו מהבית שלי והלכתי לכיוון האוטובוס וראיתי את אביאל ודוד היה לידינו
" יפה שלי " הוא אמר ונישק אותי בלחי
"מישהו החליט לחזור לבצפר? " שאלתי
" כן " הוא ענה ודוד והוא הסתכלו אחד על השני בכעס
" טוב דוד אתה יכול ללכת זה בסדר" אמרתי
" אני לא הולך "
" לך לשיר תבדוק עם היא ערה " ואני באמת התכוונתי לזה ממש לא אמרתי את זה בכעס או בציניות
" אני לא זז מכאן "
" דוד " אמרתי בכעס והייתי המומה
" לך כבר אני אסתדר לבד " עניתי
" כן היא תסתדר לבד לך כבר לך " אביאל ענה לו ודוד החטיף לו אגרוף ומשכתי את דוד אחורה
" דוד מה עובר עלייך? "
" אנחנו ידידים טובים אנחנו צריכים לשמור אחד על השני

נקודת מבט דוד :
" בסדר אבל לא ככה כאילו אתה חבר שלי , ידידים זה שהם אומרים היי וביי ומייעצים אחד לשני .. זה ידידים" היא ענתה ..
" אז אולי אני לא רוצה שנהייה ידידים " מילמלתי
" מה? ?" היא אמרה לא מבינה
" כלום סליחה אני מצטער, את צודקת .. "
" טוב אז אני הולכת ואתה תלך לשיר תראה איך היא סבבה ? "
" לא .. אני לא אוהב אותה "
" דוד תפסיק לשחק ברגשות של אנשים .. אתה אומר שאתה אוהב ובכלל לא מתכוון ואני מדברת מניסיון.. "
" טוב צודקת סליחה אני לא יודע מה ישלי בזמן האחרון"עניתי לה.
" אולי אנחנו צריכים להתרחק לתת לך קצת ספייס .. אני חזרתי ועשיתי לך מלא בלגן בראש ובלב אז נתרחק וככה תחשוב טוב טוב מה אתה רוצה " המילים שלה יירו לי בלב איך שהיא תמימה והיא צודקת כאילו עברה את כל סוגי האהבות בעולם היא יידעה מה להגיד לי בזמן הנכון והמתאים אולי האמת כואבת אבל היא צודקת .. אני לא יכול לוותר עלייה ואז להגיד לה שאני אוהב אותה מספיק לשחק בה ..
" טוב מה נתקעת לי על הפרצוף " היא צחקה
" את צודקת .. אני הולך לשיר ואת תלכי לבצפר וזו תהייה השיחה האחרונה שלנו "
" כן .. " היא אמרה ונעלמה בין הרחובות