סיפורי ערסים אוריאן וסהר פרק אחרון!!

-מנק׳ המבט של סהר-
״מה קרה לה?״ אסי שאל.
״לא יודע, בגלל הלחץ וזה. עשה טובה, שמור על בן.״ מלמלתי ורצתי לאיפה שאוריאן רצה.
הזעתי כמו חמור. מה עושים למי שאוהבים….
אנשים הסתכלו עליי כמו שאני משוגע, שיעופו לי מהפרצוף.
הייתי במבוך, בטח לא שמתי לב לאיפה היא רצה.
היו כיוונים כמו מזלג, ימין שמאל וישר. 
לא יודע למה, היה לי תחושה לימין. 
נכנסתי לאיזה פארק כזה, מה אמרתי?! אוריאן חולה על הדברים האלה.
הסתובבתי מנסה למצוא איפה היא.
שלטתי אותה יושבת ברצפה אם ראש בין הרגליים. 
רצתי לכיוונה.
״אוריאן״ מלמלתי וליטפתי את שיעריה.
היא לא ענתה והמשיכה לייבב.
״נו אוריאן״ מלמלתי ונישקתי את קודקוד ראשה.
נתתי לה את השקט שלה כמה דקות עד שנמאס שלי.
״כפרה עליך, חייםשלי תראי איזה סימן חיים״ אמרתי לה.
היא הרימה את ראשה, כל האיפוק היה מרוח.
״מה אמרנו על לגבי לשים איפור?! כשאת בוכה הכל נמרח, לא חבל על פנים יפות?״ מלמלתי וניגבתי לה קצת שחור. 
״מה קרה לשמחה שלך?״ שאלתי ונישקתי לה את המצח. המשכתי לתת לה נשיקות במצח, לחי אף….
״עברה שנה פלוס מאז, איך אתה מצפה שאני יבוא עליו כאילו כלום?״ היא שאלה מושכת באפה.
״אוקיי מי את?״ שאלתי.
״אוריאן שפיר, נעים להכיר״ היא אמרה בציניות, צחקתי. 
״אני רוצה לראות אותך חזקה, ברור״ שאלתי. היא משכה באפה וניגבה קצת מהשחור.
״תביא קצת טישו, אני לא הולכת ככה!״ היא אמרה בעצבים.
״אשמתי שבכית?״ שאלתי בהרמת גבות. היא הסתכלה עליי
עצבנית. הרמתי ידיי ונתתי לה את הנייר שלקחתי ליתר ביטחון. 
היא ניגבה את האיפור ריסים (ככה אני קוראת לזה-,-), וזרקה את הנייר על הדשא. 
תפסתי את ידה והקמתי אותה.
״את תעברי את זה… כמו גדולה.״ שילבתי את ידה בידי. 
היא נישקה אותי. היא… אותי…
מיד אחרי זה היא התנתקה.
״מצטערת״ היא מלמלה.
״זה בסדר״ 
״לא זה לא, זה לא היה צריך לקרות״ היא מלמלה.
״לא היה צריך…״ מלמלתי ובלעתי את אורי בכבדות. 
כנרא היא באמת שחכה אותי.
התחלנו להתקדם לכיוון אסי. 

-מנק׳ המבט של אוריאן-
איזה מפגרת אני!! 
למה נישקתי אותו, למה?! 
הוא בכלל לא אוהב אותי, אני מרכישה רע!
התקדמנו בשקט לכיוון אסי, אף אחד לא אמר מילה.
״נו, הולכים לנסות?״ אסי שאל. שנינו הנהנו. 
״אני יודע שקרה משהו, אבל… עזבו לא משנה״ הדפוק מלמל והתקדמנו לכיוון בן. 
האיש הרים את המבט. סעמקק זה לא בן! 
״אני אשכרה בכיתי בשביל סתם?״ צעקתי בעצבים. 
״נראלי שמי שאתם מחפשים נמצא שם״ הנזקק אמר במבטא גרמני והצביע על מישהו אחר. 
נרגעתי והושטתי לנזקק 100 ש״ח. 
״תודה״ הנזקק מלמל. חייכתי חיוך קטנטן והתקדמתי לכיוון אסי וסהר שהקדימו אותי. 
נעצרתי רגע לפני שהגענו לבן. הרגשתי את האשמה בולעת אותי, פשוט לא נתנה לי להמשיך ללכת. 
״תלכו, אני יבוא״ מלמלתי לכיוון אסי וסהר. אסי הנהן והמשיך ללכת, סהר נשאר והסתכל עלי.
״בטוח?״ הוא שאל, הנהנתי. הוא הסתובב והמשיך ללכת.
אוריאן, את תעברי את זה, פשוט לכי. 
כמו מה שלמדת כשהיית בת שנתיים, ללכת. 
ניסיתי להזיז רגליים אבל הרגשתי תקועה, פשוט לא יכולתי לזוז. 
ובקושי יכולתי לנשום, מרוב התרגשות. 
עשיתי צעד קטנטן, עוד אחד. עד שהגעתי מול בן. היינו אחד מול השני, אבל אני קצת רחוק.
״תתקרבי״ אמר לי סהר בלי קול. 
הססתי ולקחתי צעד. 
לא שלטתי על עצמי, והדמעות יצאו. 
״אוריאן…״ בן מלמל בקול חלש.
״למה עזבת אותי?״ שאלתי בבכי. 
הוא חיבק אותי, הנחתי את ראשי על כתפו, ממלאת את חולצו שלהפתעתי הייתה נקייה, במים. 
״אם אני יעזוב, וזה אף פעם לא יקרה, תמיד יהיה פה מישהו שישמור עליך.״ הוא מלמל תוך כדי התנתקות מהחיבוק והסתכל על אסי וסהר.
-כעבור שבוע-
כן, כנראה שבוע עבר, אמא שלי עדיין בשוק שבן חזר. אני צמודה עליו, מפחדת שהוא ילך לי פתאום. 
אני וסהר לא חזרנו, אנחנו בקושי מדברים מאז הנשיקה. 
חזרנו לתל-אביב. אבא, רון ואמא של רון עברו בית מולנו. אולי רון לא האח האמיתי שלי, אבל אנחנו ידידים ממש טובים. 
אני ואסי עדיין חברים טובים, ונראה לי שהוא מתחיל להתאהב בגאיה.
בן ונוי מתחילים את מערכת היחסים שלהם מהתחלה, בדייטים.
אני והבנות מדברות, ואנחנו חזרנו למין חבורה כזאת. 
אבל אני עדיין מרגישה שאני לא יכולה לסמוך עליהן כלכך. למרות שהם הבטיחו שהם ישארו איתי בכל מצב. 
מה אם דולב?! 
גיליתי שהוא מטומטם!
הוא היה אם שלי באותו זמן שהייתי אותו. 
איזה בן זונה! 
כשרון גילה את זה, הוא הביל את דולב לבית חולים. הוא וסהר נהיו חברים טובים .
אדיר ומור ביחד, הכרתי את אדיר. והם חמודים רצחחח. 
היום יש מסיבת חוף, אני הולכת אם בן, אסי סהר והבנות.
לבשתי שמלה בצבע ורוד עדין, חגורת צמה חומה ונעלי בובה ורודות. 
עשיתי את השיער הגלי שלי פזור. 
ויצאתי איתם למסיבה.
* 
רקדתי אם הבנות, מור רקדה אם אדיר. אלה לא משחררים אחד מהשני!
הרגשתי עיניים אליי, אומרים שבנות מרגישות הכל (והם צודקים ><)
הסתכלתי על מי שמסתכל אליי, סהר.
הוא קלט וחייך אליי, חייכתי חזרה והמשכתי לרקוד. 
בן משך את נוי לרקוד. 
דיברתי אם גאיה, היא סיפרה לי על הקטע אם אסי, אני כלכך שמחה בשבילה!! 
היא סיפרה לי שהיה לה איתו רק קטע נשיקה, מאז הם היי ביי.
נוו מהידידים האלו של היי וביי.
אחרי כמה דקות נפסק המוזיקה, כמעט כל הילדים צעקו בוז ונאנחו.
התנגן השיר ״תמיד תישארי״ (ממליצה לשמוע)
״אמנם יודעת, אך לא יודעת כמה,
אומר את זה בכל הרצינות,
אוהב אותך חזק השד יודע למה,
זה בא בכיף , זה בא לי בקלות.״
סהר. זה היה הוא, הכל שלו. הסתכלתי במקום הישיבה שלו, הוא לא שם. הסתכלתי על הבמה, זה הוא.
מבטי נלכד במבטו. חלק קלטו את זה וחייכו.
הוא ירד מהבמה והתקדם… חלק מהזונות נתקעו בו ״בטעות״ 
אבל הוא המשיך בשלו. הוא התקדם לכיווני ממשיך לשיר.
״אוהב אותך בוכה, אוהב אותך צוחקת,
ומלטף את שיערך בעדינות,
מתגעגע תכף שאת מתרחקת,
זה בא בכיף , זה בא לי בקלות.״ חשבתי שהוא בא למישהו מאחורי, אך טעיתי. 
הוא תפס בידי ונצמד עלי ממשיך לשיר.
״רק לחבק אותך, ולהיות ביחד,
ללכת יד ביד, לחצות את ההרים,
הלב שלי ממריא שאהבה פורחת,
תמיד תישארי, תמיד תישארי.״ 
הוא שר.
״אני יודע שפגעתי בך הרבה, שגרמתי לך להרגיש רע. 
אכלתי את עצמי מבפנים על מה שעשיתי. את האחד שלי, האחד שבאמת אהבתי, יאהב ואוהב. ואני לעולם לא יתן לך להרגיש רע .
״כל רגע אני אוכל את עצמי כשאת מסתובבת אם בנים. אני לא יכול בלעדייך, יום בלעדייך ואני מתמוטט. 
אני רוצה אותך איתי, לידי. אני אוהב אותך״ הוא אמר…
״תחזרי, תחזרי הכל כל כך אכזרי 
ימים קשים עוברים 
עליי בינתיים 
תחזרי, תחזרי אולי הכל בדמיוני 
אולי את לא שומעת 
אותי קורא לך 
אני, אני רוצה אותך כל כך רוצה אותך״ הוא לחש לאוזני (תחזרי – שרית חדד)
נישקתי אותו. 
אחד מחא כפיים, הם רק התגברו. 
״אני אוהבת אותך״ לחשתי אם דמעות בעיניים, חלקן ירדו.
הוא ניגב אותן.
״גם אני אותך״ הוא לחש. 
״את האחד שאני רוצה, ותמיד ירצה״ הוא לחש…
התנגן שיר סולואי.
רקדתי אם סהר.
—–
עברו כבר 4 שנים. אני וזהר זוג כבר 6 שנים אם נכלול את גיל 16 ואת הריבים. 
יש לי שתי ילדים תאומים. 
שי וזוהר, כמו בחלום. 
היום, הם בני 6… 
יש להם עיניים כחולות, כמו סהר ושיער שחור, כמוני. 
לי ולסהר יש ריבים, אבל אנחנו תמיד מוצאים פיתרון להסתדר :)