סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרק 7 :)

סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרק 7 :)

-״אממ…אממ…. אני אצל נוי״ אמרתי לו.
״נוי מחוץ לעיר. את אצלו , נכון?״ הוא שאל ברוגע.
-״לא״ 
״תגידי ת׳אמת״ הוא צעק.
-״כן״ אמרתי בשקט , מעצבן שהוא מחליט לי על החיים!!
״מה הכתובת?״ 
-״אני חוזרת הביתה״ אמרתי וקמתי.
״תעני לי , מה הכתובת?!״
-״תפסיק כבר!! אני חוזרת הביתה״ צעקתי וניתקתי.
-״מצטערת , חייבת ללכת.״ אמרתי לאדיר. הדמעות עמדו לי בעיניים.
״את בסדר? את רוצה שאני ילווה אותך?״ הוא שאל , הנדתי את ראשי ללא.
-״ביי״ נתתי לו נשיקה קטנה ויצאתי מביתו.

-מנק׳ המבט של אוריאן-
הייתי בפארק אם רון ודולב , לא העזתי להתרחק מהם מטר        ,
״אז מה קורה?״ שאל דולב ושם את היד שלו סביב כתפי.
-״אחלה״ מלמלתי והעפתי את ידו מימני , הוא צחק.
״אחי , תביא וודקה״ רון צעק לאיזה אחד.
״כך יזבלה״ הילד הזה בא אחרי כמה דקות והושיט לרון את הבקבוק. הוא קלט אותי וקרץ לי , חייכתי חצי חיוך.
״אז מי היפה?״ הוא שאל והתיישב לידי.
-״תצטרך לגלות לבד״ קרצתי לו והוצאתי את האייפון מהכיס , רציתי לראות מה חדש בפייסבוק.
״אווו אני יגלה״ שמעתי את הערס ממלמל.
-״בטוח?״ שאלתי וצחקתי.
״בטוח. ביי יפה״ הוא קרץ והלך.
״אז אוריאן…. שם יפה״ דולב קרץ לי , העיניים שלי נפתחו.
-״מה?…..״ 
״הפייסבוק שלך מול העיניים שלי״ הוא אמר וצחק. חייכתי חיוך עצבני והלכתי קצת לצד , בגלל שישבתי לידו אז הוא היה יכול לראות.
בדקתי מי מחובר , כמעט כולם.
נכנסתי להודעות בצ׳אט המשותף שלי ושל הבנות. הסתכלתי על כל השיחות , עד כמה שהן חסרות לי. נאנחתי וסגרתי את מסך האייפון , שמתי אותו בצד הספסל.
החלטתי להצטרף עליהם , מה אני יפסיד? ;)
״בואי נשחק מחבואים״ צחק רון , הסתכלתי עליו כמו חייזר.
-״מה קרה לו?״ לחשתי לדולב.
״כשהוא שיכור הוא לא יכול להשתלט על עצמו״ דולב לחש לי חזרה.
״טוב , אנחנו חוזרים הביתה״ צעק דולב. 
״אני נוהג״ אמר רון וצחק.
-״רון מאמי , אתה מדבר שטויות״ אמרתי.
״הוא מדבר שטויות גם כשהוא בפוקוס״ צחק דולב. הלכנו לכיוון המכונית , ישבתי מאחורה ונרדמתי.
״קומי כבר ישמנה״ שמעתי קול.
-״אנ רוצה לישון״ צעקתי.
״תשארי במכונית… אין מצב שאני מרים אותך… את שמנה״ הקול התבהר , זה דולב. איזה חוצפןןןן.
פיהקתי.
״פיייי איזה ריח , תצחצחי שיניים״ שמעתי אותו ממלמל , איזה חוצפןןןן.
קמתי והלכתי לכיוון הבית. עליתי לחדר והחלפתי בגדים לפיג׳מה.
הרגשתי מוזר , כאילו משהו חסר לי.
לא התייחסתי לזה ונרדמתי על השנייה.

-מנק׳ המבט של מור-
ישבתי בחדר בוכה , אני שונאת שסהר הוא אחי , שהוא מחליט לי אם מי להיות. התחברתי לוואטצאפ ושלחתי לאוריאן הודעה.
'פה?' שאלתי , היא לא ענתה.
'אנחנו חייבות לדבר' שלחתי שוב , אין מענה.
'אוריאן אני מצטערת על הכל… בבקשה תעני.' אין מענה בשיט. התקשרתי.
אין מענה. כוסאממקקק.
חתכתי למיטה , אני מקווה שהיא תענה לי….

-מנק׳ המבט של אוריאן-
קמתי בבוקר , אין שום הודעות באייפון אין כלום. נאדהההה
קמתי בבוקר והצצתי מתחת לכרית. האייפון לא היה שם. חיפשתי בעוד כמה מקומות , יצא שהפכתי את החדר.
-״איפה האייפון לעזאזל?״ צעקתי והמשכתי לבלגן , אני מקווה שהמנקה לא תהיה עייפה אחרי יום ארוך של סידורים.
הלכתי לחדר של רון , הוא בטוח לקח לי.
״היי״ חייך רון כאשר נכנסתי לחדר , הוא היה שם אם דולב.
-״היי״ מלמלתי בעצבנות ופתחתי מגירה. סגרתי אותה כשראיתי מה יש שם… קונדומים-,-
״מחפשת משהו?״ דולב שאל בהרמת גבות.
-״אווו על תשחק אותה כאילו לא יודע , איפה האייפון שלי?״ שאלתי אותו בעצבים.
״כן… מה אני פאקינג צריך מהאייפון שלך , לעזאזל?״ הוא שאל.
-״לא יודעת….. אולי לחדד לי בפייסבוק?״ שאלתי.
״הפייסבוק שלך פתוח?״ הוא שאל בעיניים פתוחות נוצצות.
-״תגיד מה נסגר? למה תמיד בכל סיום משפט יש סימן שאלה?״ שאלתי
״מאיפה לי?״ הוא שאל.
״אפשר להתערב?״ רון שאל.
-״התערבת כבר״ אמרתי.
״מה יש לו לחפש באייפון שלך?״ רון שאל.
-״לא יודעת״ אמרתי ויצאתי מחדרו של רון בעצבים.
״עצבנית״ שמעתי את דולב שורק.
-״שמעתי״ צעקתי והמשכתי בחיפושים.
״עאעאעאעאעאעא״ שמעתי את צרחת של המנקה , אני חייבת לברוח מפה ומהר. אבל האייפון…..
יצרתי לכיוון הפארק , חיפשתי בספסלים ואפילו מיששתי את הריצפה עד שהאנשים הסתכלו עלי כמו שאני חייזר. התיישבתי על הספסל בעצבים.