סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרק 4 :)

ואת מי אני רואה?
איזה אחד בא לבית שלנו , מור פתחה את הדלת ונישקה אותו. (המגרש היה קרוב לבית של מור וסהר)
רגע מה?!?!?!?!?! 
הסתכלתי לכיוונם בעצבים , הם לא קלטו אותי.
״על מה אתה מסתכל אחי?״ שאל מאור והסתכל על אותה נקודה שאני הסתכלתי.
מה שאני יודע זה שאני הולך להרוג את הדפוק הזה!!!!

-מנק׳ המבט של אוריאן-
-״אימוש״ נכנסתי לחדרה.
״הא חייםשלי?״ היא שאלה
-״אני נוסעת לאבא״ אמרתי.
״אוקיי , תהני״ היא חייכה.
-״לתמיד״ מלמלתי במהירות , היא הסתכלה עלי בשוק.
״לא טוב לך איתי?״ היא שאלה בדמעות. אוי לא.
-״לאלאלא לא לזה התכוונתי. אני רוצה…. לצאת קצת מהעיר , להכיר אחרים… את יודעת״ 
היא נאנחה ״כןכן , אני יודעת. תלכי , על תעשי בעיות , תהיי נחמדה מכולם. ותעשי את המטלות״ היא הרביצה לי במגבת שהייתה בידה והלכה. צחקתי.
הלכתי לחדרי אורזת מזוודות , מסתכלת בכל התמונות שלי. אם תהל , אם נוי , אם מור , אם אסי , אם…. סהר.
נאנחתי וקמתי אחרי אריזה והלכתי לכיוון הארון ששמרתי את הבגדים 'שהשאלתי' מימנו. הייתי הולכת על גנבתי.
פתחתי מזוודה ושמתי את הבגדים שם… פתחתי מזוודה אחרת *סודית* ששם הבגדים הנורמליים. הוצאתי סקיני ג׳ינס , חולצת פסים כחול אפור ונאבקתי בנעלי האולסטאר שלי.
הסתכלתי על החדר בפעם האחרונה , אני הולכת להתגעגע למקום הזה.
-״ביי אמא״ צעקתי לה כשהגעתי לדלת הכניסה.
״ביי חמודה , תהני״ היא נשקה את מצחי וחזרה לעסוק בדבריה.
סחבתי את המזוודות לכיוון המונית שהזמנתי.
״היי״ שמעתי צעקה
״לאיפה?״ הוא שאל , הוא היה נראה… עצבני {?} 
-״רחוק מפה״ אמרתי בקרירות והכנסתי את המזוודות לבגאז׳.
״נו אוריאן״ הוא אמר , הקול שלו איפה התרכך
-״נו אוריאן מה? נמאס לי , פשוט נמאס לי מהכל״ נאנחתי ופתחתי את דלת המונית.
״אוריאןן בבקשה״ הוא אמר.
-״אין בבקשה ואין בטיח , אני נוסעת ללוד ואף אחד לא יעצור אותי״ אמרתי בעצבים.
״שווו לוד?!?! זה מקום של עבריינים״ הוא צעק.
-״אתה יכול לנסוע״ אמרתי לנהג וחייכתי חיוך מזוייף.
-״ביי״ שמתי בידו את הצמיד/שרשרת שהוא נתן לי. אני יודעת שאני לא יסלח לעצמי , אבל נפגעתי הרבה , ואני לא חוזרת על טעויות פעמיים. שלוש פעמים+ ליתר דיוק.
״אוריאןןןןן״ שמעתי את צעקתו מרחוק.