סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרק 27 חלק ב׳

הסתכלתי עלייה במבט עצבני.
״מה? כולה אמרתי את האמת,״ היא אמר בתמימות.
״אמרתי כבר שאני שונא אותך?״ שאלתי אותה.
״ביום הראשון שנפגש… אפצ׳י״ היא מלמלה כדי להסוות את דבריה. חייכתי.
״המזגן על חום, חייםשלי״ אמרתי בצחוק .
״אתה זה שמזיע, לא אני״ נתתי לו דחיפה בכתף.
״את מעדיפה שאני יפעיל את המזגן על קור או שיוריד חולצה?״ שאלתי בחיוך ממזרי. היא לא יכולה על השרירים שלי, באמא!
אוריאן לחצה על הכפתור של הקור, חייכה לכיווני חיוך ציני ונשענה על החלון .
גיחכתי ועצרתי את המכונית ברמזור
היא פתחה את תא הכפפות.
״מזה?״ היא שאלה.
הפניתי את מבטי לכיוונה והפניתי חזרה לכביש, שורק כאילו כלום.
״סהר,״ היא קראה בעצבים. ״מזה?״ היא שאלה שוב.
״מזה מה?״ שאלתי בתמימות.
״סהר, אם תנסה להתחמק, תפתח את העיניים בתוך הקבר״ היא אמרה בהזהרה. 
לא עניתי לה.
״מצאת את זה ב'זירת הפשע', נכון?״ היא שאלה. הרמזור התחלף, הפעלתי את השירים והמשכתי לנסוע. לפחות זה ישתיק אותה…. לבינתיים…
״אתה לא תתחמק מיזה מהר, אתה יודע?״ היא שאלה.
״ממה״ שאלתי בתמימות.
״סהר, תזהר מימני״ היא אמרה כמעט בצעקה.
״נזהר, נזהר. תאמיני לי שנזהר,״ מלמלתי וחניתי את המכונית ליד הבית חולים.
״יש פה מישהו בשם בן שפיר?״ עצרתי איזה אחד שעברה. היא הסתכלה לצדדים בלחץ. 
הסתכלתי על אוריאן, היא עשתה לי בידיים סימן של משוגעת.
״אממ… בן שפיר נהרג לפני שנה, לא?״ היא שאלה אחרי כמה זמן. 
״לא חשוב״ אוריאן חייכה חיוך מזוייף, שרק אני מזהה ומשכה אותי לצד.
״מה… למה?״ שאלתי אותה. 
״אתה לא שם לב?״ 
״שם לב למה?״ 
״היא ידעה משהו שהיא לא צריכה לדעת. ״
״משהו פה חשוד״ מלמלתי.
״לעעעע ורק עכשיו גילית?״ היא שאלה בציניות, הסתכלתי עליה בעצבים. 
״עזוב, בוא נשאל אותה״ היא הצביעה על איזו אחד…. פיייי איזה כוסית, אם היא לא הייתה גדולה מימני הייתי מתחיל איתה;)
אוריאן הורידה לי כאפה לעורף, כנראה קלטה את המחשבה שלי.
״עזוב, נשאל את זאתי״ היא קבעה והצביעה על איזו רופאה אחד, מכוערתת משהו פחד!
״חס וחלילה, חס ושלום״ מלמלתי והלכתי לרופאה הכוסית. 
״שלום״ היא חייכה עליי ואל אוריאן.
״היי, את במקרה מכירה בן שפיר?״ אורין גנבה לי את השאלה. יאאא איזה עצבנית זאתי.
״בן שפיר?״ היא חזרה על השאלה מסתכלת על הצדדים. מה נסגר?! 
״לא, לא, לא מוכר״ היא מלמלה והלכה. 
אני ואוריאן התקדמנו לאוטו. 
״אני נודרת, משהו מוזר קורה פה!״ היא מלמלה עצבנית והתיישבה על הכיסא. 
״קפוא פה!״ היא צעקה.
״לא כיבית את המזגן?״ שאלתי בהרמת גבות. היא הנידה ראשה ללא ורעדה מקור. 
לקחתי מהכיסאות האחוריות את המעיל שלי ונתתי לה.
התחלנו לנסוע ללוד. אם המזל החרא, נגמר לי הדלק. 
״מה קרה?״ אוריאן שאלה שקלטה שאנחנו לא זזים.
״נגמר הדלק״ מלמלתי בעצבים. מזל שעצרנו ליד תחנת דלק.
היא יצאה מהמכונית והתיישבה במדרכה . 
״תגידי, בן לבש חולצה כחולה כש… קרה מה שקרה?״ שאלתי, היא הנהנה.
״זה קשור לקרע?״ היא שאלה, הנהנתי. 
״למה לא סיפרת לי?״ היא הורידה לי כאפה חלשה. תמיד לה מכל הבנות יש כאפות חלשות. 
*
״יאללה, אני יאסוף אותך ב-5?״ שאלתי את אוריאן כשעצרנו מול דלת הבית שלה.
״בלי איחורים, כחלון״ היא הזהירה רגע לפני שנכנסה הביתה. 
היא חייכה אליי, נופפה לשלום ונכנסה.
אני מודה בלי פחד, אני פשוט מאוהב בילדה הזאת!!

-מנק׳ המבט של אוריאן-
נכנסתי הביתה, רון ודולב ושלי היו שם.
דולב ושלי היו מחובקים. 
אני-שונאת-אותה-רשמית!!!!