סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרק 26

הוא נעצר במקום הזה, במקום שראינו בתמונה.
״מאיפה אתה מכיר את המיקום?״ שאלתי בחשש.
״סהר מכיר את הכל״ הוא חייך את החיוך שגרם לי לשנוא אותו ו*אז* לאהוב אותו.
חייכתי גם אני, תפסתי בידו וקפצתי מהג׳יפ הגבוהה.
״בטוחה שאת רוצה להיכנס לזה?״ הוא שאל. הנהנתי מהדקת את המעיל.
״קר לך?״ הוא שאל שוב. הנדתי את ראשי ללא, כי אז הוא יתן לי את המעיל שלו.
הוצאתי את האייפון של סהר ונכנסתי לחדשות, שמרתי את התמונה באייפון שלו והסתכלתי על המיקום שבן/הבחור עמד בו. 
לקחתי כמה צעדים קדימה ועמדתי בדיוק איפה שבן עמד. 
״מה אתם עושים פה?״ שמעתי קול ופנס נדלק עליי.
״היי״ חייכתי לכיוון הבחור, חיוך גדול מסתיר פחד. 
״אממ היי, אתה יודע, סתם עברנו בסביבה… אנחנו מתכוונים ללכת עכשיו. כן….״ סהר מלמל את המילה האחרונה בגירוד בראש. סימן שהוא משקר.
הבחור שוב העיף את אור הפנס לכיווני.
״היי״ נשארתי באותו חיוך, אני חושבת שקפאתי. 
הוא הסתכל אליי כאילו אני חייזר, בצדק. 
אבל אם אני חייזר הוא חייב לעוף מפה. 
הוא לקח צעד אחורה. נוו כן, עוף מפה, טוס מפה!
הוא לקח צעד קדימה.
נוו למה? פשוט קח את הרגליים ועוף אם הכנפיים הדמיוניות שלך.
״לעשות לכם טרמפ?״ הוא שאל. כן, איזה בדיוק טרמפ? אם כנפיים דמיוניות? פחחח
״לא… הבנו מכונית״ סהר מלמל והקים אותי. בשנייה שקמתי רצתי למכונית, התיישבתי וסגרתי את הדלת בטריקה.
בחיי, הבנאדם משוגע. 
סהר נכנס כמה דקות אחריי.
״מה יש לך?״ הוא שאל בגיחוך.
״אתה לא רואה? הבנאדם משוגע״ צרחתי, הוא לקח רוורס והמשיך לנסוע לצד.
״אוקיי, גמרנו להיום. נפגש מחר?״ הוא שאל.
״מה מחר? מה אם בן? אם הוא באמת חיי? איפה הוא? למה..מה… בן…״ היא מלמלה. 
״נוווו אני יאסוף אותך ב-6 בדיוק״ הוא אמר לי. הנהנתי. 
הוא חנה את האוטו ויצאתי.
״ביי״ הוא מלמל והתחיל לנסוע… ביי…
נכנסתי הביתה, רון ישב בספה.
״היושש..״ מלמלתי.
״היושש״ הוא מלמל באדישות.
״רגע, אוריאן, איפה..מה?״ הוא שאל בלחץ וניגש עליי
״כתבתי לך פתק״ הצבעתי על המקרר. הוא נאנח והתיישב. 
״את יודעת שבגללך בזבזתי 100 שקל על-4 קופסאות גלידה?״ הוא שאל. 
״תוכל אתה, אני פורשת למיטה״ הודעתי ועליתי ללמעלה. 
החלפתי לפיג׳מה ונשכבתי במיטה… 
ויי איזה מעצבן, לא מצאנו כלום!!

-מנק׳ המבט של סהר- 
הגעתי הביתה, בכיס שלי היה מונח קרע מתוך החולצה של בן. 
חניתי בצד ונכנסתי הביתה.
״מור ישנה?״ שאלתי את אדיר שעדיין שהה בבית. הוא הנהן.
״קלוט״ זרקתי לכיוונו את הקרע. 
״מה אתה רוצה שאני יעשה אם זה?״ הוא שאל בגיחוך.
״זה של החולצה של בן.״ 
״מאיפה לך לדעת?״ הוא שאל.
״רוצה להתערב?״ שאלתי, אין מצב שבכל התערבות סהר כחלון לא מנצח. 
״אם אני מנצח אתה נותן לי להיות אם מור חופשי״ 
״נתתי לך כבר להיות אם מור חופשי.״ אמרתי לו.
״אז…. אתה צריך לארגן הפתעה לאוריאן״ הוא אמר. 
״אם אני מנצח אתה צריך לרוץ ברחוב ולשיר 'אני לא יכולה בלעדייך'״ חייכתי.
״קטן אליי״ הוא ענה בגיחוך.
״רק אם תחתונים וגופייה.״ הוספתי.
״קטן אליי״ הוא מלמל בהיסוס
״בלוד״ הוספתי והפעם בחיוך, הוא בלע את רוקו.
״אוקיי״ הוא מלמל. 
קמתי והלכתי לכיוון היציאה.
״וואו, לאיפה?״ הוא שאל.
״אני הולך לחפש עוד דברים בחדר של בן, אוליי אני ימצא משהו. שמור על מור״ עניתי ויצאתי.
הלכתי ברגל, הבית שלהם (בן ואורי) לא רחוק מימני. 
נקשתי על הדלת מספר פעמים כאשר הגעתי.
״סהר?״ אמא של אוריאן שאלה בחיוך קטן. הערתי אותה.
״אוריאן עברה ללוד״ היא הודיעה לי.
״אני יודע, אני יכול להכנס לחדר של בן״ התפרצתי. 
״אבל…״ 
״אני יודע, אני רק בא…לחפש דברים״ קטעתי את דבריה במלמול. היא נאנחה ואפשרה לי להכנס.
נכנסתי לחדר, הכל פה נשאר אותו הדבר.
התקרבתי לארון הראשון של בן. למניאקק הזה יש 3 ארונות בחדר אחד.
פתחתי אותו, הכל פה מבולגן אחושילגג… 
חיפשתי בין הבגדים ומצאתי חולצה כחולה אם כפתורים. הוצאתי את הקרע הכחול. אותו צבע, אותו כותנה אותו הכל!
אבל איך זה אפשרי, הוא לבש אחד ויש לו אחד פה.