סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרק 25

״איזה הזויים״ מלמל אדיר.
״שווו הזויים? מה הזויים? זה בן״ אמרתי והתקדמתי למסך הטלוויזיה. כאילו יותר קרוב. 
ואז התמונה נמחקה והופיעו במקומה פרסומות. נו כוסעמקק
הלכתי למחשב והתחברתי לחדשות. 
זה בן. בן!!! אותה חולצה, מכנסיים, שיער שהיו מתי שהוא מת. 
אבל איך?! הייתי בהלוויה שלו! 
הרופאים המזדיינים האלה שיקרו!
רצתי לאדיר.
״שמע אחי, שמור על מור. אם אני שומע שקרה לב משהו, נודר אני קובר אותך חיי״ אמרתי לו ורצתי לדלת הכניסה.
״וואו, לאיפה?״ הוא צעק לכיווני.
״למצוא את בן״ מלמלתי בחוסר סבלנות ועליתי על המכונית. 
צריך קודם לאסוף את אוריאן.
למרות שהיא לא מדברת איתי, היא תהרוג אותי אם אני יעשה משהו בלי שהיא תדע שקשור לאחיה.
כפרה עליי איזה טובה אני עושה לה שאני מכניס אותה לעניין הזה. 
עצרתי את המכונית בחריקה ורצתי לכיוון דלת הכניסה.
נקשתי בדלת בעצבנות ורון פתח. 
״שוב פעם אתה?״ הוא שאל באנחה.
״תקשיב, אחי, זה דחוף״ מלמלתי ובאתי להיכנס. הוא חסם אותי.
״תקשיב. אוריאן היא כמו אחותי האמיתית. אני לא יכול לתת לה להיפגע שוב״ הוא אמר לי.
״זה לא קשור לזוגיות שלנו״ אמרתי לו ועברתי אותו. 
״אורי, חייבים לדבר״ מלמלתי והתכופפתי כי היא התיישבה בספה.
״יש לנו על מה?״ היא שאלה בפה מלא גלידה. 
זוכר אותה כשהיינו רבים, רצה הביתה ואוכלת יותר מ-10 קופסאות גלידה. אני עדיין לא מבין, איך היא לא משמינה?!
חייכתי בגיחוך.
״תפתחי חדשות״ ביקשתי מימנה כשראיתי שהיא רואה בובספוג.
״אתה אוהב בובספוג״ היא ענתה בגיחוך.
חייכתי ״אבל זה דחוף״ מלמלתי ולקחתי מימנה את השלט. החלפתי לערוץ 2 והראו תמונה של בן מאיים באקדח ולמעלה כתוב 'בן שפיר'
״כולה תמונה״ היא אמרה ממשיכה לאכול את הגלידה.
״נגמר לי הגלידה״ היא צעקה.
״אני ילך לקנות״ רון נאנח ויצא מהבית.
״את לא קולטת? זה בן״ אמרתי לה.
״מאיפה לך לדעת שזה בן האמיתי? יכול להיות שזה פוטושופ, או עיווט תמונה. 
או הינה, תראה, החולצה שלו קרועה״ היא הצביעה על החולצה שלו. 
״אוקיי, היא קרועה. אוליי ניסו לרדוף אחריו, אולי לא יודע….״ מלמלתי והתיישבתי לידה. 
היא שתקה והמשיכה להסתכל בצד התמונה, כאילו היה שם משהו חשוד.
״את יודעת מה? אם את צודקת, אני עוזב אותך… לתמיד,״ בלעתי רוקי. ״אם אני צודק, אני כבר יחליט״ 
״קבענו״ היא לחצה את ידי. צמרמורת נעימה עברה בי. אחחח התגעגעתי למגע שלה!
״יאללב, תתלבשי ונלך לחפש?״ שאלתי וליטפתי בזהירות את הלחי שלה, מפחד מהתגובה שלה. 
היא הנהנה ורצה לחדר שלה. 

-מנק׳ המבט של אוריאן-
הוא ליטף את הלחי שלי. התגעגעתי למגע שלו, רק המגע שלו גורם לי לצמרמורת נעימה. רק מלהסתכל בעיניים שלו אני יכולה לטבוע.
עליתי לחדר בריצה מלאת מחשבות
אני צודקת, זה לא יכול להיות.
ראיתי איך קברו אותו מול עיניי, ראיתי הכל! 
אבל אני לא רוצה לצאת צודקת, סהר יעזוב אותי – אבל ני גם לא רוצה לטעות. 
לבשתי את זה (ברציתי להוסיף)
״הולכים?״ סהר שאל בהיסוס. 
״שנייה״ מלמלתי וכתבתי לרון פתק שאני יוצאת. ״כן״ הוספתי ויצאתי מהבית. 
נכנסתי לאוטו השחור שלו, הסתכלתי לכיוון ההגה וראיתי תמונה שלנו מחובקים. חייכתי ונגעתי בתמונה, עשיתי תנועה לא נכונה ביד והיד נגעה הצפצפה.
״אחחחחח״ סהר צעק למשמע הקול. 
צחקתי לעצמי ופתחתי את החלון. 
״אופסייי״ צעקתי לכיוונו.
״אחלה״ הוא מלמל הקול שלו היה כלכך קרוב אז נבהלתי ושוב נגעתי בצפצפה. 
הוא ישב במושב הנהג והסתכל עליי בהרצת גבות. 
״אופסי?״ חזרתי על עצמי בחיוך מובך. הוא גיחך והתחלנו את הנסיעה