סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרק 10 חלק א'

התעוררתי אחרי כמה דק׳ מצלצול האייפון.
קמתי בזהירות מאדיר , לא רוצה שנוא יתעורר לי.
-״הלו״ מלמלתי חלשות לפלא׳ מקווה לשמוע את קולה של אוריאן.
״מור!״ שמעתי את קולה של גאיה.
-״ממ?״
״איפה את? סהר משתגע פה כמו מת!״ היא צרחה.
-״אני באה עוד כמה דק׳״ אמרתי לה.
״ביי״ היא ניתקה לי.
בדקתי מה השעה , 5 בדיוק. התחיל להחשיך
.
התיישבתי ליד אדיר ופתחתי את הטלוויזיה שהייתה סגורה , היא השמיעה רעש ענק אז כיביתי אותה במהירות.
״מה קרה?״ מלמל אדיר שקם.
-״סוריסורי תמשיך לישון , אני הולכת״ אמרתי וחייכתי מבושה.
״תשאיר קצת״ הוא אמר לי.
-״לא יכולה , סהר משתגע״ מלמלתי.
״להסיע אותך?״
-״לא… אני ילך. ביי״ נישקתי אותו והלכתי.
*
״איפה היית?״ צעק עליי סהר כשהגעתי.
-״אצל *חבר* שלי״ אמרתי והדגשתי את החבר.
״והחבר הזה שלך אפילו לא חשב להחזיר אותך?״ הוא שאל בזלזול , שונאת אותו!!!
-״למה שלא תהיה מכוער ותסתום?״ שאלתי בעצבים.
״נראה לי אומרים תהיה יפה ותסתום.״
״מה שתגיד״ מלמלתי בעצבים והלכתי לכיוון החדר.
החלפתי לפיג׳מה ורודה אם ציורים.
״הגעת?״ שלחה לי גאיה.
״יאפ״
״לילה טוב״
״לילה״

-מנק׳ המבט של אוריאן-
-״מלאת אהבה את פוסעת עלי,״ שרתי לעצמי ובעטתי באבנים שהיו בחול.
-״מביאה לי מרגוע ושמחה לחיי״ שונאת פשוט שונאת את המשפט הזה.
סהר היה שולח לי את המשפט הזה בצ׳אט כל לילה ועכשיו הוא מעלה את המשפט בסטטוסים והפרחות מגיבות לו חופשי , חושבות שזה בשבילן. שימותוו שימותתת.
התיישבתי על החוף מביטה בגלים , נשבעת שאפילו לי אין מושג איך הגעתי למקום הזה ,
אפילו רון או דולב לא חשבו להתקשר.
בצדק , אין לי אייפון איתי.
למרות לוד עיר העבריינים היא לא מפחידה אותי.
״צריכה עזרה?״ איזה אחד התיישב לידי. חתיךך מוכר.
-״כן… בלהעיף אותך מיפה״ חייכתי חיוך ציני.
״מצחיקה״ הוא גיחך , וואייי הזכרתי שהוא חתיך?
״אז מה אחד כמוך עושה בחושך?״
-״קוטפת פרחים כדי להביא לאמא״ אמרתי בציניות.
״חוזר בי , מצחיקה״ חוזרת בי , חתיךך!
גיחכתי.
-״טוב. יש לי יום שלם כדי למצוא את המיקום שלי אז ביי״ קמתי ובאתי ללכת.
״דור״ הוא צעק לי מרחוק. גיחכתי והמשכתי ללכת.
*
-״סופסוף״ מלמלתי כשהגעתי הביתה , ב-9 וחצי.
פתחתי את הדלת ונכנסתי.
״תגידי , מתי חשבת להגיע?״ קפץ עלי רון שישב עם דולב שישב מול הטלוויזיה וראה כדורגל.
-״מתי שבא לי?״ עניתי במין שאלה תשובה כזאת.
״תפסיקי להתנהג כמו ילדה קטנה״ הוא אמר לי בעצבים.
-״אני לא ילדה קטנה״ צעקתי.
״נכון״ אמר דולב , חייכתי.
״את תינוקת״ הוא הוסיף. החיוך ירד , איזה זבלללל.
לקחתי כמות פיצוחים מסויימת מתוך הקערה שהייתה לידו וזרקתי עליו.
הוא הסתכל עלי בעצבים. אופסי?