סיפורי ערסים – אוריאן וסהר עונה 3 פרקים 22+23

״אוריאן״ מור אמרה אם חיוך גדול.
-״אממ… כן?״ שאלתי משחקת את עצמה תמימה. גאונה אני , ככה הם יחשבו ששכחתי מהם!
״היי״ מלמל סהר.
-״מכירים?״ שאלתי אותם. 
״אורי , את בסדר?״ מור שאלה.
-״רוצים אולי משהו? כוס מים , כוס סוכר?״ איך כל הציניות בשנייה יכולה לחזור עלי?
״אוריאנוש אנחנו מצטערים על הכל,״ מור אמרה אם הפאפי פייס שלה. חולה על הדבר הזה!!
-״מצטערים על מה? הרי לא עשיתם כלום״ אמרתי להם והסתכלתי לשתיהם בעיניים. כמובן לא לכלול את הבחור שהיה אם מור כי אותו… אני לא מכירה.
״שמעי , מצידי על תסלחי לי. אבל לה תסלחי. היא לא אשמה בזה״ סהר אמר. פשייייי משחק אותה גבר! הגבר שלי! 
רגע , שכחו ממה שאמרתי! הוא לא גבר , הוא הומו והוא בטח לא שלי!
-״אף אחד לא דיבר איתך – שב בשקט״ זרקתי לעבר סהר בזלזול.
״סליחה?!״ הוא שאל והעלה את הטון.
״תגידי תודה שבאתי ולא התעצלתי״ הוא אמר לי.
-״אני הייתי שמחה מאוד גם אם לא הייתה בא!״ עניתי לי.
הוא שתק לכמה דקות ואז אמר ״את יודעת מה? עדיף כבר לא לבוא״ הוא ירק לצד.
-״תנקה את זה אחר כך , רכוש פרטי , אתה יודע״ מלמלתי בציניות.
״מזה הצעקות האלה?״ פתאום הגיעה דולב. מה הוא רוצה עכשיו?!?!
-״על תתערב״ עניתי לו בעצבים והריב שלי ושל סהר המשיך. 
מור עמדה בשילוב ידיים אם הבחור וחייכה. 
היא תמיד אוהבת לראות אותי ואת סהר רבים , היא אשכרה מאייתת לי את המשפט 'מי שרב מאוהב'.
״את אומרת לחבר שלך לא להתערב?״ דולב שאל והתערב בשאלה. אני מתחילה פחות לאהוב אותו ויותר לשנוא אותו!
-״די!״ צעקתי על דולב ״לך לשלי הזאת שלך , היא כבר תעסיק אותך״ אמרתי לו בזלזול.
״מה?…״ הוא מלמל כלא מבין. (דולב.)
-״תעוף מפה או שאני עפה״ הסברתי לו. רק במילים אחרות…….. .
״אף אחד לא אף לשום מקום!״ הוא ענה ותפס בידי. 
״שחרר אותה יבן זונה״ סהר אמר ותפס את דולב מהחולצה.
-״סהר שחרר״ ביקשתי מימנו וניסיתי לשחרר את האחיזה שלו בדולב. הוא הספיק להעיף לו (לדולב) אגרוף.
-״סהר!״ צרחתי. כבר התחיל קרב מכות. 
ניסיתי להפריד אבל הם תמיד הזהירו אותי שאני יקבל מכה. 
-״די!״ צרחתי בבכי. 
סהר הסתכל עלי וקם מדולב. 
הוא הסתכל עלי כמה שניות , ויצא מהבית בטריקת דלת. 
מור והבחור שהיה איתה הלכו אחריו. 
הסתכלתי על דולב בעצבים 
וברחתי מהבית.

פרק 23
רצתי לכיוון הנגדי מאיפה שמור וסהר הלכו.
פשוט ברחתי. 
נעצרתי אחרי כמה זמן והסתכלתי סביבי , מקום נטוש יפה אם ספסל באמצע , עץ ענק לידו ונדנדות בצד. 
עשיתי סיבוב קצר סביב עצמי , מנסה לזהות את המקום. 
נאנחתי אחרי ששמתי לב שאני לא הולכת למצוא איפה אני. 
הלכתי באיטיות לספסל , הוא  היה בגבעה , כך שהיה קשה לי לעלות. 
כשהגעתי , התיישבתי בספסל בעצלנות וניגנתי כמה דמעות קטנות שהופיעו בעיניי.
-״למה זה קורה רק לי?״ מלמלתי לעצמי. 
-״זה לא מגיעה לי״ צעקתי בקול , אף אחד לא ישמע אותי , הרי אני בגבעה.
״זה לא מגיעה לך״ שמעתי מלמול מאחורי.

-מנק׳ המבט של סהר-
״נוו סהר עצור!״ מור צעקה לי מרחוק , רצה לכיווני מחזיקה בידו של אדיר. 
-״מה?״ שאלתי עצבני. דם עדיין טפטף מהשפה שלי. 
״לך עליה״ היא אמרה לי מתנשפת מהריצה.
-״אין לי מה לחפש אצלה , היא הרי לא אוהבת אותי״ אמרתי בעצבים.
״תפסיק להתנהג כמו אידיוט״ היא צעקה.
״לך , אדיר יסיע אותי״ היא אמרה בקול חלש.
-״יכול לסמוך עליך?״ שאלתי את אדיר באנחה , הוא הנהן. 
התחלתי ללכת לאיפה שאוריאן הלכה. 
ראיתי אותה בוהה במקום הזה , היא עלתה ללמעלה לגבעה והתיישבה בספסל. 
עליתי גם אני , הייתי מאחורי גבה , כך שלא תוכל לראות אותי. 
״למה זה קורה לי?״ שמעתי אותה ממלמלת לעצמה. 
״זה לא מגיעה לי!״ היא צרחה.
זה באמת לא מגיעה לה. 
לא מגיעה לה , לא מגיעה לי. 
לא מגיעה לה לסבול… לא מגיעה לי לסבול מזה שהיא תבכה בגללי , תצעק בגללי…
-״זה לא מגיעה לך.״ מלמלתי חלש , בתקווה שהיא לא תשמע.