סיפורי ערסים- אוריאן וסהר עונה 2 פרק 5 ❤

-מנק׳ המבט של סהר-
-״כן…תקש – ״ התחלתי להגיד, היא הלכה לחדר של מור כמו סופת הוריקן.
שתלך זדיין. מי צריך אותה – אני – בשביל מה יש את אלמוג ? ;)

עונה 2 פרק 5:
״מי המלך מי המלך להלהההלה״ שר בן, הייתי אצלו עכשיו. מי יודע כמה הוא שתה.
-״יזין, שותה ולא מזמין אותי? לך תתבייש ותביא לי אחד״ גיחכתי. הוא קם, הלך מתנדנד לכיוון המטבח ובוםם, נפל.
צחקתי, אינעל העולם צחקתי.
אוריאן ירדה כמו סופה. נראה ששמעה את הצחוק, היא הסתכלה עלי במבט מזועזע וברחה. שתלך תמות, לאלאלאלאלאלאלאלא רגע, עם היא תמות היא לא תהיה שלי! וויתרתי, שלא תמות.
״בנצ׳ו קום״ ציחחקקה, לקחה שוקו בשקית ועלתה לחדר. 
רגע לפני שהיא עלתה מדרגה, היא העבירה מבט על הבית. ואז מבטינו נפגשו, היא הסתכלה עלי במבט מאוכזב והלכה. אינעל דודה שלה, סתם רוצה שאני ירגיש רגשות אשם. מי צריך אותה? – אני – 
״להלהלהלהלה״ מלמל בן קם ונתן לי את הוודקה. פתחתי את זה בלי להתאמץ ושתיתי. שלוק אחד, שלוק שני, שלוק שלישי…. 2 בקבוק…. עד שהייתי שיכור מהתחת.

העיניים שלי נעצמות לאט לאט ונרדמתי.
אחרי שנרדמתי נשפכו עלי מים קרים. 
-״אינעל אמא שלך״ צרחתי, ורק אז שמתי לב שאני צורח על אוריאן….
״נראלי שצריך להגיד תודה ולסתום, כבר 4 בצהריים״ ענתה לי בחיוך מעצבן והלכה. שתלך תזדיין, מי היא חושבת שהיא?.

עליתי לחדר של בן, מול החדר של בן החדר של אוריאן. הדלת של הייתה פתוחה  – של אוריאן – 
-״את לא חושבת שאת צריכה למישהו סליחה?״ שאלתי 
״כן? לא זכור לי שאני זאת שבגדתי״ צעקה ועמדה מולי.
-״לא קשור עם בגדת או לא, קשור למה שקרה היום. בנינו.״ צרחתי עליה
״לא זכור לי שהיה משהו בנינו. יש אותי ויש אותך. אין בנינו, אין אותנו ואין בטיח״ צעקה עלי. המילים האלה שברו אותי.
״ולידתך, יש לי משהו לעשות עכשיו״ אוריאן אמרה בצעקה קטנה.
-״מזה?״ צעקתי בקטנה
״את זה״ אמרה בשקט ו….