סיפורי ערסים- אוריאן וסהר עונה 2 פרק 11 לצערי אחרון :(

I Am In LoVe (שרין) היא החברה הכי טובה שלי. (בכללי , לא באתר)
והיא לא מצליחה להעלות את הפרק. היא ביקשה מימני להעלות במקומה
——
~נק' מבט כללית~
, ציוץ ציפורום , רק אוריאן וסהר נעולים בחדר אדום כדם. אוריאן איבדה תקווה. הם לכודים בחדר כבר חודש שלם , זה היום האחרון שהיא תראה את החדר , היום האחרון שהיא תראה בחייה אור.
אוריאן התהלכה בחדר הלוך וחזור , מנסה לחשוב מה לעשות. "תשבי, את עושה לי סחרחורת" אמר סהר שהתעורר.
"אנחנחו צריכיםבוקר לברוח" אמרה אוריאן "לפני שיתפסו אותנו."
היה מאוחר מדי . הדלת נפתחה ושתי בריונים משכו באגרסיביות את השתיים.
"אחי , תשחרר אחיזה" סהר אמר בעצבים לעבר הביריון שתפס בחוזקה את אוראין , הבריון החליט לא לשים לב לבקשתו ולהכאיב לה יותר.
ארבעתם הגיעו לתוך מחסן ששכן בתוך הבית , שתי הבריונים קשרו את אוריאן וסהר בכיסאות וטרקו את הדלת
"מה אתה חושב שיעשו לנו?" שאלה אוריאן אבל בתוך תוכה ידעה את התשובה. סהר לא ענה לשאלה רק נאנח וחייך לכיוון אוריאן חיוך עם טיפת תקווה
הדלת נפתחה , שם עמד בחור אנונימי. בעיניי אוריאן הוא היה מוכר , אך היא לא הצליחה להזכר מי זה. היא הייתה מסוחררת , היא הייתה רעבה. אך היא לא הצליחה לאכול במצב הזה. "אוריאן , שוב נפגשים?"שאל הבחור
"אנחנו מכירים?" שאלה אוריאן בקול חלש
"לא נפגשנו 3 חודשים וכבר לא זוכרת אותי?" הבחור עשה פרוף נעלב התקרב עלייה והחזיק מסנטרה
"את רוצה שאני יזכיר לך מי אני?" שאל הבחור "את הסימן הזה , את עשית לי" הראה לה סימן , תפס בלחייה והכאיב לה
"סעמקק עזוב אותה" צרח סהר.
"מתאים לי." חייך הבחור ועזב את אוריאן. הוא הרים את אקדחו וכיוון לכיוונה. הוא לחץ על הכפתור וירה. אוריאן יצאה בשלום , זה פגע בא ליד הכתף.
"זו יריית אזהרה" צחק הבחור והססתכל על סהר אדום מעצבים "אם תגיד לי מה לעשות , אתה יכול להגיד להתראות לחברה היה שלך"
אוריאן עצמה עינייה , רוצה לעבור את הסיוט הזה בשקט.
"מילים אחרונות או מידע?"
"מיל – "
"מידע" קטע את דבריה סהר. הוא ידע שאינו יכול לסכן אותו ואת חבריו , אבל לא רצה להשליח את אהובתו למוות
"מה אתה עושה?" שאלה אוריאן עם דמעות בעיניים.
"סהר כחלון – מחר בן 18 מ – "
ירייה קטע את דברי סהר. אוריאן מיהרה למחות את הדמעות כדי לראות במי פגעו.
רק לא בסהר. חשבה לעצמה. לא משנה כמה הם יריבו היא תמיד תאהב אותו
הבחור נפל על ברכיו כששלולית דם סביבו חיוך ענקי עלה על שפתייה של אוריאן
"ניצלתם" חייך השוטר ושחחרר אותם מהקשרים.
-מנק' המבט של אוריאן-
-"מיל – "
"מידע" קטע את דברי סהר , מה לעזאזל הוא עושה?!
-"מה אתה עושה?"
"סהר כחלון – מחר בן 8 מ -" ירייה קטע את דבריו. מחיתי את דמעותי וראיתי את הבחור המוכר נופל על הברכיים עם שלולית דם סביבו.
"ניצלתם" חייך השוטר וששחחר את הכבלים. אני מרגישה שזו הפעם הראשונה שלי שאני מזיזה ידדים , ממש כמו תינוקת..
קמתי מזיזה את הידיים , ידיים כך איבר ואיבר בגוף. סהר בא עלי וחיבק אותי. זה ישמע לכן קישטי שאני יגיד שהתגעגעתי לחיבק הזה?
"אחמאחמ אני מצטער אם אני מפריע לרגע ה…מיוחד הזה , אבל אני צריך להסיע אתכם לרופא" השתעל השוטר
———–
חזרנו הביתה מהבית חולים , כשנכנסנו לבית של סהר ראינו שם רק את מור עם עיניים אדומות נפוחות.
-"היוש מורוש" חייכתי וחיבקתי אותה
"אוריאן , סהר. חזרתם" חיבקה אותנו
"מה קורה אחותי היפה" חיבק אותה סהר ,
———
שלושתינו הגענו לבית שלי ושל בנצ'ו. כולם היו שם.
"אחי יזין , תביא וודקה. אתה יודע שחודש לא טעמתי?" צעק סהר כשראה את אסי שותה כמו מים בקבוק וודקה.
"אוריאןןןןן" צרחו תהל , גאיה ונוי וחיבקו אותי.
"התגעגנו" חייכה גאיה "מזה , אני מקבל חיבוק רק מהשרמוטה בזכר ולא מהנסיכה?" שמעתי את צעקתו של אסי. צחקתי וחיבקתי אותו.
-"ראיתם את בן?" שאלתי
"הלך למועדון , " הסבירה נוי " הוא רצה להשתחרר. את ודעת כמה הוא דאג לך?"הנדתי את ראשי ללא
-"מה חדש?" שאלתי
"לא משהו מיוחד , התגעגנו" אמרה מור וחיבקה אותי. "מה עשו לכם שם?"
-"אנחנו לא רוצים לדבר על זה"
"חזרתם?" שאל אסי
"הם רק עכשיו הגיעו , תן להם לינשום חבוב" גאיה הרביצה לו בכתף.
-"לא יפריע לכם עם אני ילך לישון , נכון?" שאלתי
"לכי לישון חיים יפים. עבר אלייך חודש לא קל" אמרה נוי , כולם הסכימו איתה. עליתי לחדר. בפעם האחרונה הכל היה מבולגן , הוא מסודר כמו סגנון האלף בת.
נשכבתי במיטתי , עצמתי את עיניי "לילה טוב אהובתי" שמעתי קול וטריקת דלת חלשה , חייכתי חיוך מתוק ונרדמתי.
———-
בוקר חדש , ציפורים מצייצות. קמתי בבוקר במיטה שלי. בחדר שלי.
קמתי עם חיוך עשיתי ארגוני בוקר ולבשתי חולצת ווי כחולה , שורטס ג'ינס כחול גבוהה עם 3 כפתורים , וואנס לבנות מעיל בייסבול כחול. השארתי את השיער טבעי פזור , בלי מחליק או בייביליס והשפרצתי קוקו שנאל.
ירדתי לסלון עם חיוך , סהר הכין לי שוקו והדלקתי חדשות
"אתמול , נמצאו שתי בני ארובה במחסן נטוש בראשון. החטופים עדיין לא נמצאו. אתמול בלילה אחרי מציאת בני הארובה , נער בן 17-18 עבר תאונת דרכים קשה. בדרך לבית החולים" אמרה הקריינית והראה תמונה של בן.
"מה קרה?" שאל סהר שראה שאני משותקת
-"קח אותי עכשיו לבית חולים" אמרתי לו בשקט , הוא הסתכל על הטלוויזיה וקלט.
——–
אחרי כמה דק' הגענו לבית החולים.
-"איפה בן שפיר?" שאלתי את האישה בלחץ
"קומה 7 חדר 586 טיפול נמרץ" אמרה האישה , רצתי הכי מהר לחדר.
—–
"אתם לבן שפיר?" שאל הרופא
-"כן , איך הוא?" שאלתי
"בן עבר תאונה קשה" אמר הרופא " אני מצטער לבשר , אבל הוא לא שרד. משתתף בצערכם" השפיל ראשי והלך
-"לא" מלמלתי ונפלתי על רגלי