סיפורי ערסים- אוריאן וסהר עונה 2 פרקים 8+9 ❤

עונה 2 פרק 8:
-מנק׳ המבט של בן-
חזרתי הביתה זורק את קופסת הסיגריות על השולחן. הזין לא החזיר לי את האייפון.
-״אוריאן חזרתי!״ צעקתי. היא לא ענתה.
-״אור?״ רצתי בצעקה לכיוון החדר שלה.
הכל פה מבולגן. כל הבגדים, האביזרים. מה לעזאזל קרה פה?!
האייפון של אוריאן צלצל. כנראה השאירה אותו שם.
״אוריאן אצלנו. לא תמצא אותה״ אמר קול מעוות דרך האייפון
-״איפה אחותי?״ שאלתי בעצבים
״אין תשובה״ הוא אמר וצחק
-״כושיליראבקק איפה אחותי?״ צעקתי. הוא ניתק. התקשרתי לנוי
״אוריאנוש. מה קורה?״ שמעתי את קולה של נוי מבעד לפלא׳.
-״נוי זה בן״ אמרתי לה.
״היי בן״
-״נוי. אוריאן נעלמה״ 
״מהההה?????״ הצרחה שלה עוד שנייה שברה את מסך הפלא׳ שלי ״דקה ואני שם״ ניתקה. התחלתי להתהלך בחדר ולקלל את עצמי . אני גרמתי לזה. אחותי הקטנה נעלמה , שוב . והכל ב-ג-ל-ל-י! 
-״הכל בגללי..״ התחלתי למלמל את המשפט הזה תוך כדי שאני מתהלך בחדר 
״בן..״ אמרה בשקט נוי. היא הגיעה , סחוטה בדמעות.
-״אני מצטער נוי. הכל בגללי״ אמרתי. עם סהר היה עכשיו , פה לידי , הוא היה צוחק עלי שאני הומו.
״אנחנו נעבור את זה ביחד״ אמרה בוכה . חיבקתי אותה . חזק . לא רציתי לשחרר . ״אני…. צריך ללכת למשטרה״ 
-״אנחנו לא צריכים. נטפל בזה אנחנו.״ 
עבר יום. בוקר. נוי לידי , אבל הלב שלי לא. אוריאן לא פה.
הפלא׳ של אוריאן צלצל ממספר חסום. הזה שלקח את אוריאן.
״יש לך חודש לתת לי מידע עליך, על סהר, על אסי והשאר. עם אתה לא תיתן לי תוך חודש אתה יכול להגיד בי לאחותך והחבר הכי טוב שלך״ אמר לי הקול המעוות 
-״דודה ש׳ך.״ ניתקתי. אני הולך להוציא את אותם בלי המידע המפגר שהוא צריך.
—————-
עונה 2 פרק 9:
-מנק׳ המבט של אוריאן-
עוד בוקר. סגרתי את עיניי וספרתי עד שלוש. כאשר אני יפתח אותם , אני יהיה בבית. במיטה שלי , עם בן , עם חברות ושבכל בעצם הוא חלום אחד גדול.
אבל טעיתי. הכל זה טעות אחד גדולה.
אחד המשרתות נכנסה ושמה את עגלת האוכל מול המיטה.
-״אתם תוציאו אותנו מתישהו?״ שאלתי אותה בלחש. הקול שלי היה צרוד , וכנראה גם חירשתי את כל העולם ואישתו. 
״אני באמת שלא יודעת. אני בסך הכל זקנה שמשרתת. אתם תצאו מפה יותר מהר עם אתם תתנו למפקד את המידע שהוא צריך״ אמרה בקול רך ויצאה.
השכבתי על המיטה כשלצידי סהר. 
לא עניין אותי כלום. לא עניין אותי שרבנו , לא עניין אותי שאני נעולה בחדר איתו רק דבר אחד עניין אותי. לצאת מפה כמה שיותר מהר!
נרדמתי.
״אוריאן. קומי!״ שמעתי את קולו של סהר.
-״ממ.?״ שאלתי מסתובבת לצד השני. שמעתי אותו מגחך , כנראה מכיר אותי כלכך טוב.
״קומי כבר 4 בצהריים. יש אוכל״ אמר לי 
״דרך אגב. טוב לדעת שאת אוהבת אותי״ קרץ לי סהר , קפאתי. יכול להיות שאמרתי משהו לא נכון בשינה -אופסי?-
לא התייחסתי והלכתי למקלחון מסמיקה. 
יצאתי כבר לבושה בשורטס ג׳ינס לבן גבוהה עם 3 כפתורים , נעלי וואנס לבנות , חולצת וי לבנה עם קשקושים וקוקו גבוהה עם קצוות בייביליס. מזל ששמו לי בכלל בייביליס :).
-״אתה חושב שישחררו אותנו״ נאנחתי והתיישבתי מול סהר.
״תלוי מה אנחנו נעשה״ אמר. הוא ממש אדיש למצב הזה או שאני מדמיינת?