סיפורי ערסים- אביתר ואלינור, פרק 47

׳ ”אלינור” הוא תפס לי את היד.
תודה למזל שלי שבדיוק עברה מונית, שחררתי את האחיזה שלו בכול הכוח ונסעתי הביתה, פגועה, מאוכזבת, עם דמעות. ידעתי שהוא ישכח, אני ידעתי.׳

נקודת המבט של אביתר:
– היא שחררה לי את היד ונסעה במונית הביתה.
מה קרה פה עכשיו? אני לא מבין מה היינו צריכים לחגוג?
– ”ממה היא כול כך נעלבה?” ליאל באה אלי מאחורה
”באמא שלי אין לי מושג” אמרתי מופתע, אני מאוד מבולבל עכשיו.
”מה היא עושה עניין משלוש חודש?” היא שוב שאלה
” טוב יאלה ליאל אני זז” אמרתי שהיא התחילה לעצבן אותי עם השאלות שלה.
” לאן?” היא שאלה ושילבה את היד שלה בשלי
”הבית יאלה אין לי כוח לזה עכשיו.” אמרתי מבואס
”נו באמת? אתה כבר כאן עד שהגעת כבר תלך?” היא שאלה בקול של ילדה קטנה
”מה אני יעשה אין לי כוח עכשיו לשטויות האלה, הורידה לי את כול המצב רוח אלינור” אמרתי והתקדמתי לאוטו
”את באה?” שאלתי כשהנעתי את האוטו.
נראה שהיא ממש התלבטה אם לבוא או לא.
יאלה כסעמק אין לי את כול היום כולה לחזור הבית שלא תשגע אותי.
”לא חיים שלי אני נשארת פה קצת” היא אמרה ונתנה לי נשיקה על הלחי
”חולה עליך, אל תהיה מבואס.” היא אמרה ונסעתי.
הדלקתי סיגריה וקצת מוזיקה.
התלבטתי אם לנסוע אליה או לא, אני יודע שאם אני יסע אני יצא סמרטוט.
אחרי כמה דקות שחשבתי, בסוף ויתרתי על האגו ונסעתי אליה, אני לא רוצה לריב איתה, אני אוהב אותה.
הגעתי לבית שלה ואמא שלה פתחה לי.
– ”היי אביתרי, היא למעלה.” אמא שלה אמרה וכנראה כבר הבינה שקרה משהו ביננו.
עליתי לחדר שלה והדלת היתה נעולה, אז דפקתי.
”מה אתם רוצים” היא שאלה, היה אפשר לשמוע שהיא בוכה.
”די לבכות, אני אוהב אותך.” אמרתי ונשענתי על המשקוף של הדלת.
”די להגיד את זה.
אין לי כוח אליך, אין לי כוח כול פעם שאתה אומר שאתה אוהב אותי, או אומר לי שאתה מצטער וחושב שזה לא יגרום לי להיות עצובה על מה שעשית.
אתה אומר לי שאתה לא רוצה לפגוע בי אבל אתה כן פוגע ונמאס לי.” היא דיברה בטון גבוה
”מה פגעתי? לא עשיתי כלום.” התעצבנתי
”נכון, באמת לא עשית כלום.
לא עשית אפילו מאמץ קטן בשביל לזכור את היום הזה.” היא גם התעצבנה
”אני לא מבין מה את עושה עניין, זה כולה שלוש חודש לא שנה.” אמרתי
”כן כולה שלושה חודשים, באמת כולה.
כולה אני חופרת לך על היום הזה כבר מלא זמן, כולה אני מתרגשת, כולה אני אוהבת לציין שלושה חודשים, כולה אנחנו ביחד, כולה אנחנו..” היא באה להמשיך וקטעתי אותה.
”כולה אנחנו ביחד? בואנה לא נסחפת אה? את דרמטית יותר מדי. יאלה אז שכחתי שאנחנו שלוש חודש בואי תהרגי אותי, זה לא שנה זה פאקינג שלוש חודש.
ומה גם לקחתי אותך למועדון היום לחגוג אבל אפילו זה את לא מעריכה.”
”להעריך מה, ששכחת את היום שלנו ולקחת אותי לחגוג עם הליאל הזונה הזאת שלך?” היא צעקה
”אה אז ליאל הבעיה, הבנתי.”
”לא, ליאל היא לא הבעיה, אתה הבעיה.
אני וליאל לא מדברות כול היום ומשתפות דברים חשובים, אתה זה שאני מספרת לו, אני וליאל לא חוגגות זמנים שאנחנו מכירות, איתך אני עושה את זה, אני וליאל לא חברים, אתה החבר שלי.
או שאולי כבר לא.” היא אמרה בטון גבוה שהפך לחלש.
”איך אני חולה על הקטעים האלה שאת מגזימה כבר יותר מדי.” גיחכתי
”טוב טוב, אני מגזימה יאלה אל תעצבן אותי.”
”אתה מוזמן ללכת מפה” היא צעקה לי אחרי כמה שניות של שתיקה.
”ככה את רוצה לגמור את מה שיש ביננו בגלל שלוש חודש?” שאלתי והיא שתקה
”תעני לי” העלתי את הטון
”אל תצעק עלי, לך מפה לא רוצה לדבר איתך” היא צעקה
”יודעת מה, עכשיו בואי סתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאת לא אוהבת אותי ואני הולך.”
”אתה לא עושה לי תנאים, עוף מפה” היא שוב צעקה
”אני לא זז מפה עד שאת לא אומרת לי.” העלתי את הטון
”אני לא אוהבת אותך סבבה?” היא צעקה
”לא, תבואי, תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי את זה.” אמרתי
”לא רוצה, כבר אמרתי לך.
לך כבר ימעצבן”
”עד שאת לא באה ואומרת לי אני לא זז מפה.”
אחרי כמה שניות היא פתחה את הדלת והעיניים שלה היו נפוחות ואדומות מבכי, עוד היה לה דמעות על הפנים.
היא הסתכלה לי בעיניים.
אני לא מאמין שהיא עכשיו תעשה את זה, אני מכיר אותה, אני יודע שזה לא יקרה, אני יודע שהיא סתם עצבנית עכשיו, זה יעבור לה.
היא הסתכלה עלי כמה שניות.
”אתה ביקשת את זה” היא מלמלה.
”א.. אני… אני לא.. אני לא אוהבת אותך.” היא אמרה ושתקתי. הדמעות לא הפסיקו לנזול לה על הפנים.
”חבל שאת נותנת לאגו שלך לדבר במקומך, שימי אותו בצד שניה ותדברי איתי כמו בוגרת.” אמרתי ושלחתי יד לפנים שלה לנגב לה את הדמעות.
היא התרחקה ממני.
”אני בוגרת, והאגו שלי לא מדבר במקומי.
זהו אמרתי לך אתה יכול ללכת, לא רוצה שום קשר איתך, או אליך, מ..” היא דיברה וקטעתי אותה
”את לא חושבת שאת הולכת רחוק אלינור? אם את נפרדת ממני בגלל חודש מזדיין אז בכלל את אוהבת אותי או שאת איתי רק בשביל לחגוג חודשים?” התעצבנתי
”אתה לא מתבייש? א..” היא באה לומר ושוב קטעתי אותה
”בטח חיכית לפרוק את זה אה? יש לך מישהו אחר עכשיו אני צודק?” שאלתי בטון עצבני
”לא, למה נראה לך” היא התעצבנה
”נראה לי כי את בחיים לא היית נפרדת ממני בגלל יום מזדיין, וכול מה שהפריע לך עכשיו שאמרת עלי היית באה להגיד לי את זה ולא מחכה כמו ילדה קטנה בשביל לריב איתי ולומר לי הכול ואז להפרד ממני ועוד על שטות מפגרת.”
”שטות? שטות??” היא צעקה
”אתה יודע מה? אם זה שטות בשבילך אז גם כול הקשר שלנו היה שטות, תאמין לי אני כן אהבתי אותך ועדיין אוהבת אהל ואלה לא מתאים לי להיות איתך כשאתה שוכח את הדברים החשובים לי.”היא צעקה חזק יותר
”שמעי עכשיו את מתנהגת כמו ילדה קטנה, כמו דרמטית, כמו מישהי שנסחפת יותר מדי ומכות עניין קטן הופכת לסיפור גדול, יאלה אלינור שחררי אז קרה מה שקרה ודי סגרי תסיפור.”
”נכון אני ילדה קטנה, דרמטית, נסחפת, מפונקת, מעצבנת, עושה מסיפור קטן עניין גדול, מציקה, חופרת, א..” באה להמשיך וקטעתי אותה
”אל תכניסי לי מילים לפה, לא אמרתי שאת מפונקת ומעצבנת וכול השטויות האלה, רק אמרתי ש..” היא קטעה אותי
”רק אמרת, רק אמרת ושוב את פוגע.
אם אתה חושב שאני כזאת נסחפת ודרמטית אז מה אתה עושה איתי? אה? מה אתה עושה איתי? לך למישהי אחרת, לך למישהי לא דרמטית ולא נסחפת.
יודע מה? לך לליאל, אהבת חייך, אני בטוחה שהתגעגעת אליה מאוד והיא אליך.
לכו שניכם, לכו זדיינו ואל תדברו איתי.” היא התעצבנה
”את יודעת לפעמים יש לך קטעים שאני לא מבין אותך.
כול עניין את דוחפת את ליאל, מה היא קשורה עכשיו?
אני בחיים לא חשבתי והאמנתי שתתנהגי ככה ותיפרדי ממני כי שכחתי יום מזדיין.” העלתי את הטון ודפקתי על הקיר
”זה לא רק היום, זה גם העיקרון, שאני אומרת לך שזה אחד הימים החשובים שלי בשנה, ואני משקיעה, ואני מתרגשת, ואני זוכרת, אבל אתה כלום, למה שתתאמץ בשביל להתרגש ולזכור גם?
אם אתה בכלל לא זוכר את היום הזה אז מה אתה עושה איתי בכלל?” היא אמרה ושוב יצאו לה הדמעות
”מה אני עושה איתך?” אמרתי ותפסתי לה את היד באחיזה קצת חזקה
” אני יגיד לך מה אני עושה איתך.
אני אוהב אותך, ומטורף עלייך, וחולה עלייך, ואני יכול להמשיך להגיד לך את כול המילות אהבה שקיימות, אבל זה מיותר כי את יודעת כמה אני אוהב אותך.
את יודעת שאני לא יכול שניה בלעדייך, את יודעת שבחיים לא הייתי שוכח בכוונה את
היום הזה.
והכי גרוע את יודעת שכואב לי לראות אותך בוכה, ועכשיו את בוכה לי מול הפרצוף.
רק מה שאת לא יודעת זה איזה צביטה זה עושה לי בלב לראות אותך נפגעת ובוכה.” אמרתי וניגבתי את הדמעות מהפנים שלה.
”מצטערת, אבל כבר פגעת, יותר מדי.” היא אמרה ושיחררה את האחיזה שלי מהיד שלה
”אלינור אני מבקש ממך, אל תדברי עכשיו מתוך אגו, אני יודע שאת אוהבת אותי ואני אוהב אותך, אל תגמרי את זה בגלל היום הזה.” ליטפתי את הפנים שלה וניסיתי לוותר על האגו שלי בשבילה
”את יודעת מה אני מבטיח לך שנחגוג את היום הזה מחדש, אבל אל תעשי את הטעות הזאת ששנינו נבכה עליה.
אני מצטער בסדר? אני לא התכוונתי שזה יילך ככה למקום הזה.
את רוצה, אני ילך עכשיו, יתן לך להרגע ותדברי איתי מחר, שתרגעי ולא תהיי עצבנית ו..” באתי להמשיך והיא קטעה אותי
”אין טעם, זה נגמר, לך מפה בבקשה.” היא אמרה בקול שקט והשפילה מבט
”אבל ת..” באתי לדבר ושוב היא קטעה אותי
”אתה לא מבין שזה נגמר?”
”אלי..”
” לך מפה כבר” הדמעות כבר ירדו לה.
”את יודעת מה, איך שאת רוצה, אני לא יכול להכריח אותך ולהתחנן אלייך.
תעשי מה שטוב לך.
מאחל לך את כול הטוב שבחיים, תזכרי שאני עדיין ותמיד יאהב אותך.
ביי.” אמרתי וירדתי למטה
– ”הכול בסדר?” אמא שלה קמה מהספה כשראתה אותי. כנראה שמעה את הצעקות.
לא עניתי, יצאתי מהבית וטרקתי את הדלת.
נסעתי הביתה, שמתי מוזיקה על פול ווליום ושוב הדלקתי עוד סיגריה.
נכנסתי לבית וכולם ישנו, עליתי לחדר וסגרתי את הדלת בשקט (בכול זאת יש תינוק בבית).
סגרתי את הדלת והסתובבתי.
ראיתי על כמה נרות על השידה, ובמיטה שלי שוקולדים מפוזרים, כרית עם התמונה שלי ושל אלינור, חולצה והבושם שאני אוהב.
גם היה ברכה, הרמתי אותה וקראתי.
– ׳גבר שלי, עולם שלי, אהבה שלי, אחד שלי.
כבר שלושה חודשים שאני סובלת אותך אה? אחד שלי אני כול כך מאושרת שאתה שלי ורק שלי, שנולדת למעני ורק לי.
כול בוקר אני קמה עם חיוך כי אני יודעת שאת היום שלי אני יעביר איתך.
תאמין לי היה לי עכשיו בראש את הברכה הכי יפה שיש, אבל איך שחשבתי עליך נגמרו לי כול המילים.
נסיך שלי כבר שלושה חודשים שאנחנו ביחד, שלושה חודשים מאושרים בחיים שלי.
אתה יודע, היו רגעים שחשבתי שלא תזכור את היום הזה, את היום החשוב הזה, אבל אחרי זה נזכרתי איזה חבר יש לי שתומך בי ואוהב אותי ולא ישכח דברים חשובים לי.
יש כאלה שיגידו שאני מפגרת שאני מתלהבת משלושה חודשים, אבל מה לעשות, זאת השריטה שלי ;)
טוב אז אני לא ממש טובה בברכות וקצת חופרת (תזהר לחשוב שיותר מקצת) אני מאחלת לך, שתמשיך לאהוב את חברה שלך לעד ^_^ ומאחלת לנו אהבה פורחת ולא נשכחת בלי עין הרע, שתמיד נאהב אחד את השני, שלא נפסיק אף פעם לצחוק ולהנות ביחד.
ותדע שלא משנה מה, ואני מתכוונת לא משנה מה, גם אם יעשו לי שטיפת מוח, בחיים אבל בחיים בחיים בחיים אני לא יפסיק לאהוב אותך, תזכור את זה, אה?
אהוב שלי שנמשיך בדרך הזו ונזכה לחגוג את כול החיים שלנו ביחד בעזרת השם.
אוהבת אותך גבר שלי ❤️׳
קראתי והרגשתי רע, כיביתי את הנרות, זרקתי אותם לפח.
העפתי את כול הדברים מהמיטה שלי על הרצפה, והבושם נשבר, כול החדר היה מלא בריח חזק של הבושם אבל לא אכפת לי עכשיו.
כיביתי תאור והלכתי לישון בהרגשה רעה.