סיפורי ערסים- אביתר ואלינור, פרק 42

׳אחרי כמה שניות ראינו כמה רופאים רצים לחדר לידה ששם לירז נמצאת. כולנו קמנו בבהלה וניסינו לשאול את אחד הרופאים מה קורה. אבל הוא לא ענה ונכנס גם הוא לחדר לידה.׳

– אביתר היה לחוץ, הוא בעט בקירות, ניסה להכנס לראות מה קורה, הוא פשוט התחרפן מהחוסר ידיעה הזה של מה קורה עכשיו עם אחותו.
אמא שלו ניסתה להרגיע אותו, אבל לא הצליחה.
בזמן שהיא מנסה להרגיע אותו, באתי אליהם.
”אפשר?” שאלתי בחיוך
”כמובן” אמו ענתה וחייכה גם היא.
נתתי יד לאביתר והובלתי אותו ביחד איתי למעליות.
”לא אני רוצה להשאר” הוא ענה בטון טיפה עצבני, אבל הכול בסדר אני יודעת שהוא לחוץ.
”בוא איתי רק לכמה דקות, ונחזור” חייכתי אליו וירדנו במעלית לקפיטריה של הבית חולים.
”שני בייגלה בבקשה” אמרתי בחיוך ובאתי לשלם, אבל אביתר הזיז את היד שלי ושילם.
”אני לא רעב” הוא אמר.
לקחתי את הבייגלה ויצאנו החוצה, התיישבנו על איזה ספסל במתחם הבית חולים.
”מתי זה קרה?” שאלתי אותו תוך כדי שלקחתי ביס מהבייגלה
”כמה דקות אחרי שדיברנו היא הרגישה צירים ולקחנו אותה לפה.” הוא אמר והרגיש מבואס
הנחתי את הבייגלה לידי, תפסתי בפניו וסובבתי אותו מולי.
”תקשיב ותקשיב לי טוב, אחותך יולדת עכשיו, ואני מבטיחה לך בעזרת השם הכול בסדר איתה עכשיו, תאמין לי.
לירז היא מבין האנשים החזקים שאני מכירה, והכול יהיה בסדר, יש פה צוות רופאים שמטפלים בה עכשיו, ועומרי איתה.
אז תצא מהפרצוף דיכאון הזה ותתחיל לשמוח שבעזרת השם בעוד כמה דקות אתה הופך לדוד.” אמרתי ונשמעה בקול שלי צעקת שמחה קטנה.
הוא חייך חצי חיוך, ונישקתי אותו, נשיקה ארוכה ביותר.
ישבנו עוד חצי שעה למטה והחלטנו לעלות למעלה לבדוק מה קורה.
”קולולולו” שמענו כשיצאנו מהמעלית, צעקות של שמחה, כולם שמחו.
”הלידה עברה בשלום, לירז ילדה בן” אמא שלו אמרה לנו עם חיוך ענק מרוח על הפנים, והעיניים שלה היו מבריקות מאושר.
אביתר לא בכה אבל אפשר היה לראות שאין שמח כמוהו, אבל אני כמובן בכיתי משמחה.
– אחרי שעה וחצי של המתנה, הרופאים הסכימו לכמה מאיתנו להכנס, לבדוק מה שלומה, לראות את התינוק הטרי.
אמא, אבא, שני אחים של עומרי, אמא של אביתר ואביתר נכנסו לחדר שלה.
אני עמדתי בדלת ולא הפסקתי לחייך.
”למה את עומדת שם? בואי תיכנסי מאמי” לירז חייכה אלי.
התקדמתי לעברם והסתכלתי בתינוק שלירז החזיקה.
הוא היה יפהיפה, לא יכולתי להוריד ממנו את העיניים.
אביתר חיבק אותי ונתן לי נשיקה.
”אני אוהב אותך” הוא אמר
”גם אני אוהבת אותך” חיבקתי אותו.

– אחרי כמה שעות טובות שבילינו בבית חולים, שעת הביקור הסתיימה להיום.
חזרנו הביתה, ונורא שמחנו.
רציתי לעשות היום משהו עם אביתר, כול השמחה הזאת של התינוק עשתה בי מצב רוח טוב במיוחד.
”חיים שלי תתארגן הולכים למסעדה.” אמרתי בחיוך טיפשי.
”ואיך קבעת?” הוא תפס אותי והושיב אותי עליו.
”עם כול השמחה הזאת חייבים לחגוג איכשהו, מה לא ככה?” קרצתי לו
כמובן שהחגיגות שלי קשורות באוכל, אלא מה? ;)
הוא נתן לי נשיקה והלך להתארגן.
”חיים שלייי חתיך” צרחתי כשראיתי אותו.
הוא לבד חולצה מכופתרת מג׳ינס עם מכנס ברמודה שחור ונעלי ספורט (כמובן).
סידר את השיער, התבשם, לקח מפתחות של האוטו, פלאפון, כסף וירדנו למטה.
”מי זה היפים האלה?” אמא שלו אמרה כשראתה אותנו, הסמקתי והוא צחק.
”יאלה ביי אמא חיים שלי יצאנו לאכול משהו.” אביתר אמר
” תהנו חמודים שלי, אל תעשו שטויות ולא לחזור מאוחר” היא אמרה ויצאנו מהבית.
הלכנו אליי, התארגנתי.
שמתי שמלה שחורה פתוחה עם נעלי עקב אדומות, אודם אדום, קצת איילינר, מסקרה, סומק, עשיתי בייביליס, והתבשמתי.
לקחתי תיק קטן שחור, שמתי בו כסף, מפתחות לבית, פלאפון, וירדנו למטה.
”אמא אנחנו יוצאים למסעדה, ואחר כך נישן אצלו” אמרתי והיא לא הפסיקה להסתכל עלינו כשהיא מחייכת.
”אתם כול כך יפים” היא אמרה ולקחה טלפון כדי לצלם אותנו
”תעמדו פה אני רוצה לצלם אותכם” היא אמרה
עומדת שם שעה, עשתה 5 תמונות ו4 מהם יצאו מטושטשות, יופי אמא.
בסוף (בלית ברירה) עשינו סלפי והלכנו.
– נכנסו למסעדה והתיישבנו.
”שלום, תרצו להזמין?” המלצרית שאלה וישר אביתר הזמין לנו שני המבורגרים.
אני לא מתביישת לאכול לידו כלום, זה סך הכול אוכל.
”איך היה היום שלך” אביתר שאל
”היום היה לי יום מיוחד ביותר.
קמתי, הלכתי לבית ספר, חיפשתי אותך בכול הבית ספר פשוט עשיתי סיבובים והקלתי את כולו, וזה היה קשה אז אל תחשוב ככה” אמרתי בפרצוף מתנשא.
”אני בטוח” הוא גיכח.
”איך שנכנסתי לווטסאפ וראיתי את ההודעות שלך, דפקתי ריצה בטיל, הזמנתי מונית ואפילו לא עצרתי בבית להחליף בגדים ובאתי לבית חולים.” אמרתי לו.
” ואיך היה שלך? מה מתי היא התחילה ללדת?” שאלתי.
”אתמול בלילה שמענו צעקות מהסלון, אני אמא שלי ועומרי ירדנו וירדו לה מים אז הסענו אותה לבית חולים.
כול הלילה וכול היום ישבנו מחוץ לחדר שלה כולנו היינו לחוצים.” הוא אמר והחזקתי ביד שלו.
– ”מה קורה עם אח שלך?” הוא שאל
”כלום, אני לא מדברת איתו ולא בקשר איתו יותר.” אמרתי
”לא, דברי איתו, למה ככה? הוא אוהב אותך, את תראי שהוא יפרד ממנה עוד כמה זמן.”
” אל תדאג” אמרתי לו כדי שישנה נושא.
המשכנו לדבר, סיימנו במסעדה והלכנו קצת לטייל על שפת הים.
בלילה הים הכי מפחיד אותי, אני מפחדת שמישהו יסחף עם המים ואף אחד לא יראה.
”מה את פוחדת אני איתך אהבה שלי” אביתר אמר וחיבק אותי חזק.
”אתה לא מבין כמה אני אוהבת אותך, בא לי שתעבור לגור אצלי ונקום יחד כול בוקר ונלך לבית ספר ונלמד באותה כיתה, ונהיה כול היום ביחד.” אמרתי
”כול היום לראות אותי? בסוף ימאס לך ממני” הוא צחקק
”ממך בחיים לא יימאס לי, תזכור גם אם נריב תדע שאני תמיד אוהבת אותך ואף פעם לא אפסיק לאהוב, עד סוף החיים שלי וגם אחרי” אמרתי והרגשתי הכי טוב בעולם כשאני אומרת את זה.
”את האישה שלי, אני מטורף עלייך” הוא אמר ונתן לי נשיקה ענקית וארוכה במיוחד.
חזרנו אליו הביתה, הוא הביא לי בגדים לשינה, והחלפנו שתינו.
כבר אין לי שום בעיה להתלבש לידו כשאני עם תחתון וחזיה.
צחצחנו שיניים, ואיך שסיימתי לצחצח הוא בא אלי מאחורה, סובב אותי אליו ונישק אותי.
הוא הרים אותי עליו בלי להפסיק לנשק אותי ולקח אותי למיטה.
הוא השכיב אותי על הגב ונשכב מעליי בזמן שהוא לא מפסיק לנשק.
הוא התחיל לשלוח יד לחולצה ופתח לי את החזיה.
העפתי אותו ממני.