סיפורי ערסים- אביתר ואלינור פרק 36+37

פרק 36:
נקודת המבט של אלינור:
חזרתי הביתה, זהו החלטתי, אני ממש לא הולכת היום.
כבר היה תשע, נכנסתי להתקלח, לבשתי פיג׳מה והלכתי לנוח טיפה.

-”אלייי תתעוררייי” שמעתי את ספיר צועקת והתעוררתי, טוב חצי ערה אבל זה גם נחשב.
”מ.. מה?” אמרתי כששיפשפתי את העיניים.
”מה מה? עוד חצי שעה צריך לצאת ואת אפילו לא מוכנה” ספיר אמרה.
”מה.. מה לאן?” אמרתי כשהתחלתי לחזור לעצמי.
”נו יסתומה לליאל.” היא אמרה והסתכלה בפלאפון על השעה.
”יאלה קדימה אין זמן תתלבשי, עוד מעט אביתר ועומרי באים לאסוף אותנו.” היא אמרה והלכה לכיוון המראה.
”אה, אני לא באה.” אמרתי ונשכבתי חזרה במיטה.
”וואלה?” היא הסתובבה אלי.
”וואלה.”
”וזה כי? היא עשתה לך משהו?” היא אמרה והתחילה להתעצבן.
”לא, אור יהיה שם וממש אין לי כוחות לראות אותו.”
”אור? מה לו ולה?” היא שאלה במבט מופתע, החזרתי לה מבט מופתע גם.
” מה את עושה?” שאלתי אותה כשהיא פתחה את הארון והוציאה משם כמה סטים של בגדים.
”מה אני עושה? אני ממלאת את תפקידי כחברה הטובה ועוזרת לך להתלבש.” היא אמרה וקרצה.
”ספיר לא הבנת, אני לא הולכת”
”אלינור ביטון החמודה, את לא הבנת, תקשיבי, אור? אור זה היסטוריה, אור מי זה בכלל? תמחקי אותו מהחיים שלך, מה עכשיו כול מקום שהוא יהיה את לא תרצי לבוא? ונגיד שאת באותו מקום שהוא, אז מה כבר יקרה? את בעניינים שלך והוא בעניינים שלו.
זהו ככה זה יהיה וככה ישאר, ואת לא תתני לאף אחד לבאס לך את המצב רוח, בעיקר לא מפגרים כמוהו.
עכשיו קומי תתלבשי והולכים, מובן?” היא אמרה והביאה לי את הבגדים.
אין עליה, תמיד יודעת לעודד ולהעלות את המצב רוח.
”כן” אמרתי וחייכתי חיוך קטן.
”מה זה? לא שמעתי”. היא אמרה והצביעה על האוזן שלה.
”כן המפקדת” חייכתי והלכתי להתלבש.
– ”איך?” נכנסתי לחדר כשלבשתי חולצה משובצת אדומה עם טייץ שחור ונעלי אצבע שחורות.
”מהממת שלי, בואי בואי תמונה.” היא אמרה וקרצה.
הצטלמנו כמה פעמים, אולי יותר מכמה ;) ואז הבנים באו.
”מי זה היפות האלה?” עומרי אמר כשהם באו לחדר שלי.
”מה קורה חיים שלי” אביתר בא ונישק אותי.
”הלו הלו מה זה פה המזמוזים האלה?” ספיר אמרה וכולנו צחקנו.
”כשתיהיה לך כזאת בן אדם, את לא תרצי להפסיק לנשק אותה” אביתר קרץ לספיר
”אם אנחנו מדברים על אלינור, אז אתה בטוח?” היא אמרה וצחקה.
”יזבל” צחקתי גם אני.
” יאלה שנצא?” עומרי שאל, ויצאנו כולנו.

הגענו לליאל, נכנסו וישר השתלבנו עם כולם
”יפים שלי” ליאל ראתה אותנו ובאה להגיד שלום
”בואו שבו” היא חייכה והביאה לנו שתיה.
לא ראיתי את אור.
”חיים שלי מה יש?” אביתר שאל אותי, כנראה נראתי לחוצה מדי.
”כלום” אמרתי וחייכתי חצי חיוך.
”בטוחה?” הוא שאל שוב, והנהנתי לחיוב. הוא חיבק אותי ונשענתי על החזה שלו.
עשינו קצת קריוקי, שתינו, צחקנו, ופתאום ליאל הלכה לכיוון הכניסה של הבית, היא חזרה כולה מחוייכת וצחקקה ציחקוק קטן.
הסתובבתי לראות מי זה, כן זה היה אור, כמו שחשבתי.
” מה קורה אח שלי” הוא אמר לאביתר, איז.. רגע מה? מה? מה אור ואביתר? האמת הייתי בשוק מוחלט.
”אלינור עכשיו את חייבת להגיד לי מה יש” אביתר אמר ועשה פרצוף מבולבל.
”מ.. מה ממתי.. מאיפה אתה ואור מכירים?” שאלתי קצת מנסה לעכל מה שראיתי פה עכשיו.
”סתם אני רואה אותו לפעמים במחששה”
”מה למה שאלת?” הוא הוסיף
”כלום” אמרתי ונכנסתי לאינסטגרם.
”נו אלינור תגידי לי מה קרה מה יש לך” הוא שאל בטיפה עצבנות, גם אני הייתי עצבנית שהסכמתי לבוא לפה, ועוד עכשיו אני צריכה לראות את אור עם החברה השרמוטה הזאת שלו.
הערב המשיך כרגיל, שוב קריוקי.
”יאלה אור ישיר לנו סולו?” ליאל צעקה.
”בכבוד” הוא קרץ והתחיל שיר, שיר אהבה, שיר אהבה שהוא שר לחברה שלו.
הוא שר, את השיר שהיה השיר שלנו.. לאט נזכרתי בתקופה שהיתה לנו, איך זה היה ופתאום הפסיק, חודשיים ניסיתי למצוא מה לא בסדר בי, חודשיים!
הוא המשיך לשיר, ופתאום עמדו לי דמעות בגרון, דמעות שמתות לצאת החוצה.
אני יודעת שזה חזק ממני ואני לא יצליח לעצור את זה, אני לא רוצה לבכות פה מול כולם.
השתחררתי מהאחיזה של אביתר.
”לאן ילדה?” שאל אותי כשקמתי.
”לשירותים” אמרתי בקול רועד, וברחתי לצאת מהבית.
הלכתי מהר הביתה, רציתי להיכנס למיטה ולשכוח ממה שקרה עכשיו.
”אלינור” שמעתי את אביתר צועק לי מרחוק, התעלמתי, והוא רץ אליי.
הוא תפס בי וסובב את הפנים שלי אליו, הוא חיבק אותי ולא אמר מילה.

נקודת המבט של אביתר:
”לאן?” שאלתי את אלינור כשקמה מהספה.
”לשירותים” היא אמרה בקול רועד, טוב עכשיו אני בטוח שמשהו קרה לה.
”ספיר” סימנתי לה לבוא אלי.
”אה חיים שלי? איפה אלינור?” היא שאלה כשהיא ראתה שהיא לא פה.
”תגידי קרה לה משהו?”
”לא.. לא למה” היא אמרה במבט חושב.
”את בטוחה?” שאלתי שוב, קצת לחוץ.
היא הינהנה, קמתי לשירותים לבדוק מה קרה לאלינור.
נכנסתי והיא לא הייתה שם.
ירדתי למטה ויצאתי מהבית, חיפשתי אותה בעיניים שלי, ראיתי אותה מתקדמת מהר.
”אלינור” צעקתי לה, והיא לא ענתה.
רצתי אליה, תפסתי בה, והסתכלתי על הפנים שלה, היא בוכה? מה? מה קרה למלאך שלי, מי עשה לה משהו אני יהרוג אותו נודר.
אני יודע שהיא לא תענה לי עכשיו על השאלה, אני מכיר את אלינור, חיבקתי אותה בלי לומר כלום.
היא נשענה עלי, סובבתי את הפנים שלה אלי וניגבתי לה את הדמעות.
”אני לא יודע מה קרה, אני יידע, אבל רק שתדעי שאני לא מסכים לך להוציא אפילו טיפ של דמעה אחת, אם את תבכי אני.. אני… אני לא יודע מה אני יעשה, אבל זה יהיה רע” אמרתי לה כשישבנו על הספסל.
”אני רוצה הביתה” היא אמרה, ולקחתי אותה לבית שלה.
ליוויתי אותה עד החדר, נישקתי אותה ובאתי ללכת.
”לא אל תלך, תישאר לישון פה” היא אמרה כשלקחה פיג׳מה, ובאה ללכת לשירותים להתלבש.
׳??׳ ספיר שלחה לי הודעה.
׳חזרנו הביתה אל תידאגי הכול בסדר׳ שלחתי לה חזרה וסגרתי תפלאפון, בדיוק אלינור נכנסה.
נשכבנו במיטה, והיא חיבקה אותי.
כול הלילה לא נרדמתי, אלינור היא אחת מהאנשים הכי יקרים לי בחיים, ואני מנסה לחשוב מה קרה לה.
הסתכלתי עליה ישנה, אני נודר לכם שבחיים לא הייתי ככה מאוהב, הקטנה הזאת באה ותפסה לי חזק מקום בלב.

פרק 37:
נקודת המבט של אלינור:
– ”אלינורר” התעוררתי, אמא העירה אותי.
משום מה, קמתי היום עם אנרגיות, שמחה, אין לי מושג למה, אבל פשוט.. לא יודעת להסביר את זה.
לא רציתי ללכת לבית ספר, רציתי להישאר היום בבית, לא רציתי לראות את אור שיבאס לי את היום הזה.
אתם בטח חושבים שזה סתם הכול שטויות מה שקרה אתמול, נכון? אני רק רוצה לומר שזה ממש לא ככה, הוא היה באמת אהבת חיי, *היה* וככה לראות אותו ממשיך עם מישהי אחרת בלי להסביר לי למה? מה עשיתי לו? נסו אתם לחיות ככה שאתם חושבים שמשהו בכם לא בסדר, בגלל החלטה קטנה של מישהו אחד שגורמת לשינוי גדול אצל מישהו אחר.
”אלינור יפה שלי” אמא עלתה לחדר, וראתה שגם אביתר פה.
”יאלה חיים שלי אתם תאחרו לבית ספר” אמא שלי אמרה ופתחה את החלונות, ואביתר גם התעורר.
”אמא אני לא מרגישה טוב” אמרתי לה כשהסתובבתי לאביתר, חיבקתי אותו, ועצמתי עיניים.
”למה מתי את מסיימת היום?” היא שאלה מתלבטת אם לתת לי להשאר בבית או לא.
” לא קשור אני באמת לא מרגישה טוב” אמרתי בקול שקט כשעצמתי עיניים.
”טוב תישארי היום חד פעמי בבית” היא כנראה הבינה שממש אין לי חשק ללכת היום לבית ספר, אמא שלי מכירה אותי בכול דבר ותבין הכול.
”ואתה אדון אביתר מה התירוץ שלך?” היא אמרה
”אני.. אה… אני פה שומר על הקטנה הזאת שלא תשתגע” הוא אמר וקרץ לה.
”יצאת בזול” קרצה לו.
”יאלה חמודים לא להשתגע ותרגישו טוב עלק, אני יוצאת לעבודה.” אמא שלי אמרה כשהיא צחקה ויצאה מהחדר.
” ביי אימוש, ביי אוהבים אותך” אמרנו לה שנינו
”חולה עליה” הוא אמר וקם מהמיטה.
”מה אתה אומר על..” אמרתי וחייכתי.
”על?” הוא שאל
”שנאכל ארוחת בוקר ונלך לים” אמרתי וחייכתי חיוך גדול יותר.
הוא בא והרים אותי מהמיטה, וסחב אותי בכול הבית.
”ים אה? הקטנה פה שאמרה לא מרגישה טוב, בשביל זה להפסיד לימודים? ככה הרשתי לך?„ הוא חייך
” די די תוריד אותי” צחקתי, והוא הוריד אותי על הספה.
הוא בא לנשק אותי ושמתי לו את היד שלי על הפה שלו.
”חכה פה, אני מזהירה אותך לא לזוז” אמרתי כשהצבעתי עליו ועליתי למעלה לצחצח שיניים.
אחרי שתי דקות ירדתי חזרה לסלון, ולא ראיתי אותו.
”אביתרילה אני יודעת שאתה מתחבא פה איפשהו” אמרתי וניסיתי לחפש אותו.
הרגשתי יד מאחורה נוגעת בי.
”אאמאלההההה” צרחתי, ושמעתי צחוק, את הצחוק של אביתר.
”ימפגר מה נרא..” אמרתי והוא קטע אותי בנשיקה, כרכתי את ידיי סביבו והוא הרים אותי והושיב אותי על השולחן במטבח.
”יאלה חביתה עלי” הוא אמר והלך למקרר.
”מה נראה לך שאתה עושה?” שאלתי אותו וצחקתי.
”רצית ארוחת בוקר תקבלי” אמר וקרץ לי
” אתה?” אמרתי
” כן אני יש בעיה שלא ידעתי עליה?” אמר בפרצוף מתנשא
”אתה גם לחמם שניצל במיקרו שורף אז חביתה?” התפעלתי.
”חיים שלי אין מה לעשות שניצל זה לא התחום שלי, אבל קיבלת חבר מבשל לא חמש, עשר כוכבים”
”מילה אתה לא מצליח אפילו לשבור תביצה” אמרתי וצחקקתי.
” אני מריח פה התערבות?” הוא צחק
”אה התערבות אתה מריח? למה כי אני מריחה את החביתות השרופות שלך שעומדות ליהיות פה” קרצתי
”אם אני מנצחת אתה נכנס עכשיו כול יום ללימודים בלי להבריז ובלי שטויות בשיעור, רק ללמוד, לשבוע שלם” אמרתי לו.
”ואם אני מנצח את מבריזה שבוע שלם ובאה ליהיות איתי.”
”יאלה סגור” אמרתי וקמתי גם למקרר.
”מה עושה?” הוא שאל
”מכינה סלט”
”עליי, לכי תראי טלוויזיה עשר דקות הכול פה מוכן” הוא אמר והלכתי לסלון.
העברתי ערוצים, וראיתי תוכנית.
כול הבית היה ריח שרוף.
”אלי יאלה בואי תפסידי” הוא קרא לי לבוא למטבח.
”שמע הריח מדהים איך אתה עושה את זה?” אמרתי כשישבתי בשולחן.
”זה סוד” הוא אמר והגיש לי צלחת עם חביתה, או לפחות משהו שהיה אמור ליהיות חביתה.
”יאלה תלמיד שלי, שבוע שלם לימודים, מתרגש?” אמרתי וקמתי להכין לנו חביתות חדשות, וסלט, גם בטח הסלט יצא לא טוב.
הכנתי חביתה והוא בא לחבק אותי מאחורה.
”מה את שותקת? תגידי משהו” הוא שר לי.
”מוכן גש לשולחן” השבתי לו.
אכלנו, שבענו, אין אין על האוכל שלי, ועלינו לחדר לבחור לי בגד ים.
”זה או זה?” הראיתי לו ביקיני סטרפלס ורוד אפרסק עם פסים לבנים, וביקיני חלק שהחלק התחתון שחור והחלק העליון ורוד.
”אין לך משהו שלם?” הוא שאל
”למה שלם זה ממש מכוער” אמרתי לו ועשיתי פרצוף מופתע
”זה לא מכוער, אני לא אוהב שכולם מסתכלים עלייך ככה עם הביקיני” הוא אמר.
”מה אתה רומז” שאלתי אותו.
” לא רומז, דוגרי איתך אני לא אוהב שמסתכלים ככה עלייך בים כשאת עם הבגד חצי ים הזה, כשאת בבריכה לבד עם חברים שלך או שלי לא אכפת לי, סומך עליהם, אבל ככה שכולם מסתכלים עליך לא מתאים לי, שידחפו תעיניים שלהם במקום אחר ולא בך.” הוא אמר, חיים שלי אני מטורפת עליו איך הוא דואג לי.
פתחתי את הארון והוצאתי בגד ים שלם לבן שבצדדים ובגב זה פתוח ובאמצע זה מתחבר, הוא יפה אבל.. אני לא אוהבת.
”יש לי רק אותו אבל אני לא אוהבת אותו, הוא לא יפה עלי.” אמרתי בפרצוף עקום.
”בלי לא אוהבת, את דוגמנית גם אם ישימו עלייך שקית במבה את תיהיי דוגמנית, יאלה לכי להחליף, או שאת רוצה להחליף פה אני לא מתלונן” הוא אמר וקרץ
”טמבל” צחקתי והלכתי לשירותים להחליף.
חזרתי לחדר עם הבגד ים עליי וידיים על הפרצוף.
הוא בא והוריד לי את הידיים מהפרצוף.
”כבר אמרתי שאת מדהימה?” הוא שאל וחיבק אותי, נישקתי אותו.
”אני אוהבת אותך כול כך”
”אני אוהב אותך כול כך כול כך”.
לבשתי מעליי בגדים, לקחתי תיק, ונסענו אליו, הוא גם החליף לבגד ים, לקח תיק, ונסענו לים.
התיישבנו במקום, נכנסו למים, שיחקנו, התנשקנו, הצטלמנו, והזמן כול כך טס כשנהנים, הגיע הערב, והלכנו לשבת במקום שהיינו.

נקודת המבט של אביתר:
”חיים שלי אפשר שאלה?” שאלתי אותה כשישבתי והיא שמה את הראש שלה על הרגליים שלי.
”תמיד אהובי” היא אמרה וסובבה אליי את הראש.
”מה קרה אתמול?” שאלתי והיא שתקה.
”זה מסובך” היא אמרה ובלעה רוק.
”נו אני מקשיב.”אמרתי והיא עדיין שתקה
” אלינורי אל תיהיי בשקט ,תספרי לי מה קרה? מי עשה לה משהו?” אמרתי ואחרי כמה שניות שהיא עשתה פרצוף מתלבט היא דיברה.
”זה אור” היא אמרה
”אור? מה לך ולו? מה הוא עשה לך?” התחלתי להתעצבן
”סתם.. לפני כמה זמן אני ואור היינו ביחד, הוא היה האהבה הראשונה שלי, באמת בטחתי בו, חשבתי שניהיה לנצח, שאנחנו הזוג הכי יפה שיש, לפחות חשבתי עד ששבוע לפני שבאנו לחגוג שנה וחצי ביחד, הוא החליט שהוא לא רוצה אותי יותר, ועכשיו הוא עם מישהי אחרת, הוא התקדם הלאה, כן גם אני התקדמתי הלאה, אבל לפחות שהוא יסביר לי למה הוא נפרד ממני, מה עשיתי רע, מה לא בסדר בי, ועוד אתמול שהוא שר לחברה שלו, את השיר שהיה השיר שלנו, לא יכולתי להחזיק יותר מעמד.
שלא תבין אותי לא נכון, אין לי אפילו טיפה של רגש אליו אחרי שהוא הרס אותי, ואני אפילו לא האמנתי שאני ימשיך הלאה עד שאתה נכנסת לי לחיים.” היא אמרה והתחילו לרדת לה דמעות.
ניגבתי לה את הדמעות.
”נסיכה שלי אל תבכי, אף אחד לא שווה את הדמעות שלך, במיוחד לא הבן זונה הזה, אני אוהב אותך ובחיים לא יעזוב אותך, אני נשבע, תשכחי ממנו.” אמרתי לה.
לא היה לי כול כך מה לומר לה, הייתי מופתע, ועוד אור הבן זונה הקטן הזה בא וסיפר לנו תסיפורים המזדיינים שלו על מישהי שהוא עזב אותה שזאת אלינור, ואני צחקתי, איזה מטומטם אני איזה, שיחכה הבן זונה אני עוד יסגור איתו את החשבון, אף אחד, אבל אף אחד לא יפגע בנסיכה הקטנה שלי ויצא מזה חי.