סיפורי ערסים- אביתר ואלינור, פרק 35

נקודת המבט של אלינור:
– ”אז את הולכת לספיר עכשיו חיים שלי?” אביתר שאל אותי כשניכנסו בשער בית ספר.
”כן” אמרתי וחייכתי, ובדיוק ליאל התקדמה אלינו.
”הזוג האהוב עליייי” היא צעקה והצביעה עלינו.
”היי יפה שלי” חייכתי וחיבקתי אותה.
”חיים שלי מה קורה” אביתר שאל אותה ונתן לה גם חיבוק.
”מעולה אהובים שלי, אתם באים אלי היום, כן?” היא שאלה וחייכה.
”כן, מי בא” אביתר אמר וכרך את ידו מסביבי.
”כרגיל” היא קרצה וצחקה. ואי היא נהייתה ילדה ממש חמודה! ידעתי שצריך לתת לה צ׳אנס!
”מישהי פה במצב רוח טוב היום אה?” אביתר שאל וגיחך.
”רואה מה זה, שלא רבים,יותר שמחים” היא אמרה וקרצה.
”טוב יאלה אביתרי לך למחששה כבר, אני רוצה לדבר עם אלינור” היא אמרה בפרצוף מתנשא.
”ככה מגרשות אותי?” הוא עשה פרצוף עצוב וקרץ
”יאלה בייי” ליאל עשתה לו שלום עם היד והצביע לו לכיוון המחששה.
”ביי אהובי.” אמרתי לו ונתתי לו נשיקה.
” ביי חיים שלי.” הוא אמר והלך.
– ”אלינורוש” היא אמרה ובדיוק היה צלצול.
”טוב לכי לכיתה ותבואי אליי בהפסקה?” היא חייכה
”אוקיי” אמרתי וחייכתי חזרה. הלכתי לכיתה והתיישבתי במקום.
”מה הגעת כזה מאוחר?” ספיר שאלה כשבדיוק המורה נכנסה.
”דיברתי עם ליאל” עניתי והוצאתי קלמר.
”על מה?”
” לא יודעת התחילה לדבר והפסיקה, אמרה לי שאני יבוא אליה בהפסקה”
”אוקי.. איך היה אתמול?”
”ממש כיף, ליאל היא אחת הילדות החמודות.
אני שמחה שהשלמנו.” אמרתי וחייכתי חיוך מאוזן לאוזן.
”שזה לא יעלה לך לראש כול ה׳סיפור הורוד׳ הזה, שתינו יודעות שליטת היא נחשה לא קטנה ואף בן אדם לא משתנה מרגע לרגע.” היא אמרה וגילגלה עיניים, אני בשוק מה יש לה!
”ואי ספיר די” הרמתי טיפה את הקול.
”בנות שקט שם, וקדימה תתחילו להעתיק מהלוח.” המורה אמרה, והתחלתי להעתיק מהלוח.

נקודת המבט של ליאל:
”אין אין, אני מסובבת אותה על האצבע הקטנה, להתחבר אליה כבר הספקתי, כול מה שנשאר זה לקחת את אביתרי שלי חזרה אליי” אמרתי בפרצוף מתנשא וצחקתי. הייתי עם שיראל ומאור.
”ליאלי למה יש גאונות כמוך?” שיראל אמרה וחייכה.
”נו מה מאורי מה אתה אומר.” שאלתי את מאור כשהוא היה נראה אדיש.
”תוכנית טובה ליאלי” הוא אמר וקרץ.
המשכנו לדבר כמה דקות ואז היה צלצול.
” טוב אני הולכת לחכות לאלינור בשער, נדבר.” אמרתי ועשיתי להם נשיקה באוויר, התקדמתי לשער וראיתי את אלינור כמעט שם.
– ”יפה שלי” חייכתי את החיוך המזויף שלי וחיבקתי אותה.
”את באה איתי היום לקניון? אני חייבת לקנות להיום בגדים” שאלתי אותה כשהתיישבנו על הספסל שהיה לידנו.
”את לא הולכת עם שיראל?” היא שאלה במבט מופתע, אולי באמת קצת התקרבתי אליה יותר מדי.
אבל אין מה לעשות, אני חייבת להתקרב אליה לפני המסיבה, אחרת איך אני עוד אוכל להחזיר אליי את מה ששייך לי?
”האמת, שאני מעדיפה ללכת איתך, אני רוצה להכיר אותך.
אני בטוחה שגם את רוצה להכיר אותי, אנחנו צריכות להיפתח אחת לשניה, מי יודע אולי נוציא מזה חברות של שנים.” אמרתי וחייכתי חיוך קטנטן.
”בשמחה” היא אמרה וחייכה.

נקודת המבט של אלינור:
– חזרתי הביתה, עליתי לחדר, שמעתי צחקוקים מהחדר של אביאל.
אני שמחה שהוא מצא חברה, אפילו אם הוא לא מספר לי מי זאת, העיקר שטוב לו.
אני שמחה שהכול מסתדר עכשיו, אין ריבים יש אהבה, שהכול ימשיך ככה.
ראיתי קצת טלוויזיה, ואחרי רבע שעה הלכתי להתארגן לקניון.
יצאתי מהבית והתקדמתי לקניון, בנתיים שמתי מוזיקה באוזניות והלכתי.
כשהגעתי ראיתי את ליאל, נפגשנו ונכנסנו לקניון.
– ”אז שומעת יפה שלי, אני במצוקה ואני חייבת חייבת חייבת בגד חדש!” ליאל אמרה בנואשות כשעברנו ליד חנויות.
”יאלה בכיף אחותי, האמת שגם אני חייבת בגדים כבר אין לי כלום ללבוש” אמרתי וצחקקתי, כבר ממש נפתחתי אליה.
טיילנו בקניון, עברנו ליד חנויות, וכול חנות שניה נכנסו למדוד ולקנות בגדים.
”איך החולצה הזאת?” היא שאלה אותי כשיצאה מתא המדידה.
”ואי מושלמת, היא גם יושבת עלייך ממש יפה” אמרתי וחייכתי.
לליאל יש גוף מהמם, הכול יושב עליה כול כך יפה.
”תודה נסיכה שלי, איזה חברה מהממת ומפרגנת את.” היא אמרה וחייכה.
-המשכנו להסתובב בחנויות, קנינו בגדים, הצטלמנו, צחקנו, בקיצור רק כיף.

”אז את ותומר זה רציני?” שאלתי אותה כשישבנו לאכול יוגורט.
”לא, ניראה לך” היא צחקה ולקחה ביס מהיוגורט.
”למה לא אתם דווקא ניראים מתאימים אחד לשני.” קרצתי לה.
”תומר הוא לא הסגנון שלי” היא אמרה והזיזה את השיער לאחור.
”אז מי כן הסגנון שלך?”
”אבית..” היא באה להגיד וקטעה את עצמה .
”מאור, מכירה?” היא הוסיפה לדבריה.
”איזה מאור, מהכיתה שלך?”
”כן, כן זה”
”רגע מה? אבל אני רואה אותכם כול הזמן ביחד.” הייתי קצת מופתעת, חשבתי שהיא ומאור בקטע של ידידים, לא חשבתי שהיא מאוהבת בו.
”אין לי את האומץ להגיד לו..” היא אמרה והשפילה את מבטה.
”את? ליאל את בין הילדות הכי כריזמטיות שאני מכירה, למה את פתאום מתביישת?”
”לא יודעת, אני מנסה אבל לא מצליחה.”
”אין כזה לא מצליחה, תנסי מה אכפת לך? ואם גם הוא אוהב אותך? אז מה סתם להפסיד פה אהבה?” אמרתי ולקחתי ביס מהיוגורט.

נקודת המבט של ליאל:
חחחח איך היא אוכלת יפה יפה את הסיפור הזה.
יאלה מה היא משחקת לי אותה המלאך הטוב, שתינו יודעות שהיא ילדה שטן.
בנתיים היא המשיכה לחפור לי על שאני יגיד לו והיא תעזור לי אם אני ירצה וכול השטויות האלה.
היא בדיוק סיימה לדבר, המשכנו לדבר על דברים אחרים.
ואת מי אני קולטת? זה אור האקס שלה, הוא לפעמים נמצא אצלנו במחששה.
אני יודעת שאלינור לא סובלת אותו, הוא סיפר לי עליה את כול הסיפורים שהיא עושה לו עכשיו כי הוא נפרד ממנה, שמעו שהילדה לא יכולה להתקרב אליו.
”זה היה סבב..” באתי להגיד וקטעתי את עצמי.
”היי זה לא אור מהכיתה שלך?” שאלתי וחייכתי חיוך קטנטן.
היא הסתובבה לראות, וצעקתי לו שיבוא.
”אור” צעקתי לו, והוא התקדם לעברנו.

נקודת המבט של אלינור:
מה היא רצינית? מה היא קוראת לו? מאיפה היא מכירה אותו בכלל?
”מה קורה חיים שלי?” הוא שאל אותה ונישק אותה בלחי.
”בוא, בוא שב איתנו” היא חייכה, והוא תפס כיסא.
מה ליאל מה לעזאזל את עושה?! מה היא לא יודעת שזה האקס שלי?! היא לא יודעת שזה הבן אדם שאני הכי שונאת בעולם?!
ואתה אור, מה אתה בא לשבת איתנו בכלל?!
”אז מה קורה חברות?” הוא שאל וקרץ.
מי חברה שלך בכלל ימטומטם תעוף מפה כבר!
”הכול מעולה אורוש, מה אתה עושה פה?” ליאל שאלה אותו ושיחקה בשיער.
”אני באתי לקנות מתנה להילה, אנחנו עוד כמה ימים כבר חודש.” הוא אמר קורן מאושר, וכול מילה צבטה לי בלב, איך הוא יכול ככה לשכוח אותי, מה עשיתי לו שככה הוא נפרד ממני בלי סיבה, אולי עשיתי משהו לא נכון, אולי בעצם אני הדבר הלא נכון?
איך תוך שניות ממצב רוח כיף, בעננים , ישר המצב רוח שלי ירד לריצפה.
”חיים שלי שיחקת אותה, אתם זוג מושלם.” ליאל חייכה וקרצה.
”ומה אתם עושות פה?” הוא שאל.
אני לא מבינה למה הוא שואל ׳אתם׳ ולא רק את ליאל? מה קרה? לא זכור לי שאמרתי לו שחזרנו לדבר.
”אנחנו סתם קונות בגדים ונהנות לנו.” היא חייכה חיוך קטן.
”יפה לכם בנות, תהנו, אני צריך ללכת, נדבר” הוא חייך וקרץ.
”ביי אורו.. רגע אור חכה” ליאל אמרה
”היום יש אצלי ישיבה, תבואו אתה והילה” ליאל חייכה.
”בכיף יפה שלי” הוא אמר והלך.
זהו, רק זה היה חסר לי, שהיא תזמין אותו, והנה הלך לו ערב שהיה אמור ליהיות מקסים שרק מעכשיו אני יודעת שהוא יהיה ערב מגעיל וסתמי.
”מה קרה אלינורי, מה פתאום פרצוף תשעה באב?” ליאל שאלה במבט מופתע.
”לא קרה כלום.” אמרתי כשחייכתי חיוך מזויף, ולקחתי ביס מהיוגורט.
תודה באמת אור, שהצלחת להכניס אותי עכשיו לכזה מצב רוח מבאס.