סיפורי ערסים- אביתר ואלינור, פרק 27

נקודת המבט של אביתר:
– בוקר, עייף מת אבל חייב לדעת אם אלינור תבוא היום.
התארגנתי וירדתי למטה.
”בוקר טוב אביתרי” אמא אמרה כשמיהרה לצאת לעבודה. אני עוד הייתי חצי ישן בכלל.
”אתה עייף אה?” עומרי צחק
”כן אין לי כוח ללכת בכלל”
”בוא את רוצה אני יסיע אותך”
”לא צריך” גיחחתי
”מה ובאמצע שתיסע תרדם על ההגה? יאלה בוא אני יסיע אותך” הוא קרץ
יצאנו מהבית והוא הסיע אותי לבצפר.
”אז אתה עייף או..?” הוא אמר אחרי כמה שניות של שתיקה שנכנסו לאוטו
”או?”
”נפרדתם?” הוא פתאום שאל
”לא להרבה זמן”
”עכשיו אתם ביחד?”
”לא”
הוא שתק, הוא ראה שהתחלתי להתעצבן מהשאלות האלה שלו.
”טוב הגענו” הוא חייך
”תודה אחי” אמרתי ויצאתי מהאוטו
נכנסתי לבצפר, הלכתי למחששה.
ליעד הביא לי את הנרגילה.
”עזוב אחי אני ייקח סיגריות” אמרתי לו
”סיגריות אה?” הוא שאל
אני והוא סיכמו שסיגריות בבצפר זה רק כשאנחנו עצבנים או עצובים, נרגילה זה לדברים שמחים.
”כן בא לי” אמרתי עצבני
” חזרתם?”
”לא, היום אני חוזר אליה”
”וואלק בהצלחה אחי”
”בהצלחה על מה?” ליאל באה וחייכה, בדיוק היה צילצול
”אמא שלך בהצלחה יבת זונה סעי מפה” אמרתי עצבני.
”מישהו פה עצבני” היא חייכה, לא עניתי לה אין לי עצבים אליה עכשיו.
הרגל שלי לא הפסיקה לזוז מעצבים, אני רק רואה את הליאל הזאת אני מתפוצץ.
”חיים שלי מה קרה” היא אמרה ובאה לשבת לידי וליד ליעד
”ליאל עזבי את רואה שאת מציקה תביני תרמז כבר” ליעד אמר כשראה שעוד דקה אני מתפוצץ מעצבים פה.
”זה הדיבור ליעד?” היא התעצבנה
”מה הבעיה שלך את רואה שהבן אדם עצבני ואת זאת שעשית את זה מה הבעיות שלך הוא לא אוהב אותך תביני את זה כבר באמא שלך שיגעת” הוא התחיל להתעצבן גם
”יאלה יאלה ליעד סתום תפה שלך מה קרה פתאום פתחת תפה עליי עד עכשיו הייתי נחמד אליי אלד הידידים הטובים שלי וזה מה שאתה אומר לי” היא אמרה ועשתה פרצוף עצוב
”ליאל בחיאת בואי נוותר על המשחקי רגישות האלה שנינו יודעים שאת לא כזאת” הוא אמר.
הייתה שתיקה של כמה שניות,
”וואלק אחי הוצאת לי תמילים מהפה” אמרתי לו וחייכתי.
”מישהו כבר צריך לומר משהו לילדה הזאת” הוא אמר
”אם שכחתם אני פה מפגרים” היא אמרה
”סתמי את חולה עלינו” אמרתי וצחקנו והיא צחקה גם.

נקודת המבט של אלינור:
היום כן הלכתי לבצפר, לא שמחה, אבל אני חייבת ללכת לבצפר.
אני וספיר הגענו לבצפר, איך שהגענו היה צילצול.
”כנסי לכיתה אני צריכה דקה להוציא מהלוקר” אמרתי לספיר
”בואי אני יחכה איתך דקה” היא אמרה וחייכה
”לא עזבי אני לא רוצה שתאחרי” אמרתי לה
”את עדיין עצובה” היא אמרה ועשתה פרצוף עקום
”לא” אמרתי וחייכתי חיוך מזויף
”את החיוכים האלה את יודעת למי תעשי” היא אמרה
”אוהבת אותך חיים שלי יאלה לכי עדיף שאחת תאחר ולא שתינו.” אמרתי לה, היא קרצה והלכה.
ניסיתי לפתוח תלוקר, אח זה לא נפתח לי ואייי.
”צריכה עזרה?” שמעתי מישהו צוחק מאחור. לא הסתכלתי מי זה
עשיתי עוד פעם את הקוד לאט לאט, והצלחתי יופי.
”כבר לא” אמרתי והלכתי.
”רגע, מה לא תגידי את השם?” הוא אמר, הוא היה נראה כמו כול ערס שתכירו, עגיל בגבה, מארינס, אליקס, בטוח שותה, וכול הבגדים שלו היו ריח של סיגריות.
”לא תודה” אמרתי והתקדמתי לכיתה.
”את נראית עצובה מה קרה” הוא אמר ועשה פרצוף עקום
”מה אתה אמא שלי?” שאלתי אותו בזלזול
”מה?” הוא שאל מופתע
”אמא שלי ,שאני מספרת לה הכול” אמרתי עדיין בזלזול
”אה לא” הוא צחק
”מה מצחיק, שאני בקשר עם אמא שלי?”
”לא זה דווקא חמוד, אני אוהב בנות שבקשר עם אמא שלהם” הוא אמר וחייך
”יופי” אמרתי עצבנית
”הופה מה קמת על מצב רוח קרבי היום?” הוא צחק
”לא סליחה, אני צריכה ללכת לשיעור ביי” אמרתי והלכתי
”ביי” הוא אמר וחייך
– נכנסתי לשיעור , ישר המורה קמה מהכיסא שלה.
”גברת אלינור ביטון, יפה שאת מרשה לעצמך לאחר ב15 דקות, למה איחרת?” היא שאלה וכול הכיתה הסתכלה עליי, יכולתי לראות שספיר עשתה לי פרצוף של ׳מה קרה?׳.
”ניסיתי להוציא מהלוקר והוא לא נפתח לי” אמרתי לה
”זה לא מעניין אותי, צאי בבקשה מהכיתה עכשיו” היא צעקה עליי.
שתלך כוסעמק מה אני נותת לה בכלל תשובה כוסעמק. הלכתי לאיזה ספסל, רחוק מהמחששה, ישבתי והייתי בפלאפון.
”מוציאה ספרים אבל לא נכנסת לשיעור” מישהו אמר וצחק, זה היה ההוא מהלוקר.
הסתכלתי לראות מי זה וחזרתי לפאלפון.
”אז? מה את עושה פה בחוץ?” הוא אמר והתיישב לידי
”אני איחרתי ברבע שעה והוציאו אותי, ואתה?” שאלתי וסגרתי תפלאפון.
”אני סתם באתי היום לא יודע אפילו למה” הוא אמר וקרץ
”אה אז אתה מאלה?” שאלתי
”מאלה מה?”
”שעושים טובה שבאים לבצפר וגם כשבאים לא לומדים?” אמרתי והוא צחק
”אפשר להגיד, כן” הוא אמר וקרץ
”אז איך אמרת שקוראים לך?” הוא שאל וחייך
”לא אמרתי” קרצתי לו
”אז אולי תאמרי?” הוא חייך, היה לו חיוך יפה, גם הוא היה בעצמו לא רע ;)
”ומה זה יעזור לך?” אמרתי והמשכתי ליהיות בפלאפון.
”סתם לידי כללי”
”ידע כללי משיגים בשיעור אולי כדאי שתיכנס אליו”
”ובכל זאת” הוא אמר
”תצטרך לעשות הרבה יותר בשביל להשיג את השם שלי” חייכתי
”כמו מה?”
”לא יודעת תחשוב על משהו” צחקתי
”חכי דקה” הוא הלך ואחרי דקה חזר עם פרח
”ועכשיו?”
”אוי זה כזה רומנטי” אמרתי וגיחחתי, הוא חייך וקרץ.
”תומר” הוא אמר.
”תומר מה?” חייכתי
”בוחניק”
”שם יפה” חייכתי
”שם יפה לילד יפה מה לא ככה?” הוא קרץ
”שם יפה לילד עם הרבה ביטחון”
”וזה רע?” הוא צחק
”תלוי איך אתה מתנהג עם הביטחון הזה”
”ואצלי זה רע?”
”יש מה לשפר” אמרתי והוא צחק.
”אז מה שמך גברת יש מה לשפר?”
”אלינור ביטון, שלום לך” אמרתי וקרצתי.
”שם יפה לילדה יפה” הוא קרץ וצחקתי
”גם צחוק יפה” הוא אמר
”ואי ואי כמה מחמאות אני כבר מסמיקה” הוא צחק
”אלינור ביטון, מאיפה את מוכרת לי?” הוא שאל
”אין לי מושג” צחקתי
”דקה דקה תני לי להיזכר” הוא אמר וחשב כמה שניות.
”אה את חברה של אביתר לא?” הוא אמר וצחק
”מה אתם באותה כיתה?”
”כן” הוא חייך
”אז מה את עושה איתי במקום ליהיות איתו?”
ישר שיניתי מבט לעצוב והמשכתי ליהיות בפלאפון.
”הבנתי” הוא אמר.
”אז מה אלינור? איך אפשר לעודד אותך?” ש
”אי אפשר” קרצתי. ובדיוק היה צלצול.
”הלכתי ניפגש מתישהו, לא?” חייכתי.
”בטח ביי חיים שלי” הוא אמר והלך.
– ”מה זה היה?” ספיר שאלה אותי כשבאתי אליה בהפסקה.
”היה מה?” שאלתי
”מה כבר עשית ללוקר שהוא לא נתפח לך” היא שאלה וצחקה. צחקתי גם.
” ומה עשית שלא היית בשיעור, אני רואה שאת קצת יותר שמחה אה?”
”דיברתי עם איזה ילד אחד, הוא מהכיתה של אביתר” אמרתי והשפלתי מבט.
”שיהיו לך חיים ארוכים” ספיר אמרה והצביעה, זה היה על אביתר והוא התקרב אלינו.