סיפורי ערסים :) אביאל ולורן , פרק 74

פרק 74 – פרק אחרון :)

" את ידעת ולא אמרת לי ?? " אביאל צעק עלי.
– " אני ידעתי שאתה תפרד ממנה אם תדע " אמרתי.
" אז שתקת ונתת לי להיות עם האחות של האויב שלנו ?? " הוא צעק.
חייםשלי שעושה את הבעיה שלי לשלנו..
" אני התנשקתי איתה , אנחנו כמעט " הוא בא להגיד ועצר את עצמו בגועל.
" אני שונא אותך! " הוא צעק.
– " לא חשבתי שתקח את זה כ"כ קשה " אמרתי.
" לא דיברנו פעם על שלחשוב זה לא בשבילך ?? " הוא צעק והוציא סיגיריה.
– " אתה חייב לסבך את הכל הא ? " צעקתי.
" ואת הולכת ומדברת איתו רגיל כאילו הוא הידיד הכי טוב שלך ,
כאילו הוא לא אנס אותך או משהו " הוא צעק והוציא את העשן.
– " זה לא כמו שזה ניראה!!!! " צעקתי בחזרה.
" זה בדיוק כמו שזה ניראה , את עדיין אוהבת אותו ?? " הוא צעק.
– " ניראלך שאחרי הכל אני יכולה עוד להמשיך לאהוב אותו ?? "
" חשבתי ששכחת אותו!! חשבתי שאת באמת אוהבת אותייי " הוא צעק. הוא לא מקשיב לי..
– " אבל אני באמת אוהבת אותך!!!! " צעקתי.
" שיחקת איתי כאילו ?? " הוא שאל ותפס אותי חזק מהיד. ושוב הוא לא מקשיב לי..
לא הפריע לי שכואב לי , לא הפריע לי שהסיגריה שלו עוד שניה שורפת לי את החיים ,
רציתי רק שהוא יאמין לי..
הדמעות התחילו לצאת , שמתי ידיים על הפנים.. לא רציתי שהוא ירחם עליי.
הוא קלט את הדמעות והעיף אותי ממנו.
" הדמעות שלך ממזמן לא מזיזות לי " הוא צעק.
– " אז למה הפסקת להכאיב לי ? למה הרפת את ההאחיזה ? " שאלתי.
" שהגועל שלך לא ידבק בי " הוא צעק והלך. הדמעות הלכו והתחזקו..
הוא חושב ששיחקתי בו , הוא חושב שאני לא אוהבת אותו , הוא חושב ששיחקתי לו באגו..
הוא חושב שאני עדיין אוהבת את רון , בא לי להקיא רק מלחשוב על זה.
*
שכבתי במיטה ובהייתי , מהרגעים האלה שאין לך כוחות לכלום.
קיבלתי הודעה בפאלפון , לא התייחסתי.. לא אכפת לי מאף אחד.
קיבלתי עוד הודעה.. סיקרן אותי לדעת מי הקרציה שלא מפסיק לחפור.
הסתכלתי על הצג.. רון.
רון ???
" המצב הסתבך יותר משחשבתי "
" הצלחתי לשכנע את המשפחה שלי לחזור לבית הקודם שלנו " הוא שלח.
– " הרסת ועזבת ? " שלחתי.
" אני מצטער , חשבתי שהכל ילך הרבה יותר פשוט "
– " לא אכפת לי מה חשבת , מתי אתם עוזבים ? " שלחתי.
" מחר " הוא שלח.
" תודה על הכל , תזכרי תמיד שלא משנה מה אני אוהב אותך.. " הוא שלח.
– " תודה שהרסת לי את החיים בפעם השנייה " שלחתי.
" רוצה שאני אדבר עם אביאל ויסביר לו את הכל ? " הוא שלח.
– " חבל שלא תזכה להגיע מחר לבית הקודם שלך " שלחתי ויצאתי מהשיחה.
הוא רק הזכיר אביאל והמצב רוח שוב נפל.
נכנסתי לוואצאפ ובדקתי מתי הוא היה מחובר לאחרונה , לפני חצי שעה..
נכנסתי לתמונה.. חתיך שלי , טוב אולי כבר לא שלי אחרי הדיבור שלו של היום.
יצאתי מהתמונה ואחרי כמה שניות נכנסתי שוב.. הדמעות התחילו לרדת מחדש ,
עלתה לי מחשבה.. אולי אני לא אוכל לראות אותו יותר קרוב מהתמונה בוואצאפ ?

– נקודת המבט של אביאל –
הגעתי לבית של אביב , ישיבה אצלו.. מתאים לי כמו כפפה ליד.
מתאים לי לשתות , מתאים לי לשכוח מלורן!
מזגתי לעצמי כוסית.. אני לא צריך את לורן יותר.. חשבתי לעצמי ושתיתי.
מזגתי עוד אחת , אני חייב לשכוח ממנה .. חשבתי בלב ושתיתי.
מזגתי עוד כמה כוסיות ושתיתי אחת אחרי השנייה ,
נימאס לי ממנה , נימאס לי מהמשחקים שלה!
נימאס לי שהיא משקרת לי , נימאס לי שאני עדיין אוהב אותהההההה
לקחתי לעצמי בקבוק חדש ושתיתי , ככה אני אשכח ממנה יותר מהר.
השתייה אף פעם לא איכזבה אותי.. את לא תאכזבי אותי נכון ? שאלתי אותה וצחקתי.
מלכה שלי.. ידעתי שאת פעם לא תאכזבי אותי! צחקתי והמשכתי לשתות.

– נקודת המבט של לורן –
" משהו עובר עלייך נכון ? " לין שאלה בשיעור היסטוריה.
– " לא אני סתם עייפה " שיקרתי.
" מבטיחה ? " היא שאלה.
– " כן.. " אמרתי.
" אז אפשר חיוך ? " היא שאלה.
חייכתי חיוך מאולץ.
" חיוך אמיתי! " היא הרימה את הקול.
המורה באה להתקדם לכיוננו ולין עשתה לה סליחה עם היד והיא הסתובבה חזרה ללוח.
– " הנה , הכי אמיתי שיש " לחשתי וחייכתי חיוך אמיתי.
ידעתי שהיא לא תעזוב אותי עד שאני לא אחייך חיוך אמיתי , אז קיצרתי תהליכים וחייכתי.
" סוף סוףףףףףףףףף " לין צעקה שהיה צלצול.
צחקתי והתקדמנו לשער.
" לבוא אלייך היום ב9 ? " היא שאלה.
– " לא יודעת , אני לא מרגישה טוב " אמרתי.
" לבוא אלייך היום ב9 ?
כן המפקדת ,
יופי חיילת שלי.. ככה אני אוהבת אותך שאת ממושמעת " היא ניהלה דו שיח עם עצמה.
– " או-קי.. אני אשכח שראיתי את זה " צחקתי.
" אבל אל תשכחי שאמרת לי כן " היא צחקה.
– " אבל אני לא אמרתי כלום "
" את רוצה להתווכח איתי ? " היא שאלה בהתחכמות.
– " לא חופרת , כן ב9 " מי שניכנס איתה לוויכוח לא יוצא מיזה בשלום.
*
" ולחשוב שהכוסית הזאת לא רצתה לבוא בכלל " לין אמרה ונכנסה אלי לחדר.
– " חחח את אהבת חיי נישבעת לך " אמרתי לה ויצאנו.
" יכול להיות שזאת תהיה המסיבה האחרונה שלנו בזמן הקרוב " היא אמרה כשהיינו במונית.
– " מה שאומר שהבגרויות בפתח " נאנחתי.
" לא רוצההההה! "
– " קטן עלינו אחותי " אמרתי.
" אני יודעת את הציון שלי עוד לפני שעשיתי את הבגרות " היא אמרה.
– " שתקי. את מוציאה 90 אם לא מכות! "
" איזה 90 איזהההה "
– " אל תדאגי , נחרוש.. אנחנו חייבות לעבור! " אמרתי.
הגענו.. לין ירדה מהמונית ראשונה ,
" את מתכוונת לרדת היום ? " היא שאלה.
– " אני חייבת ? " שאלתי בציניות.
לין בלי יותר מידי דיבורים משכה אותי מהמונית והתקדמתי.
הלוואי ואביאל לא יבוא , הלוואי!
עוד לא סיימתי לדבר אל עצמי וקלטתי אותו מרחוק.. אני והמזל שלי , ניראלי השארתי אותו במונית.
*
יצאתי החוצה , כמה אפשר לראות אותו נצמד לבנות אחרות ולסבול ?
ישבתי על ספסל וראיתי זוגות הולכים מחובקים , קינאתי..
ראיתי את אביאל נישען על מעקה ומעשן , בהייתי בו.
הוא קלט שאני מסתכלת עליו והתקדם לכיווני , הוא נעמד מולי.. בחן אותי והתיישב לידי.
קמתי מהספסל , אין לי כוח עוד לשמוע השפלות שלו כלפיי.
הוא שונא אותי , סבבה הבנתי את זה ממזמן.
" אני אוהב אותך " הוא אמר. הוא שיכור , הוא משקר אני יודעת!
המשכתי ללכת.. ה'אוהב אותך' הזה שלו ממזמן חסר ערך אצלי אחרי שראיתי אותו נצמד לחצי מהבנות פה.
" אני כ"כ אוהב אותך שאפילו השתייה לא עוזרת לי לשכוח אותך " הוא אמר.
נעצרתי , קפאו לי הרגלים.. כ"כ רציתי לדעת שהוא אומר את האמת.
" את בטח חושבת שאני שיכור , נכון ?. בחיים לא חשבתי שאני יכיר ככה מישהו ,
אז לא חייםשלי אני לא שיכור , אני התאהבתי.. קרה מה שהכי פחדתי שיקרה ,
התאהבתי את קולטת ? אביאל זכות התאהב.. זה אפילו לי לא ניקלט " הוא עצר.
עדיין הייתי עם הגב אלי , פחדתי להסתכל לו בעיניים , פחדתי שהדמעות יצאו בזמן הכי לא מתאים.
" זה מפחיד איך בכל יום שעובר אני מבין כמה שאני אוהב אותך יותר..
זה מלחיץ איך שכל היום שלי נהיה לורן אהרון.. אם את הולכת לישון עם חיוך ,
ואם את קמה עם חיוך.. אם הורדת את החיוך במשך היום או לא ?
וזה הורג אותי כי אני יודע שכל התקופה המזדיינת הזה החיוך שלך ירד הרבה ,
אני יודע שבכית הרבה.. בגללי. זה שבר אותי המחשבה שאת בבית בוכה בגלל בן זונה כמוני "
הוא עצר. רציתי להסתובב אליו , רציתי לנשק אותו.. אבל הרגשתי שהרגלים שלי קשורות לאדמה.
" אני אוהב את החיוך שיוצא לי שאני לידך , אני אוהב אות הפרפרים בבטן שאני רק רואה אותך ,
אני אוהב את האור שהכנסת לי לחיים , אני אוהב אותך כמו שאת..
אני אוהב את זה שבלי לעשות כלום את עושה מיליון דברים " הוא אמר ושתק.
הייתה שתיקה של כמה דקות.. הרגשתי שלאט לאט החבלים שקושרים לי את הרגלים משתחררים ,
הסתובבתי אליו לאט , רק הסתכלתי לו בעיניים והדמעות יצאו.. ידעתי!
אבל תראו לי מישהי שאחרי נאום כזה לא תבכה ? גם לחזקה ביותר ירדו דמעות.
" אני אוהב את זה שאת גם כ"כ רגישה שכבר בא לי להרביץ לך " הוא אמר.
צחקתי והתקרבתי אליו.
– " אני אוהבת אותך.. רק אותך! " אמרתי ונישקתי אותו.
" רק אותי ? " הוא שאל שהתנתקנו. שוב הסיפור עם רון..
– " רק אותך טמבל " אמרתי ונתתי לו מכה.
" חסר לך שזה ישתנה " הוא צחק ונישק אותי.
הייתי מאושרת , לא זוכרת בכל הזמן הזה שאני חייה שהייתי מאושרת ככה.

הסוף!!!! ♥