סיפורי ערסים :) אביאל ולורן , פרק 6

פרק 6 :)

חזרתי הביתה , יום מגעיל בדיוק כמו כל התקופה שאני נימצאת בה!
עליתי לחדר והייתי על הפייסבוק , הייתי חייבת למצוא תעסוקה לפני שהדמעות יעסיקו אותי.
הדף בית היה משעמם מתמיד , עניין אותי מה עם רון.. אם הוא המשיך הלאה או לא..
אני דפוקה אני יודעת.. איך אחרי הכל הוא עדיין מעניין אותי?
ביטלתי את החסימה בפייסבוק וניכנסתי אליו..
הלב שלי דפק , התגעגעתי אליו כ"כ..
התגעגעתי לחיבוק החם שלו , התגעגעתי למילים היפות שלו..
הוא החליף ראשית..הוא לא השתנה הרבה ,
דיפדפתי לו בתמונות , חתיך שלי..
אוף לורן מה את עושה ??
הגעתי לתמונה מאותו יום של המסיבה , שאני והוא הצטלמנו..
'עם האושר שלי' הוא כתב ותייג אותי.
איפה האושר הזה עכשיו תגיד לי ??? צעקתי למחשב.
התחילו לעלות לי כל מיני פלאשבקים מאותו הלילה , התחלתי לבכות..
כאב לי.. למה זה ניראה שלו זה לא כואב בכלל ???
למה רק אני צריכה לסבול מכל העניין הזה ??
למה הוא המשיך הלאה עם החיים שלו ואני עדיין תקועה ??
ולמה אני לא מצליחה לשכוח ?????????. צעקתי , בכיתי , הכל התערבב ביחד.
יצאתי לו מהקיר מהר , ניסיתי לשכוח את כל מה שקרה עכשיו .. ניסיתי לשכוח את התמונה,
עשיתי רענן בדף הבית , חיפשתי משהו שיעביר לי את המחשבות מהר לפני שהדמעות יתחזקו..
Ron Dayan במערכת יחסים עם Yarin Ohayon.
לפני מספר שניות.אהבתי.הגב.
מ-ה ?
אין מצב!!! איך הוא מסוגל להמשיך הלאה כאילו לא היה בנינו שום דבר ?
איפה כל ה'אני אוהב אותך' שהוא היה אומר לי ?
למה את עדיין אוהבת אותו ? צעקתי על עצמי ובכיתי.
זה היה הרגע שהכי שנאתי את עצמי.
זה היה השיא של כל היום המסריח הזה.
החלפתי בגדים , לקחתי פאלפון ומפתח ויצאתי החוצה..
לא יודעת לאן אני הולכת ללכת , הייתי חייבת אוויר.
למרות שאני גרה פה כמעט חודשיים אני בכלל לא מכירה את האזור פה ,
יצאתי מהבית פעם ב.. וגם זה כי אמא שלי הכריחה אותי.
התיישבתי באיזה ספסל באיזה פארק.. עברו לידי זוג בגיל שלי בערך ,
זה הזכיר לי אותי ואת רון.. זה הזכיר לי את כל האהבה שהייתה לנו..
כמובן שהם התרחקו הדמעות הלכו והתחזקו , נימאס לי כבר לבכותת
עוד סיבה שאני שונאת את עצמי , למה אני לא יכולה להיות חזקה ולהפסיק לבכות??
" היי זאת את , הילדה החדשה נכון ? " שמעתי מישהי שואלת אותי.
הרמתי את הראש וראיתי את זאתי מההפסקה ,
– " עוד פעם את ? " שאלתי , נימאס לי לראות אותה!
" את בסדר ? " היא שאלה , התעלמה ממה שאמרתי לפני רגע.
– " הכל מצויין , עכשיו את יכולה ללכת " אמרתי וקיפפתי את הרגלים והנחתי עליהם את הראש.
היא הלכה , אני חושבת שהיא טיפה ניפגעה.. אולי הגזמתי הפעם ?
הרמתי את הראש והסתכלתי עלייה היא לא הייתה רחוקה ממני ,
– " אני מצטערת " אמרתי.
היא התיישבה לידי וניגבה לי את הדמעות,
" את בסדר ? " היא שאלה שוב.
– " סתם תקופה מגעילה " עניתי.
" רוצה לדבר על זה ? " היא שאלה.
– " לא סתם זה ביני לבין עצמי " אמרתי וחייכתי , כמובן שחיוך מזוייף..
מה אני יגיד לה שהילד שאני הכי אוהבת בעולם , הילד שהכי סמכתי עליו אנ.. נו אתם יודעים מה.
" אני לין דרך אגב " היא אמרה וחייכה.
– " לורן " אמרתי לה.
וככה יצא שאני מדברת כבר חצי שעה עם ילדה שלפני שנייה שנאתי.

אם יהיו הרבה תגובות אני ימשיך היום עוד פרק ♥