סיפורי ערסים :) אביאל ולורן , פרק 59

פרק 59 :)

הוציאו אותי החוצה כוסאמא שלהם ,
נכנסו לה הרבה רופאים לחדר , כל רופא שנכנס הלב שלי מחסיר עוד פעימה.
קיבלתי הודעה , הסתכלתי על הצג. לורן.
" היא תהיה בסדר " היא שלחה. היא כנראה ראתה שאני לא בפוקוס.
הסתכלתי לכיוון שלה , היא הסתכלה עליי וחייכה.
סימנתי לה שתבוא לשבת לידי.. עם כל העצבים שהרופאים האלה הביאו לי שחכתי ממנה.
הרגל של אמא שלי רעדה רצח , זה תורשתי מסתבר.
– " מה יש ? " שאלתי.
" הם לא אומרים לנו כלום החלאות "
– " אני יכול להיכנס לבדוק מקרוב " אמרתי ובאתי לקום.
" לא לא , אל תעשה בעיות חייםשלי " היא אמרה ושמה עלי יד שאני לא יקום.
אחרי שעתיים של המתנה הרופא המזדיין הזה החליט לצאת אלינו ,
" נווו ?? " אמא שלי שאלה , היא הייתה באטרף.
– " יותר טוב , אבל כלום עדיין לא בטוח " הוא אמר.
" יותר טוב נקודה תפסיק עם הבילבולי מוח שבהמשך " בן אמר ,
מסכן גם הוא לחוץ כמו לא יודע מה.
" ידעתי שהיא תהיה בסדר!! " לורן אמרה.
חחח חייםשלי תמיד אופטימית.
" כלום עדיין לא בטוח " הרופא אמר.
– " זה בטוח! " לורן אמרה ודפקה לו מבט.
חח מצא עם מי להתחיל זה.
" אני סה"כ לא רוצה להשלות אותכם " הרופא אמר. בן זונה או כן ?
– " אין לך איזה ילדה לטפל בה ? " שאלתי בעצבים.
הוא דפק לי מבט והלך , שיזדיין.
– " מישהו רעב ? " שאלתי. המצב רוח חזר ואיתו גם התיאבון.
הם הנהנו לשלילה.
– " חסכונים אתם הא ? " שאלתי וקרצתי.
– " את באה ? " שאלתי את לורן.
היא קמה והתקדמנו לכיוון המזנון של הבית חולים.
– " מה את רוצה ? " שאלתי.
" כלום " היא ענתה.
– " זה לא הזמן להיות מנומסת "
" זה לא הזמן לשחק אותה לאר'ג " היא קרצה.
– " לפחות אני מנסה להיות נחמד "
" אבל אביאל , אתה נחמד גם בלי לנסות " היא אמרה בציניות.
– " אז אמרת שאת לא רוצה כלום נכון ? " שאלתי וקרצתי.
" כן " היא צחקה.
– " ועכשיו ברצינות , מה באלך ? " שאלתי שוב.
" הבנתי שאתה לא קמצן , אתה לא צריך להוכיח לי כל פעם מחדש " היא גיחכה.
– " אבל את קמצנית " אמרתי.
" אני ??? " היא שאלה.
– " כן , בנשיקות " אמרתי ומשכתי אותה אלי.
היא חייכה ונישקה אותי.
" התגעגעתי אלייך " היא אמרה שהתנתקנו.
– " גם אני , מלא! " אמרתי.
" אז למה לא עשית עם זה כלום ? " היא שאלה ונתנה לי מכה קטנה בחזה.
– " למה את לא עשית עם זה כלום ? " שאלתי.
" כי חשבתי ששכחת אותי! " היא אמרה.
– " ניראלך ? כ"כ מהר ?? " שאלתי.
" אז שיקרת שאמרת שהמשכת הלאה ? "
– " לא שיקרתי " אמרתי.
" אז ? " היא קיווצה גבות.
– " זה שהמשכתי הלאה לא אומר ששכחתי אותך " אמרתי.
" למה המשכת הלאה בכלל ? " היא שאלה ונתנה לי עוד מכה.
– " זה שאנחנו בבית חולים לא אומר שאת יכולה להפוך אותי לנכה " אמרתי , ניסיתי להעביר נושא.
היא צחקה.
– " התגעגעתי לצחוק הזה שלך! " אמרתי ומחצתי לה תלחיים.
היא באה להגיד משהו על הנושא הקודם וקטעתי אותה ,
– " אז מה אמרת שאת רוצה ? " שאלתי והתקדמתי למוכרת.
" את האמת " היא ענתה.
– " תאכלי ותקבלי אותה " אמרתי.
" מבטיח ? " היא שאלה.
" אז מה בשבילכם ? " המוכרת שאלה.
– " שתי בגטים ? " שאלתי אותה.
היא הנהנה לחיוב.
זה שלא הבטחתי אומר שאני פטור מלהגיד לה את האמת , נכון ?
" הנה אני אוכלת , תתחיל לשפוך " היא אמרה.
– " לא מדברים בשעת הסעודה לא ? " שאלתי.
" אוף איתך " היא נאנחה.
צחקתי , צחוק לא רגוע.. לספר לה תאמת ויהיה מה שיהיה ?
בעצם , אין מצב!!
" טוב סיימנו , אתה מוכן להסביר לי למה נפרדנו בכלל ? " היא שאלה.
– " הגיע הזמן שנחזור לשם לא ? " שאלתי והתחלתי להתקדם לכיוון החדר של לין.
" תפסיק למרוח אותיייי! " היא אמרה ונעצרה.
– " עכשיו זה הזמן לפתוח את זה ? " שאלתי.
היא התחילה להתקדם מהר בייאוש.
– " מה את הולכת מהר ? " שאלתי.
היא לא ענתה והמשיכה ללכת.
היא עלתה למעלית , עליתי אחרייה.
– " ברוגז יעני ? " שאלתי אותה.
" נמאס לי ממך " היא אמרה וירדה מהמעלית.
" רגע.. אז את בן הכרתי , אני יודעת שהוא חבר של לין ,
אבל את , מי את ? " אמא שלי שאלה את לורן וחייכה.
– " תכירי אמא , כלתך לעתיד " אמרתי וחייכתי.
לורן הסמיקה טיפה וחייכה אליי חיוך אוטומטי כזה.
חח ידעתי שזה ישכיח ממנה את השיחה של מיקודם.
בדיוק הרופא יצא , הנשימה שלי הפסיקה , הייתה לי הרגשה מוזרה כזאת ,
פחדתי לשמוע מה שהוא הולך להגיד..
" אפשר לחזור לנשום , היא יצאה מכלל סכנה " הרופא אמר.
נירגעתי , הנשימה חזרה למקומה.