סיפורי ערסים :) אביאל ולורן , פרק 42

פרק 42 :)

– " זה לא כל כך פשוט! " צעקתי.
אחד החסרונות שלי זה שאני יותר מידי רגישה ,
למה אני צריכה להתחיל לבכות ברגע הכי לא מתאים ?
" אני מקשיב.. " הוא אמר.
– " אולי בפעם אחרת ? " שאלתי וניגבתי את הדמעות.
" אני מקשיב " הוא הרים את הקול.
הבנתי שאני לא יכולה לצאת מיזה ואני חייבת לספר לו את זה ,
אולי רק אחרי זה אני ירגיש תחושת הקלה ?
ואז ניזכרתי, שאולי אחרי זה הוא בכלל לא ירצה אותי ,
בכל זאת.. אני הייתי עם מישהו אחר , לא משנה אם זה היה בהסכמתי או לא..
התחלתי לבכות מחדש , אני אוהבת אותו.. כיף לי איתו ,
הוא היחיד שהצליח לעלות לי חיוך אמיתי בתקופה המחורבנת הזאת!
– " תבטיח לי שלא תעזוב אותי אחרי זה " מילמלתי.
" להבטיח ? זה עד כדי כך גרוע ? " הוא גיחך.
למה הוא כזה אידיוט ?
– " לא משנה " קמתי ובאתי ללכת.
" נו אני מצטער " הוא אמר ומשך אותי חזרה.
– " אז אתה מבטיח ? " שאלתי.
" כ.ן " הוא בלע רוק.
– " זה קרה לפני שעברתי לכאן , היה לי חבר.. אותו אחד שראית לידי אתמול " בלעתי רוק.
לא מאמינה שהייתי חברה של הנבלה הזה , הדמעות התחזקו..
אני מאשימה את עצמי על טעויות שעשיתי בעבר..
" ידעתי שהיה לך משהו עם הזבל הזה " הוא אמר. זבל בדיוק , תיאר אותו בול.
– " יצאנו למסיבה של ידיד.. הוא התחיל לשתות ולשתות עד שהוא לא שלט בעצמו " שתקתי.
התחלתי להחוויר , הלב שלי דפק ברמות , עדיין לא התגברתי על זה כניראה..
– " פחדתי עליו , דאגתי איך שהוא יחזור הביתה.. אז הזמנתי מונית ,
וליוותי אותו עד החדר שלו , הוא לא יכל ללכת לבד " בקטע הזה הדמעות התפרצו..
– " הוא התחיל לגעת בי , אני לא רציתי .. ניסיתי להעיף אותו נישבעת שניסיתי " הדמעות התערבבו עם הקול.. רציתי רק לסיים לספר.
– " ואז קרה מה שקרה.. " אמרתי. נשמתי נשימה עמוקה ושמתי ידיים על הפנים.
לא יכולתי להסתכל לו בעיניים , הרגשתי חסרת כבוד , הרגשתי שאני לא שווה כלום.
הוא התקרב אלי , נירתעתי. התרחקתי וקמתי מהר מהמיטה ,
לא מגיע לו מישהי כמוני , לאף אחד לא מגיע מישהי כמוני! התחלתי לבכות יותר.
שוב החוסר ביטחון מכה בי..
" יהיה טוב קטנה שלי " אביאל אמר והסתכל לי בעיניים.
ברח לי חיוך קטן , הוא מדהים!
הוא קלט את זה וחייך גם , החיוך שלו הוביל לעוד חיוך שלי גדול יותר.
" עכשיו אפשר חיבוק ? " הוא שאל וצחק.
התקרבתי אליו וחיבקתי אותו , בחיבוק הזה הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו..
בחיבוק הזה הרגשתי שעכשיו מתחילים דרך חדשה , בלי אכזבות.
" אני צריך לעשות איזה סידור קטן " אביאל אמר והחליף בגדים.
– " איזה סידור ? " שאלתי.
" שעה אני חוזר , ללוות אותך הביתה ? " הוא שאל.
– " אני עדיין מתלבטת אם זה היה רמיזה שאני ילך או שאתה פשוט מגרש אותי " אמרתי.
" חחח מצידי תגורי פה ימשוגעת , פשוט מה יש לך לעשות כאן לבד ? " הוא שאל.
שמתי את הכפכפים שלי ויצאנו.
*
הייתי על המחשב וקיבלתי הודעה בפאלפון.
זה היה ממספר לא מוכר , לא היה לי אותו באנשי קשר.
" אז עכשיו אנחנו פייטים ? " שלחו לי.
– " מי זה ? " שלחתי.
" מחקת אותי מהאנשי קשר ? "
– " מסתבר , מי זה ? "
" רון "
– " מה אתה רוצה ? "
" שאלתי אם עכשיו אנחנו פייטים ? "
– " פייטים על.. ? "
" על זה ששלחת את החבר המזדיין שלך להרביץ לי " הוא שלח.
– " הוא הרביץ לך ? " שלחתי.
" מה את משחקת אותה תמימה , חותם איתך שאת שלחת אותו " הוא שלח.
לא החזרתי לו הודעה , אין לי כוח בשבילו.
אם הוא רוצה להמשיך לחשוב שאני שלחתי אותו אז מה נישאר לי להגיד בנושא ?
אין גבול לשינאה שלי אליו באמת!
חיברתי את הפאלפון למטען ועליתי לישון.