סיפורי ערסים :) אביאל ולורן , פרק 41

פרק 41 :)

" למה אמרת את זה ? " שאלתי את רון , תפסתי אותו בחוץ לבד.
לקח לי הרבה זמן להחליט אם ללכת אליו או שפשוט להניח לכל העניין הזה ולשכוח שראיתי אותו.. בסוף החלטתי ללכת אליו , אני חייבת להבין מה הסיפור שלו.
– " אמרתי מה ? " הוא שאל וקיווץ גבות.
" אמרת שלא היה לך אומץ להתנצל , אבל שלחת לי הודעה יום אחרי " אמרתי.. מנסה להבין מה קורה פה.
" חח אני מה ? " הוא שאל וגיחך גיחוך לא מבין.
– " אתה שלחת לי שאתה מצטער , שאתה לא ידעת מה עובר עלייך.. " ושאתה אוהב אותי..
" את מדמיינת כניראה, לא יכולתי אפילו להיכנס אלייך לאנשי קשר מרוב שהתביישתי בעצמי "
" אז לשלוח לך הודעה ? " הוא הוסיף.
– " אבל אתה שלחת! אני לא מדמיינת! " אמרתי.
" את בטוחה ? " הוא שאל.
– " מה ניראלך ? " שאלתי.
" פאק " הוא מילמל.
הסתכלתי עליו לא מבינה.
" אני לא מאמין שהיא עשתה לי את זה " הוא אמר בשקט.
– " אתה סיפרת לעוד מישהו על זה ? " שאלתי , הדמעות כבר עלו לי לעיניים.
הוא הסתכל עלי ושתק.
נהפכתי לבדיחה!!!!
– " למי סיפרת עוד ? " שאלתי בשקט ,
עוד מישהו יודע שהחיים שלי נהרסו.. עוד מישהו יודע שאהבת חיי הרס לי אותם..
הדמעות התחילו לרדת , דמעה אחרי דמעה אחרי דמעה..
– " למי ? " צעקתי.. הלב שלי זעק מכאב.
לא מספיק שהוא הרס לי את החיים הוא עוד מפרסם את זה.. מה הוא חושב לעצמו ?
" לנוי.. " הוא אמר.
– " אז היא שלחה לי את ההודעה ? " התחלתי להבין.
הוא הנהן לחיוב.
– " ואחרי שהיא ידעה את זה היא עוד הסכימה להיות איתך ? " שאלתי.
התחלתי לבכות , אני לא מבינה מה עובר עלייה!
אחרי כל הזמן הזה שהיינו חברות היא נהפכת לחברה של מי ששבר אותי ?
" היא יודעת שאני מצטער על זה " הוא אמר.
הרגשתי ניבגדת , הרגשתי שוב פעם דפוקה , הרגשתי עוד פעם שבא לי למות.
ידעתי שאם רק אני יגיד משהו כל הדמעות שאני מחזיקה בפנים יצאו בבת אחת,
אז פשוט הלכתי משם בלי להגיד כלום..
רציתי רק לישון.. לישון ולא לקום!
חיפשתי את הפאלפון בשביל להזמין מונית הביתה ,
פאק. הוא אצל אביאל..
אין מצב שאני ניכנסת ככה לתוך המסיבה , אני לא צריכה את הרחמים של אף אחד!
אף אחד לא צריך לראות אותי בוכה..
– " יש מצב את מביאה לי את הפאלפון שלך לשלוח הודעה ? " שאלתי איזה אחת שעברה.
היא בחנה אותי ברחמים ונתנה לי את הפאלפון שלה ,
כוסאמא שלה אני לא צריכה את הרחמים שלה גם כן זאתי.
" צא שנייה עם הפאלפון שלי החוצה " שלחתי לאביאל , המספר שלו ניקלט לי לבד מרוב שהוא קל.
נתתי לה את הפאלפון והיא הלכה.
ניסיתי לנגב את הדמעות , לא רוצה שאביאל יראה שבכיתי.
" בכית! " אביאל אמר לי כשהוא קלט אותי.
– " זה כלום " ניסיתי לחייך.
" גם נעלמת לי כל הערב " הוא אמר.
שתקתי , אין לי כוח להתחיל עם השקרים.
" מה קרה ? " הוא שאל.
– " איפה הפאלפון שלי ? " שאלתי.
" את מעבירה נושא " הוא התעצבן.
ראיתי מונית פנויה , בדיוק ירדו ממנה ילדים.
– " אני ידבר איתך כבר , אני הולכת " לקחתי ממנו את הפאלפון שלי והלכתי.
*
" זה היה סתם באמת " אמרתי לאביאל , אנחנו אצלו.
– " שקרנית " הוא אמר.
" נו אביאל " אמרתי.
– " עד שאת לא מספרת לי מה קרה לך אתמול אל תפני אלי בכלל " הוא אמר.
" אני אוהבת אותך " אמרתי , בדוק זה יעבוד.
– " לא יעזור לך " הוא אמר. או שלא..
" נוווו תאמין לי , זה היה סתם " אמרתי.
– " כן.. בגלל זה בכית ? " הוא שאל.
" או שפשוט ניכנסה לך שערה לעין ? " הוא אמר בציניות.
– " עכשיו שאתה אומר את זה.. " אמרתי.
" את לא סומכת עליי ? " הוא שאל.
– " זה לא זה, פשוט.. " שתקתי. לא היה לי מה להגיד.
איך אני יכולה לספר לו מה עבר עלי אתמול ? איך אני יכולה לספר לו מה עבר עלי בכללי ?
" פשוט שאת לא סומכת עלי! " הוא המשיך.
– " זה לא כל כך פשוט! " צעקתי.
אחד החסרונות שלי זה שאני יותר מידי רגישה, למה אני צריכה להתחיל לבכות ברגע הכי לא מתאים ?
" אני מקשיב.. " הוא אמר.